החברה להגנת הטבע עותרת לבג"ץ נגד חוק מגורים בשטחי מרעה: "מכשיר עבריינות"
הארגון טוען כי החוק מעניק הטבות כלכליות לבעלי חוות רועים שבנו באופן בלתי חוקי בנגב ובגליל, תוך פטור מתשלום דמי שימוש בקרקע ציבורית. העתירה מבקשת לבטל את החוק בטענה שמדובר בחקיקה מפלה שפוגעת בשלטון החוק ומעביר מסר כי "בנייה בלתי חוקית מובילה לקבלת הטבות כלכליות"
החברה להגנת הטבע הגישה ביום א' עתירה לבג"ץ בנוגע ל"חוק להסדרת מגורים בשטחי מרעה" - שפורסם בחודש מרץ האחרון. החוק נועד להסדיר לכאורה מגורי רועי צאן בשטחי המרעה, אך מבקריו טוענים כי מטרתו האמתית למנוע כניסת גורמים לא-יהודיים לשטחים פתוחים ולהכשיר בדיעבד בנייה לא חוקית.
העתירה מתבססת על כך שמדובר בחוק מפלה, המחיל נורמות לא שוויוניות להסדרה והכשרה בדיעבד של בנייה בלתי חוקית, וקבלת הטבות כלכליות. העתירה מוגשת נגד הכנסת, וועדת הפנים, רמ"י, משרדי ממשלה שונים, מנהל התכנון, רט"ג, קק"ל ומרכז השלטון האזורי.
ברקע החוק, שקודם כחלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לציונות הדתית, עשרות חוות רועים - בעיקר בנגב ובגליל, שנבנו בשטחים פתוחים שבהם אסורה בנייה למגורים. הקמת חוות אלה עומדת בסתירה למדיניות התכנון הארצית, המעוגנת בתוכניות המתאר הארציות, בהן נקבעו עקרונות של מניעת בזבוז קרקע ושמירה על שטחים פתוחים ורציפותם.
על פי העתירה, עליה חתומים עו"ד אסף רוזנבלום ואסף בן לוי, כנגד רבות מהחוות שנבנו בניגוד לחוק התכנון והבנייה, ננקטו עם השנים צעדי אכיפה, הריסה ופינוי. אולם, בעלי החוות הצליחו לרתום לטובת עניינם חברי כנסת שתומכים בהקמתן, על רקע תפיסתם הפוליטית כי מדובר בחוות השומרות על קרקעות המדינה מפני פלישת ערבים. הארגומנטציה של חברי הכנסת שקידמו את החוק, וביניהם שמחה רוטמן, דוד ביטן, טלי גוטליב ואורית סטרוק, היתה הרבה יותר מעודנת והתבססה על הטענה כי בשטחי מרעה נדרשת שמירה צמודה על העדרים נוכח פשיעה חקלאית.
הטיעון המשפטי העומד בבסיס העתירה הוא כי מדובר בחקיקה שהיא, על פי מכלול הנסיבות, בעלת תכלית פרסונלית פסולה. אם לדייק, המנגנון שנועד להכשיר בדיעבד את החוות הקיימות עוצב בהתאמה לקבוצה מוגדרת של רועים מפרי חוק. החוק נחקק על רקע חשש ממימוש פסקי דין לפינוי אותה קבוצת רועים, תוך ניסיון מובהק לאיין את אכיפת החוק כנגדם. עוד טוענים העותרים כי חוק המגורים בשטחי מרעה פוגע בעקרון השוויון החוקתי, בכך שהוא מחיל נורמות בלתי שוויוניות בכל הנוגע להסדרה והכשרה בדיעבד של בנייה בלתי חוקית, בין הרועים המוטבים ובין חקלאים אחרים. בין היתר, בזכות פטור גורף מתשלום של מפרי חוק בגין השימוש הבלתי חוקי שעשו בקרקע ציבורית.
כאמור, העתירה מדגישה את העיוות הכלכלי העולה מתוך החוק: "העותרת תטען כי חוק המגורים בשטחי מרעה מקנה הטבה קניינית לקבוצת מסוימת של רועים המתגוררים בחוות הקיימות, כאשר נכפה על רשות מקרקעי ישראל, שמנהלת מקרקעי ציבור, לוותר מראש ובאופן מוחלט על גבייה של שווי השימוש בקרקע, ועל נזקים אחרים שאולי נגרמו עקב השימוש הבלתי חוקי למגורים. הוויתור על הכספים שאמורים פוטנציאלית להשתלם לקופה הציבורית, חל באופן גורף, ללא בחינה של שווי ההטבה בפועל, וללא תלות במשך השהות או בערך הנכס שנבנה; בכך העניק המחוקק הטבה מובהקת במקרקעין ציבוריים למי ששהה בקרקע שלא כדין. הטבה שאינה ניתנת לאף אדם אחר במצב דומה".
בחברה להגנת הטבע לא מהססים לקבוע כי "ההסדר שנבחר מכשיר עבריינות, פוגע בשלטון החוק, ומעביר מסר נורמטיבי מסוכן לפיו בנייה בלתי חוקית מובילה לקבלת הטבות רגולטוריות וכלכליות, כל עוד הינך משתייך לקבוצת הלחץ הנכונה, המקורבת או מסוגלת להשפיע על מקבלי ההחלטות".
