$
ספורט ישראלי

4 צעדים ליצירת עניין בליגה

תקרת שכר היא רק צעד אחד בדרך להפיכת ליגה גוססת לליגה מעניינת

אוריאל דסקל 17:3817.10.11

ליגת לוטו החלה השבוע על רקע מוספי תחילת עונה צנועים. אין יורדות העונה, האלופה ידועה מראש והחוק הרוסי כבר לא כאן, מה שאומר שברוב המשחק אפשר לשחק עם ארבעה זרים והנוכחות של הישראלים ברגעים המכריעים מינימלית.

 

אבל האם בגלל שאין ירידות ליגה וחוק רוסי, העניין בליגת העל בכדורסל מת לחלוטין? האם למישהו בכלל אכפת מי ירדה או עלתה בשנה שעברה מלבד בודדים? כמה רלוונטי זה לחיים של ההמונים שעירוני אשקלון החליטה להישאר העונה בליגת לוטו? האם העניין מת בגלל שינוי החוקים או בגלל כישלון מתמשך בהפיכת הליגות הישראליות למעניינות.
הפועל חולון חוגגת. הפיינלפור מכניס אלמנט תחרותי לליגה, שמתה רוב השנה הפועל חולון חוגגת. הפיינלפור מכניס אלמנט תחרותי לליגה, שמתה רוב השנה צילום: ראובן שוורץ

 

ישנם מספר דברים בסיסיים שחייבים כדי לנהל ליגת ספורט מעניינת, שתמשוך קהל למגרשים, צופים למרקעים וספונסרים לקבוצות. ונראה שאף אחד בענפי הספורט הפופולריים ביותר, כדורסל וכדורגל, לא עושה משהו אמיתי כדי שהדברים האלה ייעשו.

 

1. תחרותיות

 

בלי תחרותיות, אין ממש טעם לקיים ליגה. אם הכל ידוע מראש אז המוטיבציה להגיע למגרש או לפתוח את המרקע, נמוג. בספורט האמריקאי הבינו את זה כבר מזמן. תקרת שכר ודראפט הם שני אלמנטים שמגבירים תחרותיות. דטרויט ליונס מה-NFL, למשל, הפכה לקבוצת צמרת בזכות בחירות בדראפט. לוס אנג'לס לייקרס, למרות שהיא מכניסה יותר מכל קבוצה אחרת ב-NBA, לא בורחת לליגה בגלל שאינה יכולה לשלם פי 100 יותר מהקבוצה הכי גרועה.

 

בספרד, למשל, נותנים לברצלונה ולריאל מדריד לברוח עם כל ההכנסות והתוצאה היא שהליגה הפכה לקרב בין שתי קבוצות. בכדורסל הישראלי, מכבי תל אביב מכניסה ומוציאה יותר מכל הקבוצות ביחד. ולכן הפיינל-פור הוא הכרחי. הוא נותן סיכוי לקיום אירוע תחרותי. בערך. הבעיה היא שעד הפיינל-פור, הליגה מתה.

 

האם הליגה הישראלית בכדורסל צריכה תקרת שכר? כנראה שכן. מכבי תל אביב, שמתחרה בשתי ליגות שונות, יכולה להציב סגל מיוחד לליגה הישראלית עם תקרת שכר. זה לא יפגע לה במותג. ההפך, זה יחזק את התחרותיות של הליגה ואת העניין בה.

 

2. זמן ושעה

 

ליגת הפוטבול האמריקאית, הליגה המעניינת והעשירה בעולם, יודעת דבר או שניים על יצירת עניין. לליגת הפוטבול יש שלוש שעות למשחקים. רוב המחזור משוחק ביום ראשון ויש משחק מרכזי נוסף ביום שני. הליגה הצליחה בזכות ריכוז שעות המשחק, לייצר זמן ושעה שידועים לכל אוהד ולא אוהד של המשחק. אגב, קיום המשחקים ביום ראשון בצהריים עד הערב, הפך את ערוץ ה"רד זון", סוג של שירים ושערים, ללהיט בקרב הצופים והמפרסמים.

 

בינתיים, בכדורגל הישראלי אף אחד לא יודע מתי הקבוצה שלו משחקת. המשחקים מפוזרים על פני שלוש שעות שונות ביום שבת. יש עוד אחד ביום א' ומשחק נוסף ביום ב'. אם תהיתם, למשל, לאן נעלם המשחק המרכזי אתמול, אז הוא היה בערוץ 33. זכה לרייטינג של 4.3%.  

 

3. קהילתיות

 

במנהלת הכדורסל החליטו שקבוצה שלא משחקת במהלך מחזור תקדיש את זמן המשחק שלה לפעילות קהילתית. יוזמה מבורכת אבל הדרך להצלחה כלכלית בספורט היא לא רק לעשות רושם של שיתוף פעולה עם הקהילה, אלא שיתוף פעולה מלא עם הקהילה. הסיפור של גרין ביי פאקרס, למשל, מלמד אותנו שגם קהילות קטנות יכולות להצליח בליגה התחרותית מכולם.

 

כל מה שצריך זה תחושה קהילתית חזקה מהרגיל. איך עושים זאת? על ידי שיתוף הקהילה בניהול הקבוצה. מכירת מנויים לא מספיקה. צריך תוכנית חברי מועדון. צריך שהקבוצה תנוהל בשקיפות ועל פי מודל דמוקרטי. בספורט הישראלי, בו הרבה מהקבוצות מקבלות הרבה מאוד כסף מהציבור, אמורים ליישם את העניין הזה, במיוחד לאור ההצלחה של קבוצות קהילתיות כגון הפועל קטמון, מכבי קביליו יפו והפועל אוסישקין.

  

4. המשכיות + כישרון מקומי

 

זרים באים והולכים אבל אלו שנשארים בקבוצה, מתחברים לקהילת האוהדים ומתחייבים אליה לאורך זמן יכולים להפוך לגיבורים של ממש. אפילו יותר מהשחקנים המקומיים. דרק שארפ, למשל, הוא דוגמה מצוינת לזר שהפך לגיבור מקומי. בשביל שזה יקרה צריך לעודד קבוצות להשאיר את השחקנים המצטיינים שלהם לאורך זמן.

 

איך עושים את זה? אפשר דרך הטבות מס כאלו ואחרות או מענקים. השארת הכוכבים הזרים לטווח הארוך טובה לספורט אבל עדיף, כמובן, שיהיו יותר שחקנים ישראלים בכירים בכל קבוצה. את זה עושים לא דרך הגבלות על גיוס שחקנים או חוקים כמו החוק הרוסי. הדרך היחידה בה אפשר לשפר את השחקן הישראלי היא להשקיע בו יותר ברמת הנוער. בספרד, למשל, כמעט אין הגבלה על זרים, אבל זה לא פוגע בשחקן המקומי מאחר שהוא זוכה, מגיל צעיר, להשקעה כבירה בו. לחייב כל קבוצה להפנות כמה מיליונים למחלקת הנוער כחלק מתקציב המינימום שלה זה חוק אפשרי, הגיוני ומועיל הרבה יותר מהגבלה כזאת או אחרת.

 

בקיצור, ניסיון העבר והצלחות מסחריות וספורטיביות בחו"ל מוכיחות שלא צריך ירידות לליגת המשנה כדי לעורר עניין. צריך שקבוצה תרגיש כמו קהילה ושהשחקנים יהיו גיבורים. צריך, ברמה הטכנית, לדעת מתי שעת השידור ושהענף יהיה זמין ונגיש לכולם. ואחרי שכל זה במקום, עדיף לשמור על התחרותיות בקנאות - זה יעזור להפוך את כל הליגה להרבה יותר מעניינת, מכניסה ומוצלחת.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x