"בשוק הספרים אין יותר קנוניזציה, סינון והיררכיה. יש דמוקרטיה"
שבוע הספר העברי שנפתח היום פוגש את ענף הספרות הישראלי כשהוא רוחש וגועש וחווה התחדשות מפתיעה. מול ההוצאות הגדולות ורשתות הספרים המסחריות צמחה זירה פעילה של ספרות עצמאית: סופרים שמוציאים את ספריהם בעצמם, הוצאות בוטיק, חנויות ספרים שהפכו למרכזי תרבות וקבוצות קוראים ברשתות. אפילו המילניאלס בעניין
למרות התחרות העזה על שעות הפנאי ועל דקות הקשב, עולם הספרים הישראלי רוחש חיים והתחדשות, ויש לזה קליינטים. נכון, ספר מצליח כבר לא נמכר במספרים של פעם, אופני ההוצאה לאור והמכירה השתנו, וחלק ניכר מתוכן הספרים עצמם נתון גם הוא לרוח התקופה — אבל בענף הספרים יש יוזמות חדשות של הוצאה לאור, התארגנויות קולקטיביות, חנויות ספרים שהפכו מרכזי תרבות קהילתיים, ואפילו קהלים חדשים, מילניאלס, שהצטרפו לקהל הקוראים הוותיק.
נדמה שבתוך כמה שנים חל שינוי מבני עקרוני בעולם הספרים המקומי, והיום מתקיימים בו שני ערוצים מקבילים: הערוץ המסורתי של הוצאות הספרים הוותיקות, חנויות הרשת ועוד כמה חנויות פרטיות, מוסד הביקורת והמחקר באקדמיה. אלה היו פעילים מאז ומתמיד. הערוץ האחר הוא ערוץ השטח, שכולל שלל סופרי רשת וסופרים "חופשיים" שמפרסמים את ספריהם בכוחות עצמם, הוצאות ספרים קטנות עם קו ספרותי מובחן, קבוצות קריאה ברשת ומחוץ לרשת וחנויות ספרים שמשמשות מרכזי פעילות ספרותית־חברתית. ייתכן ששני הערוצים האלה צריכים להיפגש מתישהו כדי לייצר כאן עתיד ספרותי.
היום נפתח שבוע הספר העברי, וכבר בשבוע שעבר התקיים בנמל יפו פסטיבל ספרות שיזמו שני סופרי רשת, תה ואסיף אלקיים. אפשר היה למצוא שם דוכני ספרים של סופרים עצמאיים ואירועי ספרות שבהם השתתפו יוצרים מכל המרחב התרבותי, לרבות סופרים כמו דרור משעני וישי שריד. בתל אביב פועלים בית רדיקל שהוא גם הוצאת ספרים עם אג'נדה חברתית פוליטית וגם מרכז תרבות; חנות הספרים מטמון בבית רומנו, שרק לאחרונה קיימה פסטיבל שלם סביב המשורר המנוח דוד אבידן; חנות הספרים החדשה אובלומוב במתחם נגה ביפו, שגם היא מרכז תרבות קהילתי; המרץ 2 שמארח אירועי מוזיקה, ספרות, תיאטרון וקולנוע, ומגיעים אליו אנשים צעירים ממש, לפעמים גם תיכוניסטים. בירושלים ובחיפה פועלים מרכזי מקום לשירה, ויש עוד.
4 צפייה בגלריה
יריד שבוע הספר האלטרנטיבי בשנה שעברה. מתקיים במקביל ליריד הגדול של התאחדות המו"לים
(צילום: הקולקטיב הספרותי)
"העידן הדיגיטלי שינה הרבה מאוד דברים, גם בהפקה של ספרים וגם בצריכה של פרוזה", אומר פרופ' מוטי נייגר, חוקר תקשורת ותרבות מבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת בר אילן. "קשה היום לייצר רבי־מכר כמו שהיו פעם, 100 אלף עותקים של מאיר שלו או דויד גרוסמן, ספרים שהיו בונים הוצאה. יש פחות קשב לספרות, אנשים התרגלו לגלול בטיקטוק או לראות סדרה. אנחנו בעולם של הפרעת קשב, גם אצל מבוגרים, קשה להתרכז לאורך זמן. וזה משפיע גם על היכולת של הוצאות גדולות לקחת סיכונים. לפי התרשמותי צומצמו מספר הכותרים שיוצאים בהוצאות הגדולות.
"במקביל, הרבה יותר קל להוציא ספר בהוצאה עצמית, יש מחשב, תוכנות עריכה והפקה, אפשר לגשת לבית דפוס, להדפיס 100 או 150 עותקים ולהפיץ באופן עצמאי. אלה שני תהליכים שמשלימים זה את זה: הוצאות הספרים פחות לוקחות סיכונים, ובמקביל קל להוציא לבד, וזה הפך להיות פחות בושה. חלק מהוצאות הספרים בעצמן כבר לוקחות מהמחברים תשלום. היום יש פורמטים של ספר דיגיטלי שאפילו לא צריך להפיק פיזית, אלא רק ליצור קובץ שמותאם לסמארטפון או לקינדל, אפילו פי־די־אף. יש אודיו בוקס שתופס תאוצה ומצריך פחות ריכוז של העיניים שממילא עייפות מלעבור על חומרים.
"יש הרבה דברים שיוצאים מרשותן של הוצאות הספרים או רשתות הספרים, דווקא בגלל הרשתות החברתיות. קמות קבוצות ייעודיות בפייסבוק או בווטסאפ, חובבי סוג מסוים של ספרות, פנטזיה, רומן רומנטי, וגם מועדוני קריאה פיזיים. במקביל, נפסק תהליך הקנוניזציה, הסינון, ההיררכיה בין טוב לרע, גבוה לנמוך, ויש תהליך של ביזור דמוקרטי, המנגנון המסנן וקובע הטעם השתנה. זה יותר חופשי ומבוזר, זה חלק מהיחלשותם של מנגנוני הסינון והתיווך. יוצרים בונים לעצמם את רשת הקוראים שאוהבים אותם, העוקבים, והם אלה שיחליטו מה הם קוראים ומה לא".
4 צפייה בגלריה
מאיה פלוחין ואיתמר פלד, הבעלים של חנות מטמון בתל אביב. הצעירים מגלים את עולם הספרות
(צילום: אביגיל עוזי)
"בהתחלה לא רצו לעבוד איתנו"
דוגמה בולטת להצלחה שבאה מהשטח, מקהל קוראות וקוראים שמתאסף ברשתות החברתיות והופך את זה להרגל בחיים הממשיים, היא קהילת הספרות הרומנטית. יש רבי־מכר, יש סופרות בולטות, יש כנסים, יש מועדוני קריאה. דוגמה אחרת להצלחת שטח היא מה שעושה תה, סופר רשת שפתח הוצאת ספרים שבה הוא מפרסם את ספריו, ובשלוש השנים האחרונות הוא מוביל עם אלקיים את פסטיבל הספרות העצמאית בנמל יפו. "ספרות רשת נחשבה לז'אנר רדוד, אבל היא גורמת לאנשים שאף פעם לא קראו ספרים קודם לכן להתעניין בספרים", אומר תה. "הפסטיבל בהתחלה הלך קשה, אנשים לא רצו לעבוד איתנו. הזמנו למשל את אגודת הסופרים העבריים, היה פער של גיל ושל מנטליות. היה להם דוכן אצלנו. אתה חייב לבנות קשרים. היתה לי שיחה עם אוריאל קון מהוצאת תשע נשמות. הוא אמר לי: אני לא רואה חפיפה בין הקהלים שלנו. אמרתי לו, אני הקהל שלך! אני קונה את הספרים של תשע נשמות! אם אתה חושב שהספרות שלך טובה יותר, תבוא ותפיץ אותה. הזמנתי את נעם חורב, הוא סירב כמה פעמים. האם לא אזמין אותו שוב? ודאי שכן. לתפיסתי, לא בונים חומות בעולם הזה.
"הרשת מבחינתי היא טיוטה. תיבת תהודה. קודם כל מבחינה פרקטית, רוב הספרים הנמכרים הם עדיין בפרינט. כשזה נמכר בחנויות זה מכניס אותך לתודעה, זה מוצר שנשאר ביד, אף אחד לא בא להרצאה ומבקש שאחתום לו על הטאבלט. חוץ מזה אני חובב רטרו, אני אדם מיושן שאוהב ספרים מודפסים, ועדיין החלום שלי זה להיות מונח על מדף ספרים".
אחרי גל ההיפרדות של המחברים העצמאים מהוצאות הספרים המסורתיות, בא גל גדול של פרסומים עצמיים והוצאות המתמחות בפרסום על חשבון המחבר. ואחרי הגל הזה, הגיע גל חדש של הוצאות ספרים קטנות אומנם, אבל כאלה שיודעות להתנהל עם מודל כלכלי חכם, מותאם לזמנים האלה. "יש הרבה הוצאות בוטיקיות של אנשים עם זהות ספרותית", אומר מבקר הספרות אריק גלסנר, "בחלק מהמקומות, כמו בכל השוק כמעט, חלק מהספרים יוצאים במימון המחברים. הוצאות הבוטיק הן בסך הכל התפתחות מבורכת מהשטח, של אנשים שאומרים, אוקיי, הבנו שזה לא כלכלי, אבל יש לנו טעם ספרותי מובחן ואנחנו רוצים להביא לקוראים ספרים מסוימים, ואנחנו נבחר את הספרים האלה כי אולי הם לא ייצאו בהוצאות הגדולות. למשל ההוצאות קתרזיס, אפרסמון, ספריית רות. הן מעידות לא על התפוררות הקנון אלא על ניסיון להכתיב טעם ספרותי מלמטה, בלי היומרה והיכולת להכתיב טעם כמו מנחם פרי בזמנו, כי האקלים התרבותי השתנה".
"אנחנו עושים פורמטים ניסיוניים בספרות"
הוצאת אפרסמון יצאה לדרך לפני שנים אחדות עם ספרות מתורגמת, בעיקר כזאת המזוהה עם שאלות של מגדר. הספר הראשון שיצא בהוצאה וזוכה עד היום להצלחה הוא ספרה של אריקה מאן "האורות כבים". בשנתיים האחרונות החלה אפרסמון לפרסם גם ספרות מקור. מי שהקים את ההוצאה הוא יואב רייס, יחד עם בן זוגו יורי מירון. רייס עבד בעבר כמפיק בחברת המוזיקה הד ארצי, משם עבר לעבוד בזמורה ביתן, מטר ולבסוף עם עובד, שם שימש מפיק ומנהל המערכת. רייס הוא גם ממייסדי יריד הספרים האלטרנטיבי בשבוע הספר. גם השנה יתקיים היריד ברחבת הסינמטק, במקביל ליריד הגדול של התאחדות המו"לים בשרונה.
אפרסמון מפרסמת עשרה ספרים בשנה. בימים אלה ההוצאה נהנית ממכירות מוצלחות של "סמטת כנען", ספרה של חוה אלברשטיין, שנמכר עכשיו במהדורה שביעית. עוד ראו אור בהוצאה ונמכרו יפה ספריהם של מוטי פוגל, רוחמה אלבג וחיים וייס.
הרבה אקדמאים מפרסמים אצלכם.
יואב רייס: "זה בגלל חיים באר, הוא החוליה המחברת. חיים ואני בקשרים טובים עוד מעם עובד. אחרי שעזבתי שם רציתי פסק זמן מספרות מקור, כי זה היה כרוך בלהיות פסיכולוג של הסופרים, לערסל אותם, לתת כתף. למרות שתמיד אהבתי ספרות מקור. הריח, האור של הארץ הזאת, ההוויה. ואז באר שידך לי את חיים וייס ורוחמה אלבג. אני בעיקר בוחר עם מי אני רוצה לעבוד. ההוצאה זה אני, לטוב ולרע".
מאוד רווח היום שסופרים משתתפים במימון ספרם, ואתה דווקא מקפיד שלא לעשות את זה.
"אני בא מאסכולה ישנה. המודל הוא: יש סופר או אמן שאמון על התוכן הספרותי, יש מו"ל שאמור לממן ולהוציא את הספר, ויש קהל קוראים שאמור לכסות את ההשקעה. אני משתדל לעמוד בתנאי הזה שלי. "מאיזו נקודה התחילה הרעה החולה של מימון המחברים? הרי בשירה ובעיון זו נורמה שקיימת שנים, וזה לא תמיד רע. אבל זה כנראה התחיל להתקלקל כשזה נכנס לפרוזה. ככל שעובר הזמן גם סופרים ידועים יודעים שאפשר לנהל את השיח על 'אני מוכן להשתתף בעלויות'. האם ההשתתפות של הסופר בהכרח מעידה על איכות ירודה? לא. גם ספרים ממומנים זכו לתהודה ולפעמים לצרכן לא משנה מה היה מאחורי הקלעים. זה קיבל לגיטימציה. אנחנו צריכים להסתכל בשבע עיניים כדי להבין את המתמטיקה ואיך היא מסתדרת עם האמת התרבותית".
ולשאלת העתיד של עולם הספרות המקומי, הנה דבר המילניאלס. אסף המאירי פתח ברחוב שביל המרץ 2 מרכז תרבות שוקק חיים שמגיעים אליו אנשים בני 20־30 אבל גם נוער. "התחנכתי על ספרות בבית וזה לאט לאט פגש את המציאות בשטח", אומר המאירי, במאי ובנו של הסופר והמחזאי ישראל המאירי. "הפעילות בהמרץ 2 נולדה מהשטח, יש כותבות וכותבים שמחפשים דרך חיה יותר להשתהות בתוך טקסט ולפגוש קהל, באופן שמנסה לשבור שגרה. אנחנו עושים פורמטים ניסיוניים בספרות. למשל משחק אלתור או עבודה קבוצתית עם טקסט דרך פעולת במה".
לני בלה כהן הקימה בספטמבר את חנות הספרים השכונתית המקסימה אובלומוב. כהן, סופרת ועורכת, למדה כתיבה במנשר ותואר במדעי הרוח וספרות באוניברסיטת הפתוחה, פרסמה סיפורים על במות שונות, הקימה את כתב העת לאירוטיקה עברית "חפוז", עבדה כעורכת ב"פרויקט הסיפור הקצר" וכלקטורית בכמה הוצאות, ומשמשת היום כעורכת הראשית של ההוצאה החדשה מנשר ספרים.
את אובלומוב הקימה יחד עם השכן שלה, המשורר אלחנן מאיר דוידזון, בעקבות שיחות בין אזעקה לאזעקה בחדר המדרגות בבניין ביפו. "הקמתי את החנות בצורה אינטואיטיבית", היא מספרת. "עברתי לשכונת נגה לפני שנה וחצי ומצאתי שזה מוזר שאין כמעט חנויות ספרים ביפו, לא חנויות רשת, אפילו לא יד שנייה. אנחנו מוכרים ספרים של המו"לים העצמאים, יש לנו דוכן של ספרים ברוסית ושיתוף פעולה עם תיאטרון גשר. אנחנו עושים המון מפגשים, השקות, הקראות, הפכנו למרכז תרבות ביפו".
