"רוצים לגור בצניעות": קיבוצים לא יידרשו לשלם היטל השבחה על שיוך דירות לחברים
בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של 17 קיבוצים בצפון, וקבע כי אינם חייבים בהיטל השבחה לאחר שיוך הדירות לחבריהם. השופטת דפנה ברק ארז: "הקיבוצים לא זכו בהתעשרות בהיבט המימוני הישיר, שהוא העומד במרכזם של דיני היטל ההשבחה"
קיבוצים אינם נדרשים לשלם היטל השבחה על שיוך דירות לחבריהם - כך קבע בית המשפט העליון.
עם התחלת שיוך הדירות בקיבוצים לחברים החלו המועצות האזוריות לחייב אותם בהיטלי השבחה. על רקע זה התעוררה מחאה של קיבוצים אחדים שטענו שלא התעשרו כתוצאה משיוך הקרקע.
ביוני 2020 דחתה ועדת ערר במחוז צפון את טענותיהם של 17 "קיבוצים מתחדשים" במועצה האזורית גליל עליון נגד היטלי ההשבחה. גם בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם - והם פנו לעליון.
בפסק דין של בית המשפט העליון, עליו חתומה השופטת דפנה ברק ארז, שהתפרסם היום (ד') נקבע לראשונה כי "אף אם גריעת המגרשים נעשתה בהסכמתם של הקיבוצים, בסופו של דבר לא נוספו להם זכויות חדשות בהשוואה למצב שהיה לפני שיוך המגרשים, באופן שמעיד על הוצאת ההתעשרות מן הכח אל הפועל. לכן, אין לראות בכך מימוש לעניין היטל השבחה".
17 הקיבוצים שהגישו את הערעור הם שדה נחמיה, יפתח, כפר הנשיא, עמיר, להבות הבשן, עמיעד, חולתה, נאות מרדכי, שניר, כפר סאלד, כפר גלעדי, הגושרים, דן, דפנה, מלכיה, כפר בלום ומחניים.
החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל שהתקבלה ב-1996, העניקה לקיבוצים גמישות רבה יותר בניהול הקרקע שלהם. לפי ההחלטה, כל חבר קיבוץ יכול לקבל זכויות קניין עצמאיות בבית מגוריו. ההליך הוא שחברי הקיבוץ נדרשים להשיב את הקרקע לרמ"י שמקצה אותה מחדש לחברי הקיבוצים, שמתקשרים איתה בחוזה חכירה.
היטל ההשבחה הוא תשלום חובה שבעל קרקע נדרש לשלם לוועדה המקומית שאישרה תוכנית והביאה בכך לעליית שוויה.
עם ביצוע הליכי השיוך של 17 הקיבוצים המתחדשים, שלחה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של המועצה האזורית גליל עליון דרישות תשלום היטל השבחה לקיבוצים. הם מצידם טענו כי אין מקום לחייבם בהיטל השבחה ועל רקע זה הגישו עררים לוועדת הערר, שדחתה אותם.
בשלב זה פנו הקיבוצים לבית המשפט המחוזי בנצרת, שדחה את הערעורים בקביעה שאין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדותיהן של המועצה האזורית גליל עליון ורמ"י, וציין כי התנאי הבסיסי לחיוב בהיטל השבחה הוא קיומה של השבחה במקרקעין. לדבריו, כאשר מאושרת תוכנית שיוך ביחס לדירות המגורים בקיבוץ, הדבר מעלה את ערך המקרקעין. בית המשפט קבע עוד כי בעת אישורה של התוכנית המשביחה היו הקיבוצים חוכרים לדורות של המקרקעין שהוחכרו, ולכן החיוב בהיטל ההשבחה חל עליהם.
הערעור לבית המשפט העליון, שהוגש עבור 17 הקיבוצים ע"י עוה"ד רון רוגין ויונתן גולדשטיין, יוצא מתוך ההנחה כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי הם חייבים בהיטל השבחה. לשיטתם של הקיבוצים, הם לא התעשרו משיוך הקרקע, ולמעשה, מי שהתעשר מהמהלך זה רמ"י, שגבתה דמי חכירה מחברי הקיבוץ. חברי הקיבוצים הדגישו כי תועלות חברתיות וקהילתיות, והטבות כלכליות עקיפות, אינן בגדר התעשרות הנובעת מהשבחה תכנונית בהתאם לדיני היטלי השבחה.
פסק הדין של בית המשפט העליון קובע באופן מפורש כי "הקיבוצים לא זכו בהתעשרות בהיבט המימוני הישיר, שהוא העומד במרכזם של דיני היטל ההשבחה". עוד הוא מפרט: "הגורם הנהנה באופן ישיר מן ההשבחה, במובנה הכלכלי, הוא רמ"י, ולא הקיבוצים. כפי שעולה מהחלטה 751, רמ"י קיבלה תשלום עבור המקרקעין במתכונת של דמי החכירה ששולמו עבור המקרקעין ע"י חברי הקיבוצים. דמי חכירה ששווים נקבע תוך התחשבות בתוכניות המשביחות. לעומת זאת, הקיבוצים ויתרו על חלק מן הקרקעות שנכללו בחוזי החכירה שלהם, מבלי שניתנה להם תמורתן תמורה ממשית בעבורן".
מנכ"ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה אמר בתגובה: "האמירה של בית המשפט העליון שהקיבוצים אינם רוצים להתעשר על חשבון המדינה היא אמירה משמעותית ונכונה. חברי הקיבוצים רוצים לגור בצניעות ולהתקיים בכבוד ואינם רוצים להתעשר, או לעשות בוננזות על הקרקע. ההחלטה של בית המשפט העליון היא צדק חלוקתי של ממש".
