קופה רושמת: כשהרייטינג הופך למזומנים, ולמה זה רע לקולנוע הישראלי
250 אלף הצופים שהגיעו לראות את "קופה ראשית, הסרט" בארבעת הימים הראשונים קיבלו סרט חביב ובלתי מזיק, אנומליה באג'נדה של מיקי זוהר שמעדיפה שוברי קופות על פני סרטי איכות. האג’נדה הזאת תהפוך את קרנות הקולנוע לזרוע הפקה של סינמה סיטי
"קופה ראשית, הסרט" הוכיח שלהפוך סדרות טלוויזיה ישראליות לסרטי קולנוע זו יוזמה משתלמת. 250 אלף איש צפו בסרט בארבעת ימי ההקרנה הראשונים שלו, 100 אלף מתוכם ביום אחד, יום הקולנוע הישראלי, שהתקיים ביום רביעי. לפני שנה, "לשחרר את שולי סאן" מכר 210 אלף כרטיסים בשלושת ימיו הראשונים בקולנוע ולכן טכנית הוא עדיין מחזיק בשיא לפתיחה הטובה ביותר בסוף שבוע ראשון, אבל "קופה ראשית, הסרט" בהחלט עשוי להתחרות איתו בדרך לשיא המכירות של מעל מיליון כרטיסים. רק לשם השוואה: 250 אלף צופים שווים בטלוויזיה רייטינג של בערך 9%, שזה הרייטינג הממוצע של כל פרק של "קופה ראשית", עם ההבדל שבקולנוע, הרייטינג הזה מתבטא גם במזומנים.
יום הקולנוע התקיים, כאמור, ביום רביעי. כמה ימים לפני התחילו ההקרנות המוקדמות לחברי האקדמיה לקראת ההצבעה לשלב המועמדויות לפרס אופיר. בדרך כלל, יש חפיפה בין הסרטים המוצגים בימי הקולנוע והסרטים ששואפים לזכות בפרס אופיר. למעשה, אחת הסיבות להשקת יום הקולנוע היתה כדי למנף את טקס פרסי אופיר, לגרום לקהל לראות את המועמדים לפרס לפני הטקס. זה היה לפני שמשרד התרבות, שמסבסד את הכרטיסים ביום הקולנוע, הכריז מלחמה על פרס אופיר ועל האקדמיה הישראלית לקולנוע. ביום הקולנוע השבוע כמעט ולא היתה חפיפה עם הסרטים שמתחרים השנה על פרס אופיר. כך נוצרו להן השנה שתי קאסטות קולנועיות: 18 סרטי יום הקולנוע ומולם 22 הסרטים העלילתיים המתחרים על פרס אופיר. הסרטים המסחריים בהפקת יונייטד קינג ומולם הקולנוע האיכותי והאמנותי של פרס אופיר. סרטים מול קולנוע.
חזון קולנועי דל
16 סרטים עלילתיים הוצגו ביום הקולנוע הישראלי, לפני עשור הוצגו בו 31 סרטים. מישהו מחסל את הקולנוע הישראלי, וזה לא רק מיקי זוהר, יש לו משת"פים בתוך התעשייה. יש לא מעט מפיקים עם אג'נדה עקבית שמבקשת את תמיכת קרנות הקולנוע גם להפקת סרטים מסחריים. עד עכשיו, הנוסחה היתה שסרטים שיש להם הצדקה אמנותית, הולכים לקרנות הקולנוע, ואילו סרטים מסחריים יצליחו להסתדר עם מפיקים ומשקיעים פרטיים (קרנות הקולנוע עזרו רק בתמיכה בדיעבד בשלבי הפוסט־פרודקשן וההפצה). אבל יש מפיקים שכבר שנים מגיעים למשרד התרבות ורוצים להוריד מעצמם את עול מימון הסרטים המסחריים. שנים מועצת הקולנוע מצליחה לדחות את הלובי הזה, עד שהגיע מיקי זוהר, פתי לפופוליזם. בתקנות החדשות של מועצת הקולנוע יש דרישה לסרטים שוברי קופות, לא לזוכי פרסים. השר חשב שהוא עושה פוליטיקה, מחריב קולנוע שעשויה להיות בו חתרנות ואנטי־ליכודניקיות, אבל בעצם שירת אנשי עסקים. יום הקולנוע האחרון הציג איך נראה חזון הקולנוע הישראלי של מיקי זוהר: דל.
בתוך כל זה נמצא "קופה ראשית, הסרט", שמנסה ובמידה רבה מצליח לשחק בשני המגרשים. הוא רוצה להיות מועמד לפרס אופיר, ובמקביל הפך ללהיט הכי גדול בקולנוע הישראלי: 100 אלף איש צפו בו ביום אחד. הוא סרט שנולד מתוך מחשבה מסחרית מובהקת, אבל יש בו מספיק כשרון וחן כדי להפוך אותו לסרט מסחרי שיש בו גם קצת נשמה.
יונייטד קינג, חברה־בת של סינמה סיטי, מנסה להיות גולן-גלובוס של ימינו: בית חרושת להפקת להיטים. לזהות מה הטרנד החם ולמנף אותו לסרט מהיר, לשימוש חד־פעמי, שימכור הרבה כרטיסים (וכמה שיותר מהם ברשת סינמה סיטי) ושאין צורך שייכנס לקאנון. כך נולדה המצאה ישראלית מקורית: להפוך להיטים טלוויזיוניים לסרטי קולנוע. באמריקה אנחנו מכירים את המסלול ההפוך: סרטי קולנוע שמתפקדים דה־פקטו כפיילוט לסדרות טלוויזיה. "מ.א.ש", "אליס", "הזוג המוזר", "המרוץ אחר הגלימה", "תהילה", "באפי", "סטארגייט" ו"פארגו" הן דוגמאות מפורסמות לסדרות שנולדו בקולנוע. בישראל קשה להנביט שוברי קופות. ככה זה כשאין כאן קומיקס, גיבורי על, רבי מכר או סרטי המשך שיהפכו למותגים קולנועיים. משה אדרי, האיש מאחורי יונייטד קינג וסינמה סיטי, לא הסתיר בריאיונות שהוא חולם על סרטי "סברי מרנן" ו"רמזור". כבר שנים שהסרטים שזוכים בפרסי אופיר לא מוכרים יותר מ־80 אלף כרטיסים, אז הוא מצא את השיטה להפיק סרטים שימכרו מיליון כרטיסים.
כך "עם סגולה" של שלישיית מה קשור הפך לשני סרטי "לשחרר את שולי" (שניהם מכרו מעל מיליון כרטיסים), "המופע של שנות התשעים" של שלום אסייג הפך לשני סרטי "ההילולה" (הראשון מכר 700 אלף כרטיסים והשני 300 אלף), הסדרה "פול ספיד" הפכה גם היא לשני סרטים לנוער, ובחידוש ישראלי מקורי גם תוכניות הריאליטי "גולסטאר" ו"הבוזגלוס" זכו לגרסאות עלילתיות קולנועיות. בכולם אותה נוסחה: ולהטיס את גיבורי הסדרה להרפתקה בחו"ל. האג'נדה הנוכחית של מיקי זוהר משרתת את אדרי נהדר - סוף סוף הוא לא יצטרך לממן את ההפקות האלה לבד.
בכותרות הפתיחה של ״קופה ראשית, הסרט״ מופיע הלוגו של קרן הקולנוע הישראלי - שהוקמה בסוף שנות ה־70 על ידי קבוצת יוצרים צעירים שחיפשו מזור למבול סרטי הבורקס והקומדיות העממיות של התקופה. 50 שנה אחר כך, הגלגל מתהפך וקרנות הקולנוע מתבקשות להרבות בקולנוע עממי מסחרי ולא לממן יותר סרטים פוליטיים, אישיים, אמנותיים, ניסיוניים.
יוצאים מהסופר
מאז שנת 2000, עם כניסתו של חוק הקולנוע, הקולנוע הישראלי הוכיח שהוא יודע באופן מרשים למדי לאזן בין אמנות ובידור. סרטים זוכי פרסים ויקירי פסטיבלים הופכים להיטים בארץ וגם בעולם. והנה מגיע מיקי זוהר ומבקש פחות אמנות ויותר בידור. השר לספורט ולבידור. יש סרטי בורקס נהדרים ויש סרטים אישיים ואמנותיים איומים, אבל בישראל משום מה הוויכוח הוא לא על איכות היצירה אלא על החלוקה לסוגה ומפלגות, ויש איזשהו דימוי שגוי בין עממי לאליטיסטי.
3 צפייה בגלריה
משמאל משה אדרי. מצא שיטה למכירת מיליון כרטיסים. מימין מיקי זוהר. חשב שעשה פוליטיקה אבל בעצם שירת אנשי עסקים
(צילומים: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן)
לכן, קיומו של ״קופה ראשית, הסרט״ ביקום המסחרי של הקולנוע הישראלי העכשווי נורא צפוי. זה סרט שקל לחשוד בו בציניות, וקל להמר שיהיה להיט ענק - סרט שאפילו יותר מ״לשחרר את שולי״ מתאים לקהל הכי רחב שיש. מהבחינה הזאת, היכולת שלו להיות גם מאוד חביב וסימפטי, ואפילו מצחיק, וגם סרט שאף אחד לא ייפגע ממנו, הופכת אותו ליצירת אמנות מסוג חדש: שובר הקופות שלאף אחד לא תהיה עליו מילה רעה.
בהתאם לחוקי המשחק של הפיכת סדרה לסרט, גם כאן הוציאו את הדמויות מהלוקיישן הרגיל. גיבורי הסדרה הופכים לחשודים ברצח, וראמזי מנסה להיות הבלש שמפצח את התעלומה שהפלילה את חבריו לשווא. לרגעים זה מרשים, וצריך להודות שיש לסרט מבנה מוצלח וקצב חינני. במציאות פוליטית שבה משרד התרבות הכריז מלחמה על קולנוע אנין, "קופה ראשית, הסרט" הוא רגע של נחת שיכול לאחד את הקואליציה והאופוזיציה בעזרת בדיחות. הקולנוע הישראלי כבר הוכיח שהוא יכול להפוך סרטי איכות לשוברי קופות, החביבות הרבה והבלתי מזיקה של "קופה ראשית" היא אולי הוכחה שיש אפשרות להפוך שובר קופות לסרט איכות.
