"מי שלא קופץ מהחומות למים, התושבים כאן לא יחשיבו אותו לעכואי"
כל מי שאכל במסעדה בנמל עכו כבר מכיר את "הספורט הלאומי" של העיר: קפיצות ראווה וירטואוזיות ומעוררות אימה מהחומה אל מי הים. זה מרהיב, אבל אל תנסו את זה בבית
ביום שבת האחרון, מלצריה הוותיקים של מסעדת הנמל הפיזני, השוכנת בעיר העתיקה של עכו, כלל לא הופתעו שתשומת הלב של מרבית הסועדים נדדה אל עבר חומת הים העתיקה. שם, כפי שקורה מדי שנה כשהטמפרטורה בחוץ מטפסת והמים מתחממים, "הספורט הלאומי הבלתי מעורער של העיר", כפי שמכנים אותו התושבים כבר עשרות שנים, מתעורר שוב לחיים — קפיצות ראווה וירטואוזיות מחומות האבן הגבוהות אל תוך מי הים הצוננים.
"מי שלא קופץ מהחומות למים, התושבים כאן לא יחשיבו אותו לעכואי", מגלה פרג', אחד מעובדיה של המסעדה, ומעלה חיוך למראה ההמולה שיוצרים סביבם הקופצים הנועזים. הצעירים ביותר שמעזים לעופף באותה שבת במורד החומה, שגובהה קרוב ל־10 מטרים, הם זאטוטים שטרם מלאו להם 10 שנים. לצידם, קרוב לתריסר נערים בשנות העשרה, אך גם מספר מבוגרים שגילם כבר נושק ל־30. הרוב קופצים באופן רגיל — כשרגליהם נכנסות תחילה למים ורק לאחר מכן גופם, אבל ישנם גם מי שמעזים לבצע סלטות מרשימות לפנים ולאחור.
הביצוע של כולם חייב להיות מדויק ביותר. בקו ישר למטה ממתינים סלעים חדים שיכולים לפצח עצמות למפספסים. לאורך השנים התקבלו אינספור דיווחים על אנשים שנפצעו באותן קפיצות מפורסמות מהחומות: נער שנקרעה לו הבטן כתוצאה מהמפגש העוצמתי עם המים וגם כאלו שפספסו במעט את נקודת הכניסה המושלמת למים ונחבלו קשות מהסלעים. "אתה חייב לדעת כאן בדיוק מה אתה עושה ולתכנן איפה אתה הולך לנחות", מסביר פרג', שצופה בקופצים כבר שנים.
והוא בהחלט יודע על מה הוא מדבר. האיש התמיר והרזה בעל השיער הלבן, שגילו כבר מעל 60, הילך על החומות בילדותו וכמו שאר העכואים הצעירים, קפץ מאות פעמים למים. "כשהייתי ילד הייתי קופץ מהחומות בשביל כסף", הוא מספר וצוחק, "התיירים פעם היו משלמים לנו הרבה כסף בדולרים כדי שנראה להם קפיצות". המלצר הוותיק מספר כי בעכו, פעמים רבות אבות לוקחים את הילדים לבצע את הקפיצה הראשונה מהחומה, ואלו בהמשך ייקחו גם הם את הצאצאים שלהם. "כאן, כדי לקבל אזרחות של עכואי, אתה חייב לקפוץ".
בהייה מהצד בקופצים הנועזים של עכו, במיוחד במיומנים ביותר שבהם שמבצעים סלטות וריחופים אקסטרימיים ממושכים, מזכירה את תחום "קפיצות המצוקים", האח הרע והאקסטרימי של קפיצות המים הקלאסיות לבריכה, שבו אנשים מרחפים מגשרים גבוהים, חומות ומצוקים בגובה עשרות מטרים אל לבם של מאגרי מים שונים ומשונים ברחבי הגלובוס. תחום שבו בחרו לעסוק גם חלק מקופצי המים האולימפיים שחיפשו הכנסות וריגושים נוספים.
כבר בשנות ה־70 שודר בטלוויזיה הישראלית סרטון המתעד את בני דורו של פרג' גודשים את החומות בחופש הגדול ומעופפים למים. מי שעוד עמד שם לפני עשרות שנים וביצע את אותו "מבחן בגרות" של זינוק מהחומות למים הוא חבר הכנסת לשעבר ופרשן הספורט המיתולוגי זוהיר בהלול, שעבר לעיר עם בני משפחתו בגיל 8. "באחד מימי הקיץ, בתום יום לימודים, החליטו בני כיתתי שהולכים לקפוץ לים", סיפר בעבר בריאיון, "החשש בלבי הלך וגבר כשבני כיתתי קפצו בזה אחר זה. הבנתי שאני עומד למבחן. נשארתי האחרון, הבנתי שאין מנוס והברירה היחידה שנותרה בידי כדי להתקבל לחבר'ה זה לקפוץ. שמתי את חיי בכפי, עצמתי עיניים וקפצתי", תיאר את החוויה.
אף על פי שמקובל מאוד לחשוב כי את חומות הים המפורסמות בנו הצלבנים, על בנייתן דווקא היו אמונים שליטיה העות’מאנים של העיר — דאהר אל־עומר ואחמד פאשה אל ג'זאר, אשר ביצרו את העיר בשלהי המאה ה־18. טרם תקופתם, שבה גם נהדפה מתקפתו המפורסמת של נפוליאון על עכו, כלל לא היתה קיימת בה חומה בכיוונו של הים, אלא רק חומה יבשתית היקפית ומבוצרת. ברחבי עכו העתיקה יש רבים המוכנים להישבע, כמו פרג', שאפילו הסבא של הסבא שלהם כבר קפץ מהחומה. "הקפיצות פה עתיקות לפחות כמוה", הוא אומר בשכנוע עמוק. בחום הארץ ישראלי המעיק, לא כל כך קשה להאמין שגם לפני 200 שנה אנשים מצאו דרכים יצירתיות ונועזות להצטנן במהירות.
באותה שבת חמה, קהל קופצי החומה מגוון. מלבד הילדים ובני הנוער הערבים מעכו העתיקה, גם זוג חיילים משוחררים ושריריים בשנות ה־20 לחייהם. זוהי קפיצתם הראשונה אי פעם מהחומה, ומוחמד חג'אזי, קופץ ותיק ומנוסה, זורק להם טיפים לאן עליהם לזנק וכיצד גופם אמור לפגוש את המים. מסביב, בני הנוער המקומיים מעודדים ומדגימים להם כיצד לקפוץ. בואן של סירות התיירים - אשר משיטיהם רואים בקופצי החומה אטרקציה לנוסעים - לסביבת החומה, מפיח בכולם אומץ נוסף. האגו מזניק את צמד החיילים מהחומה ומול עיניהם המשתאות של תיירי הסירות הנלהבים, הם פוגשים את הים הנוקשה בדיוק בנקודה הנכונה. מחיאות כפיים רמות וצעקות "כל הכבוד" נשמעות ממרומי החומה ומהסירות.
ההמולה והשאון שוככים לגמרי כשבחורה יהודייה צעירה נעמדת על קצה החומה אל מול יושביה ההמומים של המסעדה, וזוממת כיצד לקפוץ. הם מצידם שולפים מיד מצלמות ומחכים לראות אם תעז. כעבור רגעים לא ארוכים היא טסה באוויר בדיוק כמו קודמיה כשהיא משחררת צעקה נלהבת בעודה באוויר. נערי החומה הקבועים נאלמים דום מול האומץ שהפגינה.
המחזה של נערה מזנקת מהחומה עדיין נדיר מדי. מה שבטוח הוא שגם בקיץ הזה, די ברור שאף אחד בעכו לא מתכוון לספור את השלטים הלבנים שתלויים על החומות ומכריזים באדום בוהק: "סכנה, אסור לטפס על החומות". "אף על פי שכמות קופצי החומות פוחתת משנה לשנה", כפי שטוען פרג', "גם הבן שלי עוד יביא לכאן את הנכדים שלו".
