השחקן, המאמן והקבוצה שעשו את ליגת העל - בטלויזיה

הקבוצה

בית"ר ירושלים היא קבוצת השנה ולא בגלל הדאבל. מעטים שידורי הספורט שבהם הפוסט גיים (משדר סיכום המשחק) מביא יותר רייטינג מהאירוע עצמו. בדרך כלל הצופה יודע את התוצאה הסופית, מתחיל לזפזפ והרייטינג יורד, אבל לא כשמדובר בבית"ר ירושלים. זוכרים את המשחק נגד מכבי חיפה עם הפסקת החשמל? ההפסקה הביאה יותר רייטינג מתחילת המשחק. גם אירועי חגיגות האליפות נגד הרצליה הביאו יותר רייטינג מאשר 86 דקות משחק. מה זה אומר על ההתעניינות בכדורגל שלנו? תחליטו אתם.

שחקן העונה

מגיע היישר מהספסלים של ליגת העל. כל שחקני הספסל בליגת העל מצטלמים יופי, כשהם עורכים את החימום שלהם מאחורי השער. לעתים הישענות על שלטי הפרסום, החלפת פסים עם מביאי הכדורים והמחליפים המשקיעים מביטים בריכוז על הנעשה ברחבה. בקיצור, הם בעיקר מחממים את האונה הימנית ואחר כך את השמאלית. מקצוענים.

ועכשיו למועמדים:

הפייבוריט: קצת קשה להתחרות בג'ובאני רוסו. הוא מתיז מים על החברים לספסל, בועט ליריבים בישבן ומחייך את אותו החיוך, שבאמת מקשה על מישהו לכעוס עליו.

המתוסכל: טוטו "פרצוף חמוץ" תמוז. הילד הסופּר מוכשר הזה לא נהנה יותר מדי העונה מדקות משחק, והתמונה הקבועה בכל משחק של בית"ר (סביב הדקה ה־60) היא של טוטו תמוז עם פרצוף חמוץ יושב על הספסל. גם כשהוא יוצא מהמשחק, הפנים שלו מספרות סיפור כמעט טרגי.

הצפצפנים: וינסנט אניימה וגוסטאבו בוקולי בדרך כלל משחקים, כך שאין יותר מדי עניין בהם, אבל הראיונות איתם מבריקים. עשו ניסוי והקשיבו לראיונות בכיסוי עיניים. הם לא נשמעים כמו ילדה בת שש? קול גבוה וצפצפני. זה לא משנה מה יאמרו, הם תמיד מעלים חיוך.

והבחירה שלי: רוסו ברוב קולות של אחד נגד אפס, ותעשה טובה ג'ובאני אל תפרוש, כי אין לך מחליף.

מאמן העונה

הנה המועמדים:

הפעיל: גיא לוזון כשל בצורה מחפירה והפך למאמן היחיד שמפוטר פעמיים במשך עונה אחת, אבל על מסך הטלוויזיה הוא חיה אמיתית. שימו עליו מצלמה, תצמידו לו מיקרופון ותקבלו שואו אמיתי - כשהוא על הקווים, הוא בטירוף. כשיש גול, הוא רץ כמו קרל לואיס, קופץ כמו אלכס אברבוך ושואג כמו לוחם ויקינגי (בלי הבלונד, הזקן הקרניים וכו').

הניצב: יצחק שום אולי לא הכי פעיל על הקווים אבל העמידה היציבה והפרצוף הזועף עם התנועה האינסופית של הראש  ימין, שמאל, ימין, שמאל - מזכירה אריה שואג שעוד רגע נושך איזה בית"רי לארוחת בוקר.

הלא מאמין: אלי גוטמן - אימן בבאר שבע, בהפועל חיפה, בבית"ר ירושלים ובקפריסין. ראה לא מעט, אבל בזמן משחק שוכח הכל. מתוך 300 משפטים שהוא אומר לספסל בזמן משחק לפחות 200 מסתיימים ב"בחיים לא ראיתי דבר כזה". במספר רב של משחקים שבהם הפועל שלו החמיצה והחמיצה הוא פשוט ייבב על הספסל: "די, די, למה הם עושים לי את זה, למה??". זה גדול. במתפרצות של אחד על אחד מול השוער שלו הוא מסתובב, לא מסתכל ורק

גוטמן. "למה הם עושים לי את זה?" צילום: ראובן שוורץ

 מחכה לתגובת הקהל ותתפלאו - הטריק הזה עובד לא רע.

המאמן הלאומי: נכון, דרור קשטן כבר לא מאמן בליגה אבל תמיד מעניין לראות אותו במהלך המשחק, וזה בגלל היציבות הנדירה שהוא מראה. הלבוש המקובע והחמסה בכיס מוכרים לכולם, אבל במהלך משחקים גם הפעולות שלו קבועות. בהתקפות מסוכנות של היריב הוא משפיל את המבט לדשא, עושה חצי סיבוב, לוקח שני צעדים לאחור ותוך כדי הרמת המבט מתגרד בראש עד שההתקפה מסתיימת. ואז מתחילות הגערות. מופע אמיתי.

והזוכה - גיא לוזון: הלוואי שכל המאמנים שלנו היו כאלה על הספסל - אם לא מעניין על המגרש, לפחות מחוצה לו.

יש אלטרנטיבה!

אז זהו, הסתיימה לה עוד עונה ובקרוב מתחיל יורו 2008. לשמחתי אהיה שם להעביר לכם בעוד כחודש משחקים בשידור חי בערוץ 10 ואת הטור הבא אכתוב לכם כבר מאוסטריה, בה יהיה משכני, ושלא תחשבו ששם יהיה משעמם. כולם אומרים שהכדורגל שלנו "שכונה" אבל אתם יודעים: בעידן הגלובלי לכו תדעו את מי אני אמצא על הקווים.