אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לטעום חומוס בגרסה הודית או איטלקית, לעוף לארץ לעולם לא עם דרינק ביד, לצלול למותחן ריגול בריטי משובח, להפוך את הקרביים של זוגלובק, ליצור בהשראת כדים עתיקים או לגלות את “אפריקה”
אוכל
לטעום חומוס בגרסה הודית או איטלקית
קצת מצחיק, לפחות את אלו שהם חומוסולוגים מדופלמים, משהו בקונספט של פסטיבל חומוס. חומוס הרי חוגגים כל השנה. ובכל זאת הפסטיבל מקבץ שפים שירגשו לא מעט חובבי אוכל, לפחות את מי שאינו טהרן חומוס מושבע מדי שמכור לאבו חסן, סעיד או חליל. בשישי בצהריים יגישו כמה מסעדות טובות במיוחד בראנץ' חומוס מיוחד: עידו פיינר מ"רוברטה וינצ'י" בפרדס חנה יגיש חומוס מטוגן בעשבי תיבול או קלמרטה, תבשיל דגים וחומוס איטלקי חריף; ענר בן רפאל־פורמן מ"אלטער" ברמת השרון יגיש פקורה — כופתאות חומוס וירקות הודיות או קרפ חומוס טלה עם שורשים; ב"פאסטל" התל־אביבית יגישו עלה שיסו ממולא בבורגול וממרח פלפלים עם גרגרי חומוס. גם ב"אולה ודלידה" וב"בינגו" התל־אביביות יצטרפו לחגיגה; וכך גם אייל שני, יובל בן נריה, רחל אלול ואחרים ויהיו גם סיורי חומוס בעכו, נצרת, חיפה, ירושלים ותל אביב.
חיליק גורפינקל
הצגה
לעוף לארץ לעולם לא עם דרינק ביד
העיבוד החדש של “פיטר פן” שעלה לאחרונה בתיאטרון הקאמרי (בשיתוף אורנה פורת), הוא אחת החוויות התיאטרוניות הקסומות שקרו כאן בשנים האחרונות. השחקנים אמנם אינם עפים פיזית על הבמה, אך מעיפים את הקהל אל מחוזות הדמיון באמצעות רעיונות מקוריים ושחקנים נפלאים, בראשם מיה לנדסמן, הוונדי הכי מקסימה שראיתי, ואלון סנדלר, שמדלג לתפקיד פיטר פן בקלילות ומפגין גם כישורי גלישת גלגיליות מרשימים. "קיבלנו המון תגובות מהורים שאמרו שנהנו יותר מהילדים", מספר הבמאי גלעד קמחי, "אז הרמנו את הכפפה ועשינו הצגת ערב לניסיון. היה פה טירוף שלא ראיתי באולם תיאטרון, הקהל עמד על הרגליים, השתולל ורקד". לאור ההצלחה יתקיים השבוע אירוע נוסף של לייט נייט מהאגדות, הצגת ערב להורים שבסיומה ייפתח הבר בפטיו עם די ג'יי, קוקטיילים ודרינקים עם השחקנים
מאיה נחום שחל
טלוויזיה
לצלול למותחן ריגול בריטי משובח
מזמן לא נסחפתי כך אחר סדרת ריגול ומתח כמו אחרי "סוסים איטיים" הבריטית של אפל TV. גיבורי הסדרה הם סוכני MI5 שכשלו מסיבות שונות והוגלו מ"הפארק", המפקדה של הסוכנות, לבית סלאו, מקום של מפסידנים, שאותו מנהל ג'קסון לאמב (גארי אולדמן, שזכה באוסקר על תפקידו כצ'רצ'יל ב"שעה אפלה"). הסוכן החדש במקום הוא ג'ק לאודן ("דנקירק"), סוכן מחונן שנכשל במבחן, והוא עושה הכל כדי להשיב לעצמו את כבודו. המנהלת הבכירה בסוכנות היא דיאנה (כריסטין סקוט תומאס), שדואגת יותר לעתידה הפוליטי מאשר לקורבן של חטיפה שחוטפיו מאיימים לערוף את ראשו. “סוסים איטיים” מבוססת על סדרת ספרים של מיק הרון. השחקנים המצוינים יודעים לשלב ריגול עם הומור דק, מתח והזדהות, שלומיאליות וגבורה. אפל TV לא מאמינה בבינג', אבל כל ששת הפרקים כבר שודרו והם מוצעים כעת בשירות, והמידע הכי משמח נמסר בסוף — כבר יש עונה שנייה, והיא תעלה עוד השנה.
רותה קופפר
אמנות
להפוך את הקרביים של זוגלובק
זומו — מוזיאון נודד ששם דגש על אמנות, חינוך וקהילה — מגיע לנהריה, ופותח מחר את התערוכה ״מפעל חיים״, במפעל ששימש עד לא מזמן את יצרנית מוצרי הבשר זוגלובק. הרעיון שעומד בבסיס זומו הוא להגיע למרחב עירוני, קהילתי, לגייס אמנים ואמניות, לחבר אותם לקהילה הספציפית ולחבר את הקהילה לאמנות. זאת הם עושים דרך סיורים, מפגשים ועבודה משותפת. כך היה בירוחם, ערד, חצור הגלילית, קריית ים ולוד ועכשיו בנהריה. בתערוכה כ־50 עבודות שנוצרו על ידי אמנים ואמניות בהשראת המפעל או העיר המארחת, רבות מהן נוצרו בשיתוף הקהילה. כך למשל עבודתה של רחלי שרפשטיין שמורכבת מחומרים שנאספו בעיר ביחד עם קבוצות ילדים ומבוגרים. חומרים אלו נקבצו יחדיו למעין מיצב בצורה של נקניקים. מיצב הבטון של סאהר מיעארי, שבני משפחתו עבדו בזוגלובק, עשוי מ״הקרביים של המפעל״, אלמנטים שלקח מהארכיטקטורה של המפעל כגון צינורות ובטונדות והפך אותם לפסלים.
דנה גילרמן
קראפט
ליצור בהשראת כדים עתיקים
במוזיאון לתרבות פלישתים באשדוד מוצגת התערוכה "מלאכת היעלמות" ובה עבודות טקסטיל של 22 מעצבים בהשראת ממצאים ארכיאולוגיים וטכניקות עתיקות. העבודות מציגות דו־שיח מעניין בין יוצרים העושים שימוש במלאכות עכשוויות לבין מי שעסקו בכך בימי קדם. כך, בעבודה "מכד לבד לכד" פיתחו מעצבת הטקסטיל נטע גטה והמעצבת התעשייתית נעה ריץ' אריגים בהשראת כלים קדומים מתערוכת הקבע במוזיאון. הן יצרו סדרת כדים רכים באריגה תעשייתית, חיתוך לייזר ותלת־ממד. "התמקדנו בכלי קיבול, למשל כדים, פחיות ומבערים, ושיחקנו עם הרעיון של פירוק והרכבה. רצינו להראות את כל השלבים בדרך", אומרת גטה. אוצרות התערוכה, גלית גאון ותום כהן, מסבירות כי "בניגוד לחומר האורגני הקדום ששרידיו נדירים, התעשייה העכשווית המזהמת מורכבת מחומרים סינתטיים שלא מתפרקים, וייוותרו כחדשים דורות רבים אחרי שיוצריהם ייעלמו".
עילית מינמר
קולנוע
לגלות את “אפריקה”
“אפריקה” הוא סרט הביכורים של אורן גרנר, שזכה בפרס בפסטיבל חיפה אך יציאתו נדחתה בגלל הקורונה. זהו פרויקט עצמאי לחלוטין שהבמאי יצר בבית הוריו, כששני ההורים מגלמים את התפקידים הראשיים. מה שעשוי להישמע כמו הום־מובי מתגלה כסרט מתוחכם ומלא הברקות, ועם עשייה קולנועית חדה, ערמומית ומדויקת שמטשטשת את הגבולות בין קולנוע עלילתי וקולנוע תיעודי. ואולי זהו בעצם סרט טבע: שם הסרט רומז לכך שגרנר הבן מצלם את אביו כמו חוקר שמתעד אריה בג’ונגל, חיה נכחדת ששומרת על שטח המחיה שלה, בין רגעים של עצלות ורגעים של איבוד עשתונות. הפשטות המתעתעת של הסרט חושפת בהדרגה יצירה עם עוצמה פיוטית מפתיעה ביופייה ובדקות האבחנה שלה. בסרט מופיע “שיר של יום חולין” של רחל שפירא (ויאיר רוזנבלום), המוכר בביצוע של אילנית, שבתוכו מסתתר המוטו של הסרט כולו: “יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד”.
יאיר רוה
