$
חדשות נדל"ן

ראיון כלכליסט

"פעם האויב שלנו היה הקבלנים, היום זו הממשלה"

ארבע שנים בתפקיד מנכ"לית החברה להגנת הטבע הפכו את איריס האן ללוחמת מיומנת בקרב על השטחים הפתוחים; היא מותחת ביקורת על הפוליטיקאים שעדיין מתייחסים לנושא הסביבתי כ"איום שמאלני" ועל בתי המשפט שלא מתערבים מספיק, אך היא מאמינה שישראל יכולה להתפכח. "אם היו לי מיליארד שקל הייתי מקימה קבינט בינלאומי שיעסוק במשבר האקלים ויהפוך את ישראל לסטארט־אפ ניישן גם בתחום זה"

שלומית צור 17:0502.04.21

"רכס לבן הוא המקום שממחיש את המחיר שנשלם על אישור תוכניות בנייה במקומות שלא אמורים לבנות בהם", כך אומרת איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע בראיון ל"כלכליסט". האן, שמכהנת בתפקיד כבר ארבע שנים, רשמה בזמן זה הצלחות רבות בתחום התכנון תוך הגנה על השטחים הפתוחים, אבל הרכס הירושלמי אינו אחד מהם. "זה מקום ששירת תושבים חילוניים, דתיים, חרדים וערבים, והעלות מול תועלת היא קשה. ועדות התכנון מדברות על מסדרונות אקולוגיים, אבל כשזה מגיע לקונפליקט זה סיפור אחר. ירושלים עיר ענקית, ובנייה ברכס לבן לא תוריד את מחירי הדירות, גם כי עלויות עבודות הפיתוח שם יהיו יקרות וגם הבנייה תהיה יקרה. זאת לא תהיה שכונה שזוגות צעירים יוכלו לקנות בה דירה. שמירה על הטבע היא חובה שחלה עלינו מתוך ההבנה שהאיום על הטבע מאיים גם על הקיום האנושי. הדבר הזה עוד לא חלחל. משבר האקלים הוא דוגמה לזה. כשלא יהיו צבאים ובעלי חיים אחרים גם אנחנו לא נוכל לחיות פה. טבע זה לא מותרות. זה נכנס לשיח אבל עדיין לא הופנם עד הסוף".

 

 

להאן חשוב להדגיש כי לא מדובר להתנגדות לבנייה באשר היא. "מי שהכיר את החברה להגנת הטבע של פעם, יודע שהיא אינה החברה להגנת הטבע של היום. עבר עלינו שינוי גדול", היא אומרת. "פעם הפנים של החברה להגנת הטבע היו החקלאי שגר בכפר. היום הסלוגן הוא אוהב טבע חי בעיר. ההבנה שהעירוניות וחיזוק העירוניות שומרים בעצם על הטבע ומצמצמים בנייה בשטחים פתוחים מחוץ לעיר. פעם היינו נגד המועצות האזוריות, אבל בשנים האחרונות גם הן שינו כיוון. גם המועצות האזוריות מבינות שוועדות התכנון מאיימות על השטחים הפתוחים בתחומן עם תוכניות בנייה מסיביות. מדינת ישראל הולכת להיות הצפופה במערב, כאשר 92% מהאוכלוסייה חיים בעיר. אם יבנו בפרברים, לא יישארו שטחים פתוחים בכלל. לכן הבינוי חייב להיות עירוני. היום אנחנו גם מבינים שאי אפשר להגיד רק לא. צריך להציע חלופות".  

 

במה נלחמתם פעם, שהיום בחיים לא הייתם נלחמים?

"בנתב"ג 2000 למשל. תוכנית להרחבת נתב"ג שנאבקנו בה, והיום אנחנו מבינים ותומכים באיחוד תשתיות. אנחנו לא רוצים עוד שדות תעופה שיוקמו על שטחים פתוחים".

 

עניין נוסף שחל בו שינוי הוא הייצוג של הגופים הסביבתיים כמו החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין בוועדות התכנון. מדובר בחמש ועדות מחוזיות וכן בוועדות מיוחדות – הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (ולחו"ף), הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ).

 

יש שינוי ביחס של הוועדות לנושאים הסביבתיים היום בהשוואה לעבר?

"הנושאים הסביבתיים פעם היו שוליים, והיום תופסים נתח הרבה יותר משמעותי בוועדות התכנון. אבל הבעיה היא שוועדות התכנון הן לא חזות הכל. יש פער בין מה שקורה בוועדות התכנון למה שקורה מתחת לרדאר. הרבה מהלכים מתאשרים ומתבצעים לא דרך חוקי התכנון והבנייה אלא דרך חוקים אחרים. תסקיר השפעה על הסביבה למשל מעוגן בישראל בתקנות של חוק התכנון והבנייה. אבל לפי חוק המים, או לפי תקנות הקצאת קרקע חקלאית, אין דרישה לתסקיר כי אלה חוקים אחרים. יש עולם ענק שבכלל לא נמצא בוועדות התכנון. קידוחי נפט וגז למשל. אין שום רגולציה סביבתית על קידוחים. אפס רגולציה. לאחרונה הגשנו עתירה לבג"ץ נגד מתן רישיונות לעבודות איתור גז ונפט באזור רגיש סביבתית מול חוף פלמחים. משרד האנרגיה ערך סקרים ומצא שמדובר באזור רגיש, ואז חילק רישיונות. במדינות אחרות כמו ארה"ב יש חקיקה סביבתית שמקבלת ביטוי בתכנון. בישראל יש החלטות ממשלה בלי שום בחינה של השפעות סביבתיות".

 

ראשי הערים כבר רוצים פחות בנייה

 

"השטחים מצטמצמים ויצטמצמו עוד. כשהתחלתי את הדרך בחברה להגנת הטבע האויב היה הקבלנים. היום זה הממשלה. הבעיה מול יוזמות ממשלתיות. פעם המריבה העיקרית שלנו היתה עם ראשי ערים שרצו לבנות ולבנות ואנחנו היינו נגדם. היום ראשי הערים לא רוצים בנייה אצלם, והעמדות שלנו הפכו זהות עם השנים. היום גם ראשי הרשויות מעדיפים לחדש את הקיים ולא לגדול על שטחים פתוחים. הרבה גם בזכות המחאה של התושבים בערים. אנחנו דוגלים בהרוויית הבנייה, אבל חשוב להבחין בין מגדלים לתעסוקה לבין מגדלים למגורים. מגדלי תעסוקה זה בסדר גמור, אבל מגדלי מגורים לא מתאימים לכל אחד. מגדלים זה לאוכלוסיות מבוססות. ועד בית הופך לדמי ניהול. הפתרון הוא בנייה עירונית של 6־10 קומות. זה הניצול הטוב ביותר של הקרקע".

 

שש קומות זה לא בזבזני כשמשאב הקרקע מוגבל?

"אנחנו מדינה שמתנהלת בהיסטריה. פעם בנו צמודי קרקע, ומיד עברו למגדלים. יש באמצע. בלונדון רוב הבנייה למגורים היא לא במגדלים. ויש שם 8 מיליון אנשים, והרבה יותר שטחים פתוחים לנפש. בישראל מעודדים בנייה צמודת קרקע בפריפריה, ומחלקים קרקע בחינם כדי לעודד אנשים לעבור לגור בפריפריה. זה מהלך שגוי. אתם רוצים שיבואו לפריפריה? תעודדו בחינוך, תגידו 15 ילדים בכיתה. אבל הכי קל לחלק חצי דונם. בסוף הם יצטרכו שתי מכוניות ולהסיע ילדים. הכל נופל על ועדת התכנון וזאת טעות. צריכה להיות התגייסות ממשלתית. ותמריצים לעובדי הוראה, לעובדי בריאות ולתרבות. שיהיה שווה לגור באופקים גם בקומה רביעית ולא בגלל גינה של חצי דונם". 

האן. "אותו אדם שגר בת"א ונוסע בשבת לצפון – זה בזכות המאבקים שלנו" האן. "אותו אדם שגר בת"א ונוסע בשבת לצפון – זה בזכות המאבקים שלנו" צילום: אביגיל עוזי

 

לפי התוכנית האסטרטגית של מינהל התכנון, הולכים לבנות עוד 2 מיליון דירות בישראל עד 2040. איך זה מסתדר עם המאבקים שלכם בבנייה?

"בדיוק בגלל זה צריך להפנים שאנחנו הולכים להיות מדינה צפופה מאוד, ולדאוג לשמור על שטחים פתוחים. בישראל מתגוררים 9 מיליון תושבים על שטח של 22 אלף קמ"ר. בלונדון רבתי מתגוררים 8 מיליון תושבים, בשטח הרבה יותר קטן של 1,659 קמ"ר בלבד. זה אומר שבתכנון נכון ניתן להשיג גם בנייה וגם טבע ואיכות חיים".

 

"אחד השרים אמר לי: 'זה רק מדבר'"

 

למרות הסיזיפיות שהאן מתארת בהתמודדות עם המדינה, היא ממשיכה במאבקים הסביבתיים בעקשות.

 

המאבק שלכם הצליח בגבעות הדרומיות של מודיעין.

"לפני 19 שנה אזור מודיעין הוגדר חלק ממסדרון אקולוגי ארצי, מאחר שמדובר באזור עם חשיבות סביבתית גדולה. דבר שמבחינתנו כארגון שמירת טבע זה הבסיס. בזמן הכנת תוכנית המתאר של מודיעין, השטח הוגדר לתכנון בעתיד. אחרי מאבק שלנו הולנת"ע החליטה שהשטח יסומן כגן לאומי והבנייה תעבור לחלק הצפוני של מודיעין שפחות רגיש סביבתית. ההחלטה היתה חשובה ומשמעותית שנתנה משקל לרגישות סביבתית. גם ראש העירייה חיים ביבס היה בהתחלה בעד התוכנית, וכשראה את המחאה הגדולה של אלפי תושבים בעיר שמתנגדים לבנייה, שינה את עמדתו. ועדות התכנון ללא ספק היו ערות ללחץ הציבורי ונתנו החלטה מקצועית. גם אנחנו לא אמרנו 'אל תבנו', אלא אמרנו 'תבנו במקום אחר'".

 

ועם זה, נכשלתם בניסיון להציל את רכס לבן.

"נכשלנו. משום מה, מה שהופנם במודיעין לא הופנם בירושלים. בגלל שבירושלים היתה תוכנית ספדי שהיא יותר גדולה, רכס לבן היה סוג של התפשרות. אנחנו נלחמנו בספדי והיתה התלבטות אם ללכת על הכל ולהפסיד הכל או להיאבק בתוכנית אחת, ולהתפשר בתוכנית אחרת. לצערי משהו עדיין לא השתנה בשיח הציבורי כשמדובר בדאגה לסביבה. בדיונים על תוכנית באחד הישובים החדשים בחבל לכיש היתה התנגדות לתוכנית שהגישה אגודת חובבי הפרפרים. בדיונים היתה אמירה צינית ש'הם דואגים לשפירית הביצה, ואנחנו לבני אדם', בוחרים במכוון בשמות מגחיכים. חוסר ההבנה שאין חיים בלי הטבע. כי אם לא יהיו פה פרפרים לא יהיו בני אדם. במועצה הארצית ההתנגדויות נדחו והתוכנית אושרה עכשיו נבחנת האפשרות ללכת להליך משפטי. הצפיפות בישראל הולכת לגדול וכך גם הצפיפות בשטחים הטבעיים. זאת ארץ קטנה. רכס לבן הוא שטח הפנאי של תושבי ירושלים, שהוא טבע אמיתי ולא סתם דשא ועצים כמו בפארק שמקימים במיוחד לשכונת מגורים. ברכס לבן ילד יכול לראות טבע אמיתי".

 

הרבה מאבקים מגיעים בסוף לבית משפט. אתם מוציאים עצמכם יותר מרוצים או יותר לא מרוצים מההחלטות שם?

"יותר לא מרוצים. כי בתי משפט לא מתערבים בהחלטות של מוסדות תכנון. מהסיבה הזאת בדיוק צריך מערכת משפט שמכירה את התחום".

 

איך היית מגדירה את השיח הסביבתי בכנסת?

"טעון שיפור רציני. בכלל, האיום הסביבתי נתפס כנושא שמאלני אבל הוא לא. הוא לא מבחין בין מגזרים. ולכן לשייך את העסק לתפיסה פוליטית זו טעות. יש ח"כים שמחויבים לנושא מכאן ומשם. יש פספוס של הנושא בקרב הציבור הדתי־לאומי, שמדבר על אהבת הארץ, אבל לא עוסק בתחומי הסביבה בכלל. באחד הדיונים על הרכבת לאילת, שהתנגדנו לתוכנית, אחד השרים אמר: 'בינינו, זה רק מדבר'. הזלזול הזה בטבע... מבאר שבע עד אילת חוצה התוואי המתוכנן של הרכבת 15 שמורות טבע כולל שמורת מכתש רמון. התכנון ממשיך להתקדם, כאשר המוטיבציה להקים רכבת לאילת היא לא לטובת נוסעים, אלא למטרות משא בדגש על עיתות משבר. מדובר בפרויקט יקר מאוד שעלותו מסתכמת במיליארדים רבים. פעם עשו חישוב שאם המדינה תממן לכל תושב אילת טיסה במטוס פרטי מתי שרק ירצה, זה יהיה יותר זול מלהקים רכבת לאילת.

 

"יש עוד מה לשפר בקווי הרכבת הקיימים. קו הרכבת האינטנסיבי של חיפה־תל אביב עדיין לא נותן פייט לרכב פרטי. למשפחה שלמה עדיין יותר זול לנסוע באוטו. התחבורה הציבורית בארץ לא טובה. אני גרה בחיפה ועובדת בתל אביב, אין לי רכב חברה, ובמשך חודשים ארוכים אני נוסעת ברכבת ולא יכולה לחזור הביתה לחיפה באופן נורמלי אחרי 20:00 כי אין רכבת. ממשלה צריכה להתפטר על דבר כזה. שרת התחבורה צריכה לנסוע בתחבורה ציבורית כדי להבין על מה מדברים. להתחיל ממה עובר על נוסע ששואל איך מגיעים ומה המסלול של רכבת או קו אוטובוס, ועד לחוות את הנסיעות והנגישות לתחבורה הציבורית".

 

חוף הכרמל לאחר אסון הזפת. "אירועי קיצון משפיעים על התשתיות שלנו" חוף הכרמל לאחר אסון הזפת. "אירועי קיצון משפיעים על התשתיות שלנו" צילום: איגוד ערים שרון כרמל

 

"זה איום אמיתי. לא תחזית ערטילאית"

 

לדברי האן, אנשים צריכים להבין כי הנושאים הסביבתיים רלבנטיים לכולם, ללא קשר לגיל, מגזר או מעמד. "כל הדברים שאנחנו מכירים עלולים להעלם כי הם לא מובנים מאליהם", היא אומרת. "אותו אדם שגר בתל אביב ונוסע בשבת לטיול בצפון – השטחים הטבעיים ושמורות הטבע זה בזכות מאבקים שלנו. אם לא היו מאבקים סביבתיים השטחים האלה היו נעלמים לטובת בנייה. גם בתוכנית 3700 בצפון תל אביב התוכנית המקורית כללה בנייה על המצוק. בזכות מאבק שלנו הבנייה הורחקה לטווח של 300 מטרים מהים. ועדיין יש שם להקה של שועלים שמי שמסתובב באזור רואה אותה, והם כמובן לא ישרדו כי החליטו ששכונת מגורים יותר חשובה מטבע ובעלי חיים.

 

"אסון הזפת הביא למחסור בדגים למאכל והיום אנחנו מבינים שיכול להיות שלא יהיו דגים. האסון פגע בכל אחד. כשהיינו ילדים ראינו צבים. היום לא. שיטפונות ויתר אירועי קיצון משפיעים גם על התשתיות שלנו. כל משק המים הולך להשתנות. אז אנחנו נוכל אולי להתפיל מים, אבל השכנים שלנו לא. הם יהיו צמאים. וצמא זה מלחמה. מישהו פה מבין בכלל שמדובר באיום אסטרטגי על ישראל? החורף הזה לא לבשנו מעילים בכלל כי הטמפרטורה עולה. מה יהיה עוד 20 שנה? מי שנולד היום זה בטווח החיים שלו ולא תחזית ערטילאית".

 

האן גדלה בניר עציון, ישוב דתי מוקף בטבע ליד חיפה. "החיבור שלי לטבע תמיד היה חזק", היא מספרת. בצבא היא שימשה כמורה חיילת ובשנת 97' היתה מתכננת אגף שימור וסביבה בחברה להגנת הטבע, ולימים עברה למכון דש"א המתמחה במידע על שטחים פתוחים, שם ריכזה את תחום התכנון והמחקר. במקביל היתה חברה במועצה הארצית לתכנון ובנייה 15 שנה. ב־2013 עברה האן למשרד להגנת הסביבה ושנה אחר כך פנתה לעצמאות ועבדה כעורכת דין שעסקה בתביעות ייצוגיות בעניינים סביבתיים בהם הדליפה בשמורת הטבע עברונה. "היתה חסרה לי העשייה הציבורית", היא מסבירה. בשנת 2016 התמודדה על תפקיד מנכ"לית החברה ונבחרה לכהן בתפקיד עד היום.

 

כיום 65% מהכנסות החברה להגנת הטבע מגיעות מפעילות עצמית של הדרכות בבתי ספר שדה, 20% מפעילות חינוכית בתמיכה ממשלתית, והשאר מתרומות ודמי חבר שמשלמים 32 אלף משקי בית בישראל.

 

אם היה לך תקציב של מיליארד שקל מה היית עושה?

"מקימה קבינט אקלים שיעסוק במשבר האקלים, ויהפוך את ישראל לסטארט־אפ ניישן בינלאומית בהתמודדות עם משבר האקלים. בדיוק כמו שישראל היתה בהתמודדות עם הקורונה. יכול להיות שמכל מדינות אירופה משבר האקלים יאיר דווקא עלינו כי מבחינה גיאו פוליטית ישראל היא גשר בין יבשות. היא מהווה ציר נדידה בינלאומי שני בחשיבותו של ציפורים, יש פה טבע יוצא דופן, ולכן ישראל חייבת להוביל את העיסוק בתחום. יש החלטת ממשלה בנושא משבר האקלים אבל אין לה תקצוב".

x