"אני מרגיש בבית בישראל, בקזבלנקה ובבריסל"
המנהל המוזיקלי והמנצח של תזמורת ירושלים מזרח ומערב תום כהן מעלה קונצרט עם חברו הטוב הבמאי מאור זגורי, ובו סיפורים מילדותם בבאר שבע. הוא מנהל כמה סטים של חיים במקביל ולא נשאר במקום אחד יותר משבועיים רצוף, בגיל 8 הוא קיבל החלטה להיות שמח והוא מצליח לעמוד בה, ובשישי בצהריים הוא מקפיד לנוח, לא משנה איפה הוא נמצא
איפה אנחנו תופסים אותך?
“בכבישים בדרך לירושלים לחזרה על הפרויקט החדש ‘היהלום’ שאנחנו מעלים בתזמורת ירושלים מזרח ומערב — מחזה מוזיקלי וקונצרט לשני חברים ותזמורת, שמאור זגורי אהוב לבי כתב, ואנחנו משחקים בו יחד בבימויה של מירי לזר”.
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“לצאת ממצב של שינה לעוררות זו פעולה קשה פיזית עבורי ולקפה יש תפקיד משמעותי בדבר הזה. את הקפה הראשון אני מכין על הגז, ועד הצהריים, כששאר האיברים הפנימיים מתחילים להתעורר, אשתה בין 2 ל־4 כוסות קפה חזק. אצלנו בבית מכינים קפה טורקי על הגז ושותים אותו עם חלב שיבולת שועל. ממש מזרח ומערב”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם הזמר והיוצר המרוקאי סלים הללי ז"ל. הוא היה וירטואוז והמציא סגנון מוזיקלי חדש משלו שערבב פלמנקו עם מוזיקה ערבית ופופ מערבי, והיו לו כמה זהויות במקביל — חצי יהודי חצי ברברי, הומוסקסואל ומצד שני בן בית אהוב בעולם הערבי. היה מעניין אותי לשמוע ממנו עד כמה הוא חי בשלווה עם כל הזהויות שלו, האם הן מתנגשות ויוצרות מערבולות או מאפשרות איזה רוגע”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“‘היהלום’ שעלה השבוע הוא המשך ישיר לחברות והשותפות המוזיקלית יוצאת הדופן עם מירי ומאור. זה התחיל עם העונה הראשונה של ‘זגורי אימפריה’, כשכתבתי את המוזיקה לסדרה, כולל נעימת הפתיחה. השנה עבדנו על העונה השלישית שתהיה מלאת הפתעות מוזיקליות ומאוד צבעונית. זה לא בדיוק מחזה או יצירה קונצרטנטית, מירי קוראת לזה קונצרט לשני חברים ותזמורת, עם מלא צבע והמון אורחים. במופע אנחנו מספרים סיפור על יהלום שסבא יצחק שלי החביא לנו כשהיינו קטנים מאחורי שכונת רמות בבאר שבע ליד עץ שיטה יחיד. הוא אחת הדמויות שעיצבו את מי שאני, סבא יצחק העיראקי מבאר שבע שבטרנזיסטור הקטן שלו היה שומע את אום כולתום ופריד אל־אטרש”.
מה השריטה שלך?
“פעמיים בחיי, בגיל 8 כשהוריי התגרשו ובגיל 22 כשהשתחררתי מהצבא, קיבלתי החלטה מודעת שבבסיס שלי אני לא יכול להיות עצוב, ושאני חייב להיות שמח. קיבלתי הרבה מתנות מהחיים כך שאין לי את הזכות להיות עצוב. ברור שאני יכול להתעצב מדברים, אבל כשאני קם בבוקר אני צריך לחוש שמחה. כנראה הייתי מספיק נחוש שהצלחתי. כשאני עובד עם אנשים אני חווה את זה כיתרון מאוד גדול, והייתי שמח אם הייתי יודע איך להעביר אותו לאנשים שסובבים אותי”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“כשהייתי בן 8 אחי הקטן ואני גרנו עם אמא שלי בבאר שבע, היא עבדה בשתי עבודות ובמקביל עשתה תואר שני. היא שמה לי מפתח עם סליל פלסטיק ירוק על הצוואר, ואמרה לי: 'עכשיו כשאני לא נמצאת, אתה צריך להיות אחראי עליך ועל איתי. אם תעשה טעות, בפעם ראשונה אני לא אכעס, לא משנה מה. אבל אם תעשה את אותה הטעות בפעם שנייה אני אתאכזב, בגלל שלא למדת מהפעם הראשונה'”.
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
“שישי בצהריים זה זמן קדוש, זה זמן רגוע ומשפחתי, זמן של ספה, עיתונים, קפה, עוגיות או פירות, וזה לא משנה איפה אני נמצא. אבל מאז 7 באוקטובר כל המקומות הפשוטים של ליהנות מהחיים הפכו להיות הרבה יותר מורכבים כי המחשבה על החטופים והאנשים שלנו בעזה, ועל כל התסבוכת שאנחנו נמצאים בה, שהיא עצובה וטרגית, מקשה דווקא במקומות האלה של הפריבילגיות הבסיסיות”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“הייתי שמח אם הייתי יכול לגרום לאנשים ולעצמי להבין מה אנחנו רוצים באמת, ומה אנחנו עושים בשביל להשיג את זה בצורה אינטליגנטית, מבלי לפגוע באף אחד מסביבנו. אנחנו אוסף של טריגרים, ואני שומע שיחות שכולם מדברים אותה שפה אבל כל אחד נמצא במקום אחר לגמרי. הייתי רוצה להצליח להחזיר אותנו למקום בסיסי יותר של אהבה ונדיבות”.
למי אתה מתגעגע?
“לסבא יצחק שלי, אבא של אבא ז"ל, ולסבתא לאה, אמא של אמא שלי ז"ל. הוא עיראקי והיא אנגלייה, ושניהם דמויות סופר־חזקות שאף סרט או רומן לא היו יכולים להמציא. לפעמים בא לי לבכות שהם לא יכולים לראות מי אני היום ומה אני עושה, הרבה בזכותם, וגם לפגוש את הנין שלהם שהם שמעולם לא פגשו”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“אני מנהל כמה סטים של חיים במקביל אז אין מקום אחד שבו הייתי רוצה לגור. אני הכי רגוע והכי בטוב כשיש לי כמה מקומות שונים ומגוונים שבהם אני מרגיש בהם בבית. השנה וחצי האחרונות קצת צמצמו את זה, אבל בוודאי שבישראל, בבריסל ובקזבלנקה אני מרגיש מאוד בבית. אנחנו גרים בבריסל. אשתי מבריסל אבל אני גם עושה המון דברים באירופה, בצפון אמריקה ובצפון אפריקה, כך שבריסל זו נקודת מוצא מצוינת”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“אני אדם מאוד לא חומרני. אשתי תמיד צוחקת עליי שאם נצטרך יום אחד לברוח כמו בסרטים, אז יש לי 4 זוגות מכנסיים, 6 חולצות, מנדולינה ולפטופ. אז נראה לי שעל לטייל, על אנשים שאני אוהב, על ספרים ועל הרחבת התודעה”.
על מה יש לך רגשות אשם?
“על זה שהילד שלי לא נמצא איתי כל יום. פרט לתקופה של הקורונה ב־15 השנים האחרונות לא הייתי במקום אחד יותר משבועיים רצוף”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“זה שהצלחתי להפוך את החיסרון הגדול שלי ליתרון. לא היה שום אנסמבל שאפשר לנגן בו את המוזיקה שלי כפי שדמיינתי, אז הקמתי את תזמורת ירושלים מזרח ומערב שהפכה להיות אבטיפוס להרכב תזמורתי ולשפה מוזיקלית שהיום אני מסתובב איתה ברחבי העולם ונהנה הרבה יותר משיכולתי לדמיין”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
“יש לי איזו התלהבות ילדותית בכל מה שקשור ביצירה ואני כל כך נסחף ובתוך זה ששום דבר אחר לא חשוב”.
מי האמנים שהכי השפיע על יצירתך?
“עמיר בניון, אביתר בנאי, להקת הפוג'יס, רדיוהד, סלים הללי, היצירה ‘פטר והזאב’ ואום כולתום”.
אם לא היית מוזיקאי מה היית עושה?
“משהו שקשור במספרים. אני מאוד אוהב מתמטיקה, וביום שאפרוש ממוזיקה אלך ללמוד מתמטיקה ברצינות. אבל אם הייתי צריך לבחור כישרון אחר, אז הייתי שמח להיות טוב בכדורגל כי אני ממש לא”.
תום כהן
גיל: 42 • מקום מגורים: בריסל • מצב משפחתי: נשוי + 1 • מנהל מוזיקלי ומנצח ראשי תזמורת ירושלים מזרח ומערב. מעלה את הקונצרט והמחזה המוזיקלי "היהלום" מאת מאור זגורי בבימוי מירי לזר. ב־24 במרץ בקריית מוצקין וב־25 במרץ ברחובות
