גלובוס הזהב הוא רבע הגמר, האוסקר הוא המונדיאל
שני הסרטים הבולטים השנה, "קרב רודף קרב" ו"המנט", זכו בפרסים החשובים בגלובוס הזהב, וכך התחרות האמיתית ביניהם נדחתה לאוסקר. לא משנה כמה טקסים אחרים נוצצים, האוסקר היה ונשאר הפרס היוקרתי בעולם הקולנוע
בשנה שעברה זכה "הברוטליסט" בגלובוס הזהב לסרט דרמה ו"אמיליה פרז" זכה בפרס למיוזיקל/קומדיה. שניהם, בסופו של דבר, הפסידו באוסקר ל"אנורה", שלא זכה בדבר בגלובוס הזהב, אבל גרף את הפרסים הגדולים באוסקרים. גלובוס הזהב, לפיכך, אינו החזרה הגנרלית לאוסקרים כפי שהם ורשת השידור CBS שמממנת להם את הטקס היו רוצים לחשוב. זה מעין שלב מוקדמות, רבע גמר, הטקס שאולי מצמצם את כמות המתחרים, אבל לא נועל את המרוץ. האוסקרים הם עדיין המונדיאל.
בשנים האחרונות עוד ועוד פרסים שהיו זוטרים בעבר מנסים להידחף לעונת פרסי הקולנוע של תחילת השנה. טקס פרסי המבקרים הפך למשדר טלוויזיה נוצץ, וכשהוא שודר בשבוע שעבר אמרה המנחה צ׳לסי הנדלר למועמדים בקהל - תסתכלו טוב על אלה שיזכו הערב, כי הם הולכים לזכות עכשיו במקומכם למשך החודשיים הבאים. בדיחה טובה, אבל השנה שעברה הוכיחה שהיא לאו דווקא נכונה. ואולי השנה - שבה ״קרב רודף קרב״ בינתיים גורף את כל הפרסים (ובצדק מבחינתי, זה גם סרט השנה שלי) - תהיה דומה יותר לשנה של ״אופנהיימר״, שבה נראה כאילו יש רק סרט אחד בתחרות.
אז איך קורה שהאוסקרים מצליחים להישאר פרס הקולנוע החשוב ביותר בהוליווד? לא משנה כמה מחאות יש נגדו, כמה הנהלתו מנסה לשנות את הרכב המצביעים ואת חוקי התחרות, הוא עדיין הגביע הקדוש של עולם הקולנוע. תשובה אפשרית אחת היא שבעוד שאר הטקסים מתנהגים כמו רשתות דייגים שמנסות לשלות כמה שיותר דגים וזוכים, האוסקר נותר אקסקלוסיבי. לא רשת אלא חכה שבה רק דג אחד יזכה בסופו של דבר.
רוב הטקסים מפצלים את הקטגוריות לתתי־קטגוריות, להרבות בזוכים וכוכבים, להפוך את הפרסים לאטרקטיביים יותר עבור המתחרים. בגלובוסים יש פרס לדרמה ולקומדיה/מיוזיקל, חלוקה שאף אחד לא מבין מה החוקיות שלה, ובשלוש השנים האחרונות הוסיפו פרס ל״הישג קופתי״, אקט חנפני שנועד להבטיח שיהיה לפחות שובר קופות אחד בין הזוכים, בעונה שבה הבוחרים יכולים להיות קפריזיים ולהעדיף דווקא את הסרטים האמנותיים מעוטי הקהל.
בגלובוס הזהב השנה החליטו המפיקים של ״קרב רודף קרב״, ״מרטי סופרים״ ו״אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך״ שהם יתחרו בקטגוריית הקומדיה. אף אחד מהם לא היה מצחיק, אבל הבחירה לפעמים לא קשורה בתוכן, אלא באסטרטגיית פרסים - מה הקטגוריה שבה יהיה להם יותר קל לזכות. וכך ״קרב רודף קרב״ ו״המנט״ לא היו צריכים להתחרות בגלובוסים, אבל רק אחד מהם יוכל לזכות באוסקר. לכן שתי המועמדות המובילות השנה לפרס השחקנית - ג׳סי באקלי האירית על ״המנט״ ורוז בירן האוסטרלית על ״אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך״ - יצאו זוכות מהגלובוסים, אבל רק אחת מהן תזכה באוסקר. ולכן לסיכומה של עונת פרסים בת חודשיים וחצי - היא רק התחילה, האוסקרים נותרו הפרסים לטובים מכולם.
עדות לכך שיש כסף וקהל לטקסי פרסים נמצאת בעובדה שבגלובוס הזהב מסרבים לוותר. 83 שנה הטקס הזה קיים וכמה פעמים שהוא נפל, בגלל הנהלה בעייתית ומצביעים חשודים, הוא ממשיך לקום. מנהלי התחרות מנסים בכל שנה למצוא דרך להביא אליו קהל צעיר, או שבכלל לא מתעניין בקולנוע. השנה הוסיפו שם קטגוריה חדשה לפודקאסט הטוב ביותר. החלטה תמוהה לחלוטין שלא קשורה לכלום, מלבד העובדה שיש באמריקה דור שלם שמעדיף את ג׳ו רוגן על פני סת׳ רוגן.
כשפורסמו המועמדים לגלובוסים התברר ששישה מעשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הם סרטים זרים, שאינם באנגלית. ״בשנה הבאה יצטרכו לייסד קטגוריה חדשה, של הסרט הטוב ביותר בשפה האנגלית״, התלוצצתי ברשתות החברתיות אז. 400 מבקרי קולנוע מצביעים לגלובוס הזהב, 90% מהם לא גרים בארצות הברית ואנגלית אינה שפתם הראשונה. כך קרה שבשנה שעברה הזוכים הגדולים היו הפקות בינלאומיות. השנה, הזוכים היו אמריקאים יותר וגם הוליוודיים יותר. אולפני וורנר, שנמצאים בכותרות בגלל המכירה המסתמנת שלהם לנטפליקס, גרפו את רוב הפרסים בזכות ״קרב רודף קרב״ ו״חוטאים״. אולפני יוניברסל חגגו את הזכיות של ״המנט״ (הסרט היחיד בין המועמדים שעדיין לא הוקרן בישראל, הוא יופץ בקרוב) שביימה קלואי ז'או ("ארץ נוודים").
אתמול בערב, 12 שעות אחרי שהסתיים טקס גלובוס הזהב, נפתחה ההצבעה לשלב המועמדים באוסקרים, שיחולקו ב־16 במרץ. הגלובוסים מתכננים את זה כך, הם רוצים להיות הדבר האחרון שמצביעי האוסקר רואים לפני שהם מתחילים להצביע. יח"צני הסרטים בונים על זה שהופעה מוצלחת בגלובוסים תיתרגם למועמדות לאוסקר. לעתים קרובות זה אכן קורה. השנה נראה שיש קונצנזוס די ברור לגבי עשרת הסרטים הבולטים של השנה החולפת. אז ״קרב רודף קרב״, חביב המבקרים וגם הקהל (מכר 120 אלף כרטיסים בישראל), מסתמן כזוכה הגדול של העונה והשנה. אבל החודשיים שבין גלובוס הזהב והאוסקרים לימדו אותנו לצפות לטוויסט בעלילה.
