אלון אולארצ'יק: "יש לי בעיה באינטימיות ובהיקשרות לאנשים"
המוזיקאי הוציא מארז אלבומים עם 100 סקיצות שנאספו במחשב שלו. הוא מתגעגע לסיגריות, אוהב להוציא את הכסף שלו על אוכל וגיטרות, לא יודע כמה לקחת עבור שעת עבודה במוזיקה, ומפנטז לגור במושב אבל לא מתכנן לעזוב את תל אביב
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בסטודיו שלי בפלורנטין בתל אביב. אני נמצא פה כבר עשרות שנים מ־1991. כל רחוב ויטל היה מלא בנגריות ומסגריות ועכשיו הכל השתנה והוא מלא בפאבים וברים, אבל אני לא נהנה מהם כי מפה אני הולך הביתה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"יש לי בבית פרקולטור ואני עושה לי ולרעייתי דיאנה. אני מכין אותו מראש לפני שאני הולך לישון. בבוקר אני קם חצי ישן ולוחץ על הכפתור וזה מתחיל לעבוד".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"תתפלאי אבל עם אף אחד, כי יש לי בעיה באינטימיות ובהיקשרות לאנשים. יכול להיות שזה קשור לכך שאני בן יחיד ועד גיל 6 הייתי לגמרי לבד, בוורשה. אין לי רצון לשבת ולשמוע אנשים מדברים או שאנשים ישאלו אותי שאלות ואני אצטרך לדבר".
על מה אתה עובד עכשיו?
"הוצאתי מארז אלבומים, 'כאילו שירים'. 100 סקיצות שלא עזבו את המחשב שלי במשך שנים. בכל פעם שאני רוצה לעשות תקליט חדש, אני בודק מה יש לי מהעבר ואז מוחק דברים, ואלה סירבו להימחק כי יש בהם משהו. אז הגעתי למסקנה שצריך להוציא אותם כיחידה אחת. עשו מאסטרינג שווה וזה נשמע טוב. מי שמתעניין באיך אני כותב או איך נוצרים שירים, ימצא את זה שם. גם יצא לי ספר חדש, 'כל השירים, כמעט' (בהוצאת אפיק – מנ"ש) עם תווים ואקורדים של 77 שירים שלי. הכרונולוגיה של השירים היא למעשה סיפור החיים שלי".
מה השריטה שלך?
"אני מתגעגע לסיגריות. אני לא מעשן כבר הרבה זמן ויכול לגמרי בלי, אבל כל הסיפור של הגלגול והריח והטעם בפה, זה עושה לי משהו. אני מקנא במעשנים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"היתה לי מורה בשם רותי בולמנקרנץ בתיכון רמות ברמת יוסף בבת ים. היא התיידדה איתי ואמרה לי שזה בסדר להיות אאוטסיידר, שלהיות אחר זה בסדר ואני לא חייב להיות כמו כולם. אחר כך חשבתי על זה לעומק והגעתי למסקנה שכל אחד הוא אחר והוא לא כמו כולם, שזה משהו שמשותף למין האנושי".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לעוף כמו ציפור נראה לי מגניב, אף על פי שזה אולי ישעמם אותי אחרי 10 דקות".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני חושב ששקר זה חלק מהחיים. לא יוצא לך להגיד הכל אמיתי לכל אחד. בעבר הייתי משקר יותר והיום אני משקר הרבה פחות כי לא אכפת לי".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"דיאנה רעייתי".
אלון אולארצ'יק
גיל:
75
מקום מגורים:
תל אביב
מצב משפחתי:
נשוי + 2
סטטוס:
זמר, מלחין, פזמונאי ומפיק מוזיקלי. לאחרונה יצאו ספר השירים והתווים "כל השירים, כמעט" (אפיק) ומארז האלבומים "כאילו שירים". יופיע ב־19 בפברואר עם בנו מקס במופע "אבות ובנים" בפסטיבל הג'אז באילת, וב־25 בפברואר ב"השיר על הארץ" בפסטיבל החורף בהיכל התרבות עם הפילהרמונית הישראלית
למה/למי אתה מתגעגע?
"לגיל 7-6.5, כשגרנו במעברה בנוף ים אחרי שעלינו לארץ. אבא שלי אדוארד היה פסנתרן שעבד בקאמרי ולפני זה הוא היה מלחין מפורסם בפולניה ועד היום מנגנים שירים שכתב. אמא שלי היתה אמנותית אף על פי שכל החיים היתה טכנאית רנטגן באיכילוב. גרנו ארבע דקות הליכה מהים, והיה חופש לרדת לים מתי שאתה רוצה בלי מחשבות, בלי תכנונים ובלי התחייבויות לחיים. זה mindlessness מבורך".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"יש לי פנטזיה לגור במושב ושתרנגול יעיר אותי בחמש בבוקר אבל זה כנראה לא יקרה אף פעם. תמיד גרתי בערים גדולות – ניו יורק, בוסטון, תל אביב, ורשה ואפילו בת ים – ואני לא זוכר שעברתי מתוך איזשהו רצון בלתי ניתן לשליטה למושב".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"אוכל וגיטרות, אף על פי שאני בקושי מנגן גיטרה. לפעמים אני מנגן בס בהופעות אבל יש לי הרבה גיטרות. אני אוהב שזה מסביבי בבית או בסטודיו".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות יותר רזה. אני הולך כמעט כל יום שעה בשביל הבריאות, עושה תרגילים בבוקר ונוסע באופניים כל הזמן בתל אביב. זה משפיע לטובה על הבריאות אבל לא כל כך על המשקל. כדי להוריד קילוגרמים צריך לעשות דיאטה ואני אוהב לאכול".
על מה יש לך רגשות אשם?
"בעיקר בכל מה שקשור בילדים שלי. כשהם היו קטנים, לא הייתי נוכח מספיק בבית ובחיים שלהם כמו שהייתי רוצה, גם כי עבדתי וגם כי אהבתי יותר להיות עם מוזיקאים מאשר לעזור בבית".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שהלכתי ללמוד מוזיקה בברקלי אחרי כוורת. כוורת הצליחה בגדול מאוד ואחרי זה יכולתי להישאר ליהנות מהפירות ולפתח קריירה של זמר כמו שכל החברים שלי עשו, אבל הלכתי ללמוד בבוסטון בגיל 27 ואני גאה בזה, לא כל אחד עושה את זה. בברקלי נחשפתי לכל מיני סוגי מוזיקה כמו ג'אז שהעמקתי בו, מוזיקה ניסיונית, שטוקהאוזן. אם הייתי נשאר בארץ ועובד על שירים, לא חושב שזה היה קורה".
מה מפחיד אותך?
"מפחידות אותי החדשות בזמן האחרון. אנחנו מאוימים מאוד, גם הילדים והנכדים שלי. כל יום יש הרבה אנשים שחושבים איך להרוג אותך. אלה החיים שלנו פה וזה מפחיד".
מתי היית הכי מאושר?
"בכוורת עמלנו כדי שהשירים יהיו טובים, ולא היה לנו אמרגן ולא היה לנו עתיד, היו רק שירים. יום אחד הגיע פשנל (המפיק אברהם דשא – מנ"ש) לבית של דני (סנדרסון – מנ"ש) לחזרה ובשיר הרביעי הוא נשבר ואמר 'טוב, תבואו אליי, נעשה הופעה'. זה היה מדהים. לא יודע אם מאושר זאת המילה אבל זה היה משהו ששינה לי את החיים לגמרי. פתאום היה אור בקצה המנהרה וכל החזרות לא היו בשבילנו אלא בשביל עוד אנשים כי הוא איפשר את זה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לא הייתי מתנגד שכסף לא ישחק תפקיד בחיים שלי, כי אני עושה הרבה דברים במוזיקה בשביל עצמי, אבל גם הרבה דברים בשביל להתפרנס ואני לא אוהב את זה. אני לא יודע לכמת את הערך שלי. אם הייתי שיפוצניק, הייתי יודע כמה עולה שעת עבודה שלי, אבל אם אני כותב שיר למישהו, אני לא יודע כמה לקחת כי יש נטייה לכמת דברים לפי זמן העבודה ולפעמים דווקא השירים הטובים באים מהר. 'בא לשכונה' נכתב ב־40 דקות אבל לך תדע כמה זה עולה".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"זה שיש לי שני ילדים. זה נשמע קלישאה אבל בנסיבות שלי זה לא. אני רציתי להיות ענן, לרחף ולא להיות קשור לחיים ולקרקע”
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"יכולת ההמצאה. לחברים שלי המוזיקאים יש יכולת להמציא מנגינות ולנגן אותן, וזה מדהים".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"דני סנדרסון, כי הוא הכיר לי את המוזיקה האמריקאית. וגם המורים שלי מברקלי".
אם לא היית מוזיקאי וזמר מה היית עושה?
"הייתי זאב הים מהספר של ג'ק לונדון. הייתי רוצה לשוט באונייה לבד כמו הגיבור של הספר".
