הקרב הבא: האם המידע על הלקוחות יעבור לחברות האשראי

הוועדה להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים בוחנת לאפשר לחברות כרטיסי האשראי שיופרדו מהבנקים לקחת איתן גם את המידע על משתמשי הכרטיסים. מה שנשמע כמו המלצה כמעט טריוויאלית הוא למעשה מחלוקת מהותית בין מרבית חברי הוועדה לבין נציגי בנק ישראל, שצפויה גם לגרום לבנקים לעמוד על הרגליים האחוריות. זאת מכיוון שכיום רוב המידע על הפעילות של משתמשי כרטיסי האשראי כלל לא שייך לחברות כרטיסי האשראי, אלא לבנקים שכרטיסי האשראי נמצאים בבעלותם.

אם, למשל, לקוח בנק הפועלים מחזיק בכרטיס ישראכרט שהנפיק לו הבנק, המידע על המסגרת שהכרטיס מעמיד לרשות הלקוח והמידע על כלל העסקאות שהוא מבצע בכרטיס הוא מידע ששייך לבנק הפועלים. איזה מידע שייך לישראכרט? רק המידע על הפעולות שהלקוח ביצע בבתי עסק שישראכרט סולקת אותם (כלומר, מבצעת את הפעולה הטכנית של העברת הכסף ממקום למקום).

לדעת מרבית חברי הוועדה, אם חברות כרטיסי האשראי יופרדו מהבנקים אבל המידע המהותי יישאר בידיהם, לחברות כרטיסי האשראי יהיה קושי משמעותי להתחיל להתחרות מול הבנקים. המידע הבסיסי על הלקוחות חשוב בשביל לזהות את מידת הסיכון של כל לקוח ולקוח. על פי מידת הסיכון הזו יכול הבנק, או חברת כרטיסי האשראי, לדעת באיזה מחיר אפשר להציע הלוואות ללקוח (כלומר, בריבית נמוכה או גבוהה), איזו מסגרת אשראי אפשר להציע לו ובאיזו ריבית.

בהיעדר המידע, חברות כרטיסי האשראי המופרדות יתקשו לדעת לאילו לקוחות כדאי להן לפנות בשביל לגנוב אותם מהבנק — למשל, לקוחות בעלי משכורת קבועה ויציבה לאורך זמן וכושר החזר גבוה — על ידי מתן ריביות נמוכות יחסית על מסגרת אשראי ועל הלוואות. כך עלול להיווצר מצב שבו האמצעי יושלם — הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, אבל המטרה תפוספס — הגדלת התחרות במערכת הפיננסית על ידי הפיכת חברות כרטיסי האשראי לאלטרנטיבה לבנקים.

מאבק על ברירת המחדל

כיצד העברת המידע אמורה להתבצע? הדיונים על כך בוועדת שטרום טרם הסתיימו, אולם אחת האפשרויות שנבחנת היא כי הלקוחות יקבלו מכתב ובו הבנק יעדכן אותם כי המידע שלהם עומד לעבור לרשות חברת כרטיסי האשראי, וכי אם ברצונם לבטל זאת שיודיעו לבנק. הבנקים צפוים להילחם בהמלצה זו (אם אמנם תיכלל בדו"ח הסופי של הוועדה) בכך שיציעו את הדרך ההפוכה — ברירת המחדל תהיה שהמידע יישאר בבנק, והלקוח יצטרך לבחור באופן אקטיבי אם להעבירו לחברת כרטיסי האשראי. מה שנראה כמו ניואנס צפוי לעמוד במרכז קרב גדול מאוד, שכן מחקרים רבים בתחום הכלכלה ההתנהגותית מראים כי מרבית האנשים בוחרים לרוב באפשרות ברירת המחדל.

לדעת בנק ישראל, המידע שקיים ברשות חברות כרטיסי האשראי אמנם אינו מושלם אבל מספיק לאפשר יצירתה של תחרות, ואין מקום להעביר את המידע מהבנקים לרשות חברות כרטיסי האשראי. לפי עמדת בנק ישראל, אמנם ברשות הבנק העובר ושב של הלקוח ויש לו היכולת הטובה ביותר לנתח את הלווה, להבין את מצבו, להעריך את הסיכון שלו ולתמחר אותו בהתאם — אבל גם חברות כרטיסי האשראי מתחילות לעשות צעדים בכיוון.

לפי בנק ישראל, חברות כרטיסי האשראי רואות למשל את היקף הפעילות הכולל של הלקוח בכרטיס, ויכולות לגזור מזה פחות או יותר את המשכורת שלו. בנוסף, הן יכולות לראות מתי עסקאות מסוימות נעצרו או נחסמו, ומזה יכולות להסיק על יכולת ההחזר של הלקוח המסוים או על הסיכון שלו להידרדר לחובות שלא יוכל להחזיר.

בנוסף, טוענים בבנק ישראל, ברגע שמאגר נתוני האשראי הלאומי יעמוד על הרגליים, פערי המידע יהפכו פחות חשובים. המאגר אמנם לא ייתן לחברות כרטיסי האשראי מידע על היסטוריית העובר ושב של הלקוח — אולם הוא יאפשר להן לדעת אם ללקוח יש הלוואות נוספות ממקומות אחרים, ואם בעבר עמד תמיד בהחזרים על הלוואות שלקח או שמא יש לו היסטוריית החזרים בעייתית.

שופינג באפליקציה

תחום נוסף שהוועדה להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים צפויה לעסוק בו הוא התחום הדיגיטלי, וליתר דיוק — כיצד אפשר לרתום את הטכנולוגיה לטובת הגדלת התחרות בין הבנקים. הרוח הכללית בוועדה היא כי יצירת שחקנים נוספים לבדה לא בהכרח תגדיל את התחרות במערכת הבנקאית בגלל שורת חסמים. לראיה, ישנם בנקים קטנים בישראל שמנסים להתחרות בגדולים, אולם הריכוזיות בענף הבנקאות לא השתנתה כלל זה שנים.

בוועדה זיהו כי גם אם מספר השחקנים בענף יגדל, הצרכנים עצמם יתקשו להבין את המוצרים שהבנקים מוכרים להם, להשוות מחירים, או אפילו לעבור בין בנק לבנק אחרי שכבר השוו מחירים. לכן בוועדה שואפים לאפשר מצב שבו הלקוח יוכל להישאר בבנק שלו, אבל יוכל לקחת בקלות הלוואה מבנק אחר או מגוף פיננסי אחר, וגם להפקיד את כספו לפיקדון או לתוכנית חיסכון בבנק אחר או בגוף פיננסי אחר. ממש כשם שנטילת משכנתא בבנק שאינו הבנק שלך היא פעולה נפוצה.

לשם כך חושבים בוועדה על חיזוק פלטפורמות אינטרנטיות למתן הלוואות, דוגמת בלנדר או loan־e. בנוסף מוצע ליצור מעין זאפ פיננסי, כלומר שכל אחד יוכל לקבל במנוע השוואה אחד מחירים למוצרים פיננסיים שונים — הלוואות, פיקדונות ועוד — וגם לקנות אותם דרך האתר. אפשרות זו קיימת למשל בבריטניה ובגרמניה, ולמעשה במידה מסוימת גם בארץ בשנתיים האחרונות, אולם לא מוכיחה את עצמה כמחוללת תחרות משמעותית, ולכן בוועדה חושבים על אפשרות נוספת. בוועדה מעוניינים לאפשר לגופים שונים שיקימו אפליקציות או אתרים ייעודיים לקבל הרשאה להיכנס לחשבון הבנק של הלקוח ולקבל עליו את המידע הפיננסי; לעשות בשבילו שופינג בבנקים או בגופים פיננסיים אחרים; ולחזור אליו עם הצעות טובות יותר לקבלת הלוואה או להפקדת פיקדון וכדומה, ואף לבצע את הפעולה בשבילו אחרי שיבחר.