להתארח במיטה של איינשטיין: המלון הראשון בתל אביב נפתח מחדש
להתארח במיטה של איינשטיין: המלון הראשון בתל אביב נפתח מחדש
אלברט איינשטיין, דוד בן גוריון והמלך עבדאללה לנו בו; אסלה אחת הספיקה לחמישה אורחים; והבעלים כמעט נתלה באשמת ריגול. 110 שנים אחרי שהוקם נפתח "בית אלקונין" שוב במחיר של 1,500 שקל ללילה עם מסעדת רובושון ובריכה. "רציתי להיות חלק מסיפור בנייתה של תל אביב", אומר היזם דומיניק רומנו
בתיק השימור של עיריית תל אביב נכתב כי "ברחוב לילינבלום 9, שחרג מגבולותיה המקוריים של אחוזת בית, נבנה הבית שנקרא בית אלקונין ושימש כבית מלון, שהכיל 38 חדרים, ואת משכנה של משפחת אלקונין העשירה, שהגיעה מרוסיה. במקום התאכסנו אנשים רמי דרג". בשבוע הבא, 110 שנים לאחר שהוקם לראשונה, ייפתח מחדש המלון, בתנאים די שונים מאלה של תחילת המאה ה־20. בין המתאכסנים במלון המקורי, שהקימו מנחם ומלכה אלקונין, ובו על כל חמישה חדרים היה בית כיסא אחד, היו דוד בן גוריון, אלברט איינשטיין, יצחק בן צבי ואפילו המלך עבדאלללה של ירדן.
שולמית גנור אלקנה, הנכדה של בעלי בית אלקונין, כתבה ב־2005 ספר על המלון ושמו "לילינבלום 9", ובו סיפרה בין היתר כי "לסבא אלקונין היו אמנם מטרות מעשיות בבניית בית המלון, אך ברבות הימים החליטו מקבלי ההחלטות בעירייה כי למבנה יש גם ערך היסטורי ויש לשמר אותו".
אכן, בתחילת שנות ה־2000 נרכש המלון על ידי דומיניק רומנו, איש עסקים ויזם יהודי צרפתי, שבמשך כ־12 שנים שיפץ את הבניין שב־3 בינואר ייפתח כמלון עם 44 חדרים ושתי סוויטות — לכולם שירותים גדולים ומרווחים, ומחיר הלינה בהם נע בין 1,500 ל־4,000 שקל ללילה — חלקם במבנה המחודש וחלקם בבניין של שש קומות המחובר לו בגשר.
"בתחילת שנות ה־2000, בזמן האינתפאדה השנייה, מישהו אמר לי שהמלון הראשון של תל אביב עומד למכירה", מספר רומנו. "אני ציוני, ומצא חן בעיני להיות חלק קטן מסיפור בנייתה של המדינה שלנו ושל העיר תל אביב. המחיר לא היה גבוה (אבל לדבריו, הוא "לא מוסר מספרים" — ר.ק) והתאהבתי בבניין ובנווה צדק, שבה אני גר היום. כאיש עסקים הבנתי שבמקום שלכל בניין יש סיפור משלו: חלקם נבנו בתקופה הטורקית, חלקם בסגנון הבאוהואס — פירוש הדבר שבעתיד יקרה כאן משהו מעניין. כמו המארה בפריז.
"ידעתי גם שאסור יהיה לי לבנות בניין גבוה יותר אז בנינו לצד זה מגדל של שש קומות, שהוא החלק החדש של המלון. שילבנו את הישן עם המודרני, שזה מבחינתי הסיפור של תל אביב, והסיפור של ישראל והסיפור של העם היהודי". הבנייה נמשכה כ־12 שנים, "כי השימור היה מאוד מחמיר", מספר רומנו. "הבניין נבנה מכורכר אז הוא היה מאוד עדין. בנוסף היינו צריכים לחפור לעומק 18 מטר, כדי לבנות חניון, ספא ומשרדים".
מבחוץ נראה המלון כמו צילומי הבניין המקורי. אך מבפנים העיצוב מודרני. מהגג שלו, שבו יפעלו בר ובריכת שחייה, נשקף הנוף של נווה צדק ויפו. ובפנים תפעל מסעדה של קבוצות רובושון, ששמה L'epoque. "ידעתי שאני רוצה שזה יהיה מקום צרפתי באמצע נווה צדק, מקום שמעביר את התרבות, הגסטרונומיה וחוויית השהייה במלון הצרפתיים בתוך כל הטירוף של תל אביב. ההחלטה לחבור עם קבוצת רובושון התקבלה רק בהמשך — התוצאה היא הגשמת חלום".
בסיור בין חדרי המלון מציגה מעצבת הפנים אדריאנה שור את שילובי הישן עם החדש ושימור ציורי הקיר והתקרה שבו: "במהותו המלון ישראלי. במבואה את מוקפת בצילומים ישנים של נווה צדק ותל אביב, ומיום הכרזת המדינה. את מוקפת בהיסטוריה כשאת כאן — זה המסר. אף שיש כאן השפעה צרפתית חזקה, האורחים במלון מודעים לכך וחשים מכל פינה שהם נמצאים בתל אביב ובנווה צדק".
3 צפייה בגלריה
היזם דומיניק רומנו - "ידעתי שאני רוצה מקום צרפתי בנווה צדק, שמעביר את התרבות והגסטרונומיה הצרפתיים בתוך כל הטירוף של תל אביב"
(צילום: רון קדמי)
במקביל לאלקונין רכש רומנו מבנק לאומי גם את המבנה מצדו השני, שהיה בעבר קולנוע עדן, וגם אותו יהפוך למלון. "אני אהיה מתחרה של עצמי באותו הרחוב", הוא אומר, אך מוסיף כי בתי המלון יהיו שונים בסגנונם. בזה שיקום בקולנוע עדן ובנייתו תחל בעוד כמה חודשים יהיו 50־60 חדרים, והוא אמור להיות יוקרתי יותר. יהיה בו אפילו אולם קולנוע קטן "כדי לשמר את הסיפור של המבנה", הוא מספר.
החיבור המבנים שמשני צדי הרחוב נמצא גם בסיפור של מלכה אלקונין, שלמעשה ניהלה את המלון בימי הזוהר שלו בתחילת המאה ה־20 לאחר שבעלה חזר בתשובה והעדיף ללמוד בחדר בקומה העליונה של הבניין: בזמנה החופשי נהגה אלקונין לנגן בפסנתר כרקע לסרטים שהוקרנו בריאנוע אז.
וגם החוויה הצרפתית לא לגמרי זרה למלון: שלושת בניה של מלכה אלקונין השלימו את לימודיהם באוניברסיטאות בצרפת. "היה ניחוח צרפתי במשפחה. כולם דיברו צרפתית, וכולם השלימו תארים בצרפת", מספר הנין של בעלי המלון, בועז גנור.
הסבא־רבא של גנור, מנחם אלקונין (אלקנה) הגיע לפלשתינה מרוסיה בשנת 1911 עם אשתו מלכה. הוא רכש מגרש ובנה בו את בית המלון. את הבית בנה הקבלן האמריקאי סמיואל ווילסון, בצורת האות ח', כשבמרכזו חצר פנימית (האדריכל היה גידי בר אוריין). "בפלשתינה של אותן שנים לא נמצא אדריכל", כך כותבת אלקנה גנור בספרה על ההחלטה להיעזר בשירותי ווילסון.
אילן שחורי, היסטוריון של תל אביב, מספר שווילסון, ש"היה גאון", הקים את הבית בסגנון של מלחמת העולם הראשונה, עם תומכות מעוצבות למרפסות. "לימים המרפסות נפלו אבל התומכות נשארו, וכן ציורי קיר, פרסקאות ששימשו במקום טפטים". תמונות של הציורים הגיאומטריים שקישטו את הבניין מופיעים בספרה של גנור־אלקנה, ועתה הם מקשטים את המלון החדש.
לדברי שחורי "מלכה ניהלה את המלון והמשיכה בכך לאחר מותו של מנחם אלקונין ב־1918. בתקופה זו הוחלף השם של המלון ונקרא מלון צנטרל. מלכה ביקשה וקיבלה מהעירייה אישור להקים קומה שלישית, אך לא עשתה בו שימוש לבסוף. בסוף שנות ה־20, עם בואה של העלייה הרביעיתי, הוקמו בעיר הרבה בתי מלון, והמלון איבד מזוהרו. ב־1931 נהפך למקום זול להשכרת חדרים עם בתי מלאכה ומחסנים. בשנות ה־80 מכרה המשפחה את הבית ובשנות ה־90 הוא ננטש סופית".
בועז גנור, בן 61, הנין של מלכה ומנחם אלקנה, הוא פרופ' לממשל באוניברסיטת רייכמן ומנהל המכון לחקר הטרור. הוא היה ילד קטן כשהבניין נמכר, כך שאין לו זיכרונות משלו מהמלון, רק סיפורים שגדל עליהם.
כמו למשל על הפעם שהסבא־רבא שלו נחשד בריגול: "מנחם, שהיה לגמרי חילוני כשהגיע לארץ ועם הזמן חזר בתשובה ונהפך לתלמיד חכם, הקים חדר ללמוד בו תורה בקומה מעל המלון, שהיה הבניין הגבוה ביותר בתל אביב בזמנו. הוא היה נכנס עם עששית ולומד שם תורה ותלמוד. האור של העששית נדלק ונכבה, ולפטרולים של הטורקים היה נדמה שהוא מסמן לאוניות בריטיות איפה לעגון. האשימו אותו בבגידה ועמדו להוציא אותו להורג. אשתו מלכה הלכה למאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב אז, וביקשה שיעזור לה. הוא הלך לדוד מזרחי, שהיה בן לאחת מ־60 המשפחות שהקימו את תל אביב והיהודי המקורב ביותר לטורקים. זה אמר לה את מי היא צריכה לשחד במשטרה הטורקית, וזו שיחררה אותו. לימים הנכד של אותו מזרחי התחתן עם הנכדה של מנחם אלקונין — ואלה האבא והאמא שלי".
בעקבות פנייתי אליו שמע גנור על פתיחת המלון מחדש. "נכנסתי לאתר של המלון וראיתי שקראו לשתי סוויטות על שם הסבא־רבא והסבתא־רבתא שלי, מנחם ומלכה אלקונין. זה מצא חן בעיני", אמר.
