ראיון "כלכליסט": "מחירי הדירות יירדו רק אם המחיר הממוצע במכרז יזכה"
מוטי כידור, מנכ"ל התאחדות הקבלנים, חושב שהמדינה צריכה להכניס יד לכיס ולוותר על ההצעות הגבוהות במכרזי הקרקע: "קבלנים נותנים מחירים גבוהים כי המדינה לא משנה את התנאים". אבל הבעיה האמיתית מתחילה לדעתו הרבה קודם, בהיעלמות אנשי המקצוע ובחוסר הנכונות של הממשלה לקדם את לימוד מקצועות הבנייה
"אחרי שראינו מה קרה בעקבות כל הפעולות שלה, הפתרון הטוב ביותר שיכולה עכשיו הממשלה לתת למצב שוק הדירות הוא לא לעשות כלום", כך פותח מנכ"ל התאחדות הקבלנים מוטי כידור את הראיון הראשון שלו בתפקיד - והראשון שלו בכלל.
"אני מסכים שאפשר להשפיע על מחירי הדיור באמצעות שילוב של שני תחומים - מכירת קרקעות וטיפול בתחום המס, שניהם כלים שאמורים להקל על הקבלנים ועל רוכשי הדירות. אבל בפועל, הממשלה עסקה עד עכשיו בעיקר בפגיעה בציבור הזה".
לאחר שאופיו של קודמו בתפקיד, נער האוצר לשעבר יוסי גורדון, הכתיב צורת ניהול הרבה יותר שקטה של מאבקי הקבלנים - כזו של סגירת דילים במסדרונות הכנסת - נראה שכידור, אל"מ במיל', איש חיל השריון לשעבר, שהתיישב לפני כחצי שנה בכיסא מנכ"ל ההתאחדות, מגיע כדי לעשות רעש.
"אני מעריך שמחירי הדירות ימשיכו לעלות בשנים הקרובות", הוא אומר. "דירת ארבעה חדרים בפתח תקווה שעולה כיום 1.2 מיליון שקל, תעלה בעוד שנתיים כ־1.35 מיליון שקל. זה הקצב שראינו בשנים האחרונות, וירידת מחירים לא נראה פה".
צעירי האוצר מסוכנים
בשוק הנדל"ן של השנים האחרונות רבים מאשימים את הקבלנים באחריות לעליית המחירים במכרזי הקרקע של המינהל. מדוע המחירים כל כך גבוהים?
"בגלל שיטת השיווק. לכאורה נראה כאילו כל ההחלטות התקבלו כדי להרגיע את המחירים, אבל הן נולדו כי באוצר מסתכלים על הטווח של השנתיים הבאות ואומרים לעצמם, 'למה שלא ננצל את המצב להעשיר את הקופה'. יושבים באוצר פקידים צעירים, ללא ניסיון חיים, שמעולם לא ניהלו כסף או אנשים. רובם עוד לא ניהלו אפילו משק בית עצמאי. עכשיו נותנים להם את המושכות והם אמנם אנשים מוכשרים, אבל חוסר הניסיון הזה זועק לשמים. זו מגמה מסוכנת ומטרידה. כל רצף הצעדים שנעשו עד עכשיו על ידי האוצר לא היו במקום ולא בזמן".
אחד הוויכוחים הגדולים שהתפתחו בין הבונים לבין הממשלה הוא שאלת התאמתו של מדד תשומות הבנייה לשינויי המחירים האמיתיים בענף (ראו מסגרת). לדברי כידור, מבנהו של המדד לא עודכן כבר יותר משש שנים. המדד משמש בעיקר לקביעת שני פרמטרים בשוק הבנייה ומשפיע על כולנו: הקבלנים מקבלים בצמוד לו תוספות תשלום לפרויקטים שהם בונים, ובנוסף המדד הוא שקובע את גובה התוספת שישלם רוכש דירה "על הנייר" לחברת הבנייה בשלבים המאוחרים של הפרויקט.
"מחירי הדירות החדשות עלו ב־2010 בכ־10% בממוצע", אומר כידור. "הסיבה לכך אינה נעוצה רק במחירי הקרקעות, אלא גם בחומרי הגלם שהתייקרו משמעותית בשנה האחרונה. אולם, למרות העליות החדות במחירי חומרי הגלם, מדד תשומות הבנייה עלה בשנת 2010 ב־4% בלבד".
משמעות חוסר ההתאמה של המדד למציאות היא שהקבלנים מפסידים בשל העלייה המהירה של עלות הבנייה, שאותה המדד איננו מדביק. גם רוכשי הדירות מפסידים, לאור הערכות בשוק לפיהן חוסר הוודאות גורם לקבלנים לדרוש יותר כסף עבור הבנייה כמעין "תעודת ביטוח".
המדינה נגד כידור
כידור נבחר להחליף את גורדון לאחר שהאחרון פרש, כשמאחורי גבו מלחשים שהפרישה נבעה מהקשר לכאורה למאבק הקבלנים במשרד האוצר נגד שיטות המכרז של המדינה במכרזי פיתוח גדולים. כיום מנהלת המדינה נגדו ונגד אחרים משפט בחשד לעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, בטענה שבהתאחדות ניסו ללחוץ על קבלנים להחרים מכרזים למיגון עוטף עזה, כדי להפעיל לחץ על הממשלה לפרסם מכרזים גמישים שבהם יתוגמלו קבלנים על עליית עלויות בפרויקט.
גורדון עזב בלב הסערה של מחירי הדירות המזנקים, וכידור, כך נראה, נחוש לשפר את התדמית הבעייתית הזו. כשהוא נשאל האם הקבלנים לא נכנסים לקטגוריית האשמים המרכזיים במחירי הדירות, הוא מגיב בתקיפות: "קבלנים נותנים מחירים גבוהים כי המדינה לא משנה את התנאים. אפילו במכרזי קרקע בשיטת 'מחיר למשתכן' (שבהם הזוכה אמור להציג מחיר דירה סופי נמוך - ש"פ) המחירים גבוהים מאשר במכרזים רבים רגילים".
כידור סבור שהדרך היחידה להפחתת מחיר הקרקע היא לגרום למדינה "להכניס יד לכיס", בעקיפין: "הגיעה השעה שהמחיר הגבוה במכרזים לא יהיה מחיר הזוכה, אלא המחיר הממוצע מבין ההצעות. כך יורידו את מחירי הדירות באמת. בצד זאת גם יגרמו סוף סוף להפחתת כוחם של הגופים הגדולים בענף ולתחרות אמיתית, שבה גם שחקן לא גדול יכול לזכות בקרקע".
"המדינה הצהירה על תקציב של 100 מיליארד שקל לעשור הקרוב בתוכניות פיתוח, אבל אין מי שיבנה גשרים או קירות תמך לכבישים האלה" צילום: ג'רמי פלדמן "צריך 15 אלף זרים"
המלחמה הבולטת ביותר שמנהל כידור היא להגדלת מכסת העובדים הזרים בענף הבנייה, טענה שבמפתיע זכתה בשבוע שעבר לגיבויו של בנק ישראל בדו"ח ההתפתחויות הכלכליות שלו.
"העובדים הזרים כיום עובדים בבניין רק במקצועות רטובים - ברזלנות, שלד, טייח וריצוף. בתחומים האלה צריך בענף כ־50 אלף עובדים, בעוד שכיום עובדים בו 17 אלף ישראלים, 15 אלף פלסטינים ופחות מ־6,000 זרים. בתקופה שבה אריק שרון היה השר האחראי על התחום היו בו כ־80 אלף זרים. בינתיים המדינה החליטה להפחית את המכסות. זה היה נכון לעשות מכל הבחינות, אבל עכשיו הגענו למצב מסוכן לענף", חוזר כידור על המנטרה של ההתאחדות בשלוש השנים האחרונות.
בתקופה האחרונה נשמעות טענות של גורמים בממשלה, שלפיהן הדרישה לידיים זרות נובעת מכך שהקבלנים גוזרים קופון מחברות כוח אדם שמביאות אותם לפה. חלקם, על פי הערכות, אפילו הפכו לשותפים בחברות עצמן. כידור הוא הבכיר הראשון בהתאחדות שמוכן להגיב לדברים: "אני לא יודע כמה קבלנים שותפים בחברות. אנחנו נלחמים על הבאת עובדים זרים כי באמת נתקעו פה פרויקטים ולא משום סיבה אחרת".
כמה זרים אתם דורשים לייבא?
"ראש הממשלה הצהיר שייבנו פה 50–60 אלף יחידות דיור בשנה, אז אפילו אם ייבנו פה 40 אלף בלבד - צריך 15 אלף זרים. אלה העובדות. המצב עוד יותר גרוע בתחום התשתיות: המדינה הצהירה על תקציב של 100 מיליארד שקל לעשור הקרוב בתוכניות פיתוח לכבישים, רכבות וכדומה, אבל אין מי שיבנה גשרים או קירות תמך לכבישים. התוכניות הללו לא ייצאו כך לדרך".
חמישה מורים לבנייה
כידור מזהיר כי במשק לא רואים את הקטסטרופה הבאה שהולכת ונוצרת פה, לדבריו. "נכון, אנחנו צריכים עוד אלפי פועלים, אבל הבעיה הרבה יותר גדולה. בשוק הבנייה הישראלי הולכים ונעלמים כמעט כל בעלי המקצוע. יש מחסור ענק במהנדסי בניין, במנהלי עבודה, מספר האדריכלים הולך וקטן. ברור שאני לא רוצה לראות פה פועלים זרים ברחובות, אבל אין כרגע פתרון אחר".
ניסיתם להניע את הממשלה להשקיע בעניין אבל זה לא צלח. מהו הפתרון?
"יש מרכזי לימוד, אבל רק חמישה מורים לעבודות רטובות. זהו. אלה אנשים בני 70 בממוצע. מה הסיכוי שיהיה שינוי בצורה הזאת? קבלנים ישראלים משלמים כיום 15 אלף שקל בחודש לעובדים ישראלים טובים בעבודות רטובות, יש לזה מחיר. לא נוכל להשאיר את התחום בידיים זרות לאורך זמן. לא עודדו פה לימודי ההנדסה למשל. הצענו לתמ"ת להתחיל לקדם לימודי הנדסה לחרדים. זה דבר שיקרה רק בהתערבות ממשלתית. מצאו פה הרבה גז. מהנדס קידוח זר למשל מרוויח 4,000 דולר ביום. כשהשוק יצטרך כאלה אנשים, לא יהיו פה. זה מתחיל הרבה יותר נמוך בהיררכיה: אין כיום שום מקום שמלמד את מקצועות הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי - ש"פ). צריך להציע את זה כמסלול לימודים כבר בתיכון".
