הבמאי שמפחיד את המשטר האיראני בסרט מטלטל חדש
מוחמד רסולוף יוצר קולנוע ביקורתי ומלא עוצמה, שאותו הוא מביים בהיחבא מתחת לרדאר של השלטון באיראן. סרטו החדש, "זרע התאנה הקדושה", הוא יצירת מופת המתרחשת על רקע מחאת החיג’אב
הבמאי האיראני מוחמד רסולוף הוא כרגע אחד הקולות הקולנועיים המלהיבים בעולם. סרטיו פוליטיים, ביקורתיים, זועקים נגד המשטר האיראני ושיתוף הפעולה של אזרחים איתו. אבל בעוד סרטים פוליטיים נוטים להיות דידקטיים ומגויסים, ולכן צפויים, רסולוף הוא במאי עם חוש קולנועי מסעיר.
סרטיו, שאותם הוא מצלם לרוב מתחת לרדאר של השלטונות, דינמיים, מותחים, יש בהם מחשבה קולנועית אסתטית והם מצולמים לעילא. סרטו הקודם, "אין רשע בעולם", הראשון שלו שהוקרן מסחרית בישראל, היה יצירת מופת מטלטלת. לפני כן הוקרן בפסטיבל ירושלים סרטו "אדם של יושרה", שגילה לי את היוצר הזה, שרגשותיו כעוסים אבל הקולנוע שלו לירי וסימבולי, והוא מצליח להכניס מחאה אנטי־משטרית לתוך סרטים משפחתיים, לעתים קאמריים, שבהם עוולות המשטר ושחיתויותיו נדחפות פנימה לדינמיקה של משפחה, בעל כורחה.
1 צפייה בגלריה
כשפורסם שהסרט התקבל לפסטיבל קאן, הבמאי רסולוף (בתמונה) שוב נשפט, הפעם למאסר ולמלקות. רגע לפני שגזר הדין בוצע הוא הצליח לברוח מאיראן לגרמניה
(צילום: AFP)
סרטיו מפחידים את המשטר האיראני. ככה זה, ככל שהשלטון מפחד מדמוקרטיה, הוא מתחיל לפחד מקולנוע. הקולנוע אינו מציאות, הוא טקסט מורכב של מסרים סותרים ואמפתיות מתחלפות, אבל ראשי מדינה שמנסים להעלים את האמת מאזרחיהם, לא יכולים לראות אלא את האמת שניבטת מולם מבעד למסך הקולנוע. הם לא רואים מטאפורות, הם רואים מציאות, והם כל כך חסרי ביטחון שהם משוכנעים שהם צריכים לבלום את הסרטים האלה כי הם חזקים מכוחו של השלטון ועשויים להפיל אותו. זה דבר אחד שיוצרים ומבקרים נשבעים בשם הקולנוע וחשיבותו, אך כאשר שרי תרבות נלחמים בקולנוע, זו עדות לכוח שיש בו. הם מפחדים ממנו.
ולכן הם מפחדים מרסולוף, רודפים אותו ומנסים להשתיקו. את סרטו הקודם הוא נאלץ לביים בהיחבא, בעודו נתון במעצר בית. את חומרי הגלם לסרטו החדש הוא הבריח בחשאי לגרמניה, שם נערך על ידי העורך הבריטי שערך את סרטיו של במאי הקולנוע הגרמני־טורקי פאטי אקין. וכשפורסם שהסרט החדש התקבל לפסטיבל קאן, רסולוף שוב נשפט, הפעם למאסר (ולמלקות), אבל רגע לפני שגזר הדין בוצע הוא הצליח לברוח מאיראן לגרמניה, מדינת המקלט שלו (עלילה כה מסמרת שיער שהיא יכולה לככב בסרטו הבא). בשבוע שעבר הוא היה אחד המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, כנציג גרמניה.
"זרע התאנה הקדושה", יצירת המופת החדשה והמטלטלת שלו, אולי לא מעודן כמו סרטיו הקודמים, אבל מדובר בקולנוע מלא עוצמה, וכמו ששמו מרמז, גם בו יש לא מעט סימבוליזם. אף על פי שההתנגדות של רסולוף למשטר ידועה ומתועדת, הכוח בסרטיו נמצא בעובדה שהוא מתרגם את הפוליטיקה לדרמה אנושית פולמוסית ומלאת תהפוכות. סרטיו הם מותחנים שמתלפפים סביב צווארם של הצופים ואט־אט חונקים אותם.
הסרט מתרחש בעיצומה של מחאת הנשים באיראן לפני כשלוש שנים, כשאלה יצאו לרחוב להפגין בעקבות חוק החיג'אב. אימאן הוא שופט שחי עם אשתו המסורה ועם שתי בנותיו. מה שמתחיל כמו קונפליקט בין־דורי – ההורים השמרנים מול הבנות המרדניות – הופך בהדרגה לקונפליקט מגדרי, והמחאה ברחובות נכנסת אל תוך ביתם, כשהנשים נגד הגבר.
אימאן מקבל קידום, עם שכר גבוה, הבטחה לבית מרווח ואקדח להגנה עצמית במערכה הראשונה, שייעלם במערכה השנייה ויירה במערכה השלישית. כל מה שעליו לעשות בתפקידו החדש הוא לחתום על צווי הוצאה להורג של המפגינים העצורים, בלי לחקור, בלי לשאול - פשוט לחתום. וכך, אחרי מעט לבטים, הוא מקבל שיעור חשוב בשיתוף פעולה: אל תעשה בעיות. אם אתה לא תעשה את זה, מישהו אחר יעשה את זה, ואתה תאבד את המשכורת, הבית, ההגנה ואולי גם את חייך.
אבל כשהאקדח שלו נעלם, וחברה של בנותיו מגיעה אליהם הביתה מחפשת מחסה אחרי שנורתה בפניה וברחה מהמשטרה באמצע הפגנה, הוא מבין שהמחאה הגיעה אליו הביתה. מכאן מתחיל קרב מוחות בין ארבעת בני המשפחה. תחילתו סביב שולחן האוכל במטבח, המשכו בחדר החקירות בעבודתו של האב, וסופו במסע אל בית ילדותו של אימאן, מחוץ לעיר, שם הוא מנסה להפעיל לחץ על בנותיו.
בתוך כל המהלך הזה, שככל שהוא יוצא מהחללים הסגורים של הבית ושל העיר אל מרחבי הכפר כך הוא נהיה יותר ויותר אינטנסיבי, הדמות הכי מרתקת בסרט מתגלה בתור האמא, נג'מה, שלכל אורכו מנסה להיות בת זוג נאמנה לבעלה, לעמוד לצדו, להגן עליו מול הביקורת של בנותיו, ואז בהדרגה משהו בה משתנה.
אם יש לסרט ממד פוליטי אקטיביסטי, הוא נמצא בבקשה של רסולוף לשים לב אליה ולשינוי שחל בה, מכנועה ללוחמת. סרטו הקודם הביא ארבעה סיפורים מופלאים על אנשים בתהליכי שינוי: מהקונפורמיסט שהורג עבור המשטר, ועד לדמויות שהתפכחו וברחו משם כדי לא להיות שותפים לדיקטטורה הרצחנית. "זרע התאנה הקדושה" מציב את ארבעת הנרטיבים האלה בתוך דירה אחת בסרט אחד, והופך את האקטיביזם האיראני למלחמה פמיניסטית נגד הפטריארכיה. זה סרט מצוין עם עוצמות דרמטיות וקולנועיות שנדיר למצוא.
