"לא יותרו תירוצים שמאפשרים דחיית הכרה בהפסדים"

סו לויד החברה במועצת ארגון IASB, האחראי על ניסוח תקני החשבונאות IFRS מספרת בראיון לכלכליסט על המאמץ להפחית את אי־הוודאות במערכת הפיננסית

אורי פסובסקי ואתי אפללו 08:2410.03.15

תגיות:

"מה שזכור לי יותר מכל מהרגע שבו היכה המשבר הפיננסי ב־2008", אומרת סו לויד, "הוא אי־הוודאות ששררה בשווקים, הפחד מהלא נודע". את אי־הוודאות הזו חוותה לויד בעצמה כבכירה בשלוחת בנק ההשקעות גולדמן זאקס בלונדון. היום, שש שנים אחרי המשבר, לויד ממלאת תפקיד מפתח במאמץ להפחית את אי־הוודאות במערכת הפיננסית. את זה היא עושה בתפקידה הנוכחי כאחת מ־14 חברי מועצת ה־IASB המוסד האחראי על ניסוח תקני החשבונאות הבינלאומיים IFRS, שלהם חשיבות מכרעת עבור מוסדות פיננסיים בכל העולם, כמו גם על עבודתם היומיומית של רואי חשבון בפירמות הגדולות.

קראו עוד בכלכליסט:

"אנשים שואלים אותי אם אנחנו בעד שקיפות או יציבות", אומרת לויד בראיון ל"כלכליסט". "אני סבורה שאנחנו בעד שקיפות בגלל שבסופו של דבר היא תוביל ליציבות. כשאנשים ירגישו שהם מבינים את הסיכונים שניצבים מולם, הם גם ירגישו שהם יכולים לקחת סיכונים מחושבים, שהם לא מתנהלים באופן עיוור, וזה יגרום להם להרגיש יותר בטוחים. הרי אחת הסיבות לכך שלקח לנו כל כך הרבה זמן לצאת מהמשבר היתה חוסר הוודאות המתמשכת, העובדה שלאנשים לא היה להם מושג ברור מה מצבם היחסי של חלק מהמוסדות הפיננסיים".

לאחרונה הגיעה לויד לביקור קצר בישראל יחד עם יעל אלמוג, המנהלת את ארגון IFRS, והתפנתה לשיחה קצרה על התקן הספציפי שלו הקדישה את מרב מאמצים שלה בשנים האחרונות: IFRS 9, תקן שיחולל מהפכה באופן שבו הבנקים מתייחסים להפסדים הצפויים להם בפעילות מתן האשראי. "הביקורת העיקרית שהופנתה כלפי החשבונאות בעקבות המשבר הפיננסי נגעה להפסדים שצצו משום מקום, ולשאלה איך יכול להיות שהיתה הפתעה כל כך גדולה. את רואי החשבון האשימו שלא הכירו בזמן ובמידה מספקת בהפסדים – מעט מדי ומאוחר מדי".

"במקביל", מוסיפה לויד, "היו אנשים שטענו שתקנות החשבונאות פשוט לא אפשרו להם לרשום הפסדים, גם כשהם ציפו להם. והבקשה שהופנתה אלינו, על ידי מגוון גופים כולל ה־G20, היתה לבחון כמה מהר אפשר להכיר בהפסדים צפויים. הם ביקשו שננסה לפתח מודל שלפיו כאשר מי שהלווה כסף חושב שמשהו השתנה, שהתנאים הידרדרו ולכן הוא צפוי לספוג הפסדים, הוא גם ישקף את זה בדו"חות הכספיים, כך שהמשקיעים יידעו בזמן שמשהו השתבש. זו המטרה של המודל החדש: לוודא שבנקודת הזמן שבה הציפיות להפסד משתנות, החשבונאות תשקף את השינוי הזה".

צופים פני עתיד

מוודאים שההפסדים משוקפים

לויד מודה שעשר שנים שאמורות לחלוף מהמשבר ועד ל־2018, השנה שבה התקן החדש ייכנס לתוקף — "נשמעות הרבה זמן", אבל מסבירה שגיבוש התקן דרש התייעצות עם מגוון גורמים בעולם, ונדרשה גם תקופת מעבר שתאפשר לבנקים להיערך ליישום התקן.

סו לויד צילום: נמרוד גליקמן

התקן החדש משנה את דרך ההפרשה לחובות מסופקים ממודל שמבוסס עבר, למודל הפסד שהחברה חוזה. כלומר, ההפרשות לא מתבססות רק על ההתנהגות של האשראי בעבר, אלא משקללות אינדיקטורים רלבנטיים צופי פני עתיד, גם אם עוד לא באו לידי ביטוי באיכות האשראי. נושא שני שהתקן עוסק בו הוא סיווג השקעות במניות כך שישפיעו על הרווח והפסד או על קרן ההון. החידוש בהוראת התקן הוא שהסיווג לאחר שנערך, לא יוכל להשתנות".

מה ישתנה עם כניסת המודל החדש?

"במודל הישן היה צריך לזהות את קיומם של אירועים מסוימים, טריגרים, כדי לרשום הפסדים. אנשים חשו שהם לא יכלו לזהות את האירועים בפועל, או שהיה ויכוח על האם אירועי הטריגר האלה מתקיימים באופן ברור. זה מנע מאנשים להכיר בהפסדים בזמן, ולפעמים אפשר להם לא לעשות את זה. מה שהמודל עושה עכשיו הוא להגיד, 'תמיד תביאו בחשבון את כל המידע שיש לכם, ותוודאו שאתם משקפים את ההפסדים שלכם'. אנחנו מתרחקים מהרעיון של טריגרים".

בנקים לא יוכלו להסתיר הפסדים?

מה שניסינו לעשות הוא ראשית, להדגיש שצריך להשתמש בכל המידע הזמין, ושנית, להסיר תירוצים שאפשרו לא להכיר בהפסדים".

אם התקן הזה היה מיושם עוד לפני המשבר, דברים היו נראים אחרת?

"אם זה היה מודל החשבונאות עוד ב־2007, הוא עדיין לא היה צופה שהמשבר הפיננסי בפתח. השם של המודל אומר הכל: זה מודל להפסדים צפויים. ב־2007 אנשים לא ציפו למשבר הפיננסי ומאחר שההפסדים היו לא צפויים — המודל שלנו לא היה מתמודד עם זה. מה שכן היה קורה הוא שברגע שהציפיות של אנשים היו משתנות, הם היו צריכים לשנות מיידית את ההפרשות שלהם להפסדי אשראי. הם לא היו מחכים כל כך הרבה זמן עד שההפסדים היו משתקפים בדו"חות הכספיים. התגובה היתה מהירה יותר וניכרת יותר".

עם התקן החדשה המערכת הפיננסית הופכת ליותר תנודתית.

"זה בהחלט אומר שכשהציפיות משתנות, נראה את זה יותר מהר. אם התנאים מידרדרים ואז משתפרים, נראה עלייה בהפרשות לחובות מסופקים ואז ירידה בהפרשות. אבל אנחנו לא חושבים שזה דבר רע — זה מספק למי שקורא דו"חות כספיים תמונה אמיתית יותר של הציפיות בתאריך נתון".

יש מי שטוען שמערכת הבנקאות באירופה מסתירה הרבה הפסדים. מה צפוי לקרות עם אימוץ המודל באירופה?

"הציפייה היא שכשישויות פיננסיות יישמו לראשונה את התקן, נראה עלייה ברמת ההפרשות. לא ברור באיזה סדר גודל, אבל נצפה לגידול".

טענה רווחת היא כי הרגולטורים באירופה, למשל, בכלל לא רוצים שהבנקים יכירו בהפסדים שלהם. נראה שהגישה החדשה לא תאפשר מדיניות כזו.

"אנחנו מקווים ככה ושתהיה יותר שקיפות. עמדת המוצא הבסיסית שלנו היא שהשווקים ייצאו נשכרים מכך שלמשקיעים יהיה יותר ביטחון בהצהרות הפיננסיות של הבנקים. אני חושבת שבזמן המשבר הפיננסי אנשים היו מודאגים מכך שערך הנכסים במאזנים של הבנקים אינו ברור – בגלל שאלה לא הכירו בזמן באשראי פגום". לויד מוסיפה שהיציבות הפיננסית מצויה באחריות הרגולטורים, כמו הוועדה המנסחת את תקנות באזל, או הבנק המרכזי האירופי, ושגם במישור הזה ניתן לאחרונה לראות התקדמות באירופה.

רגולציה סבירה

גמישות לציית לרוח הדרישות

טענה אחרת היא שכל דרישות החשבונאות והרגולציה שהעמיסו על הבנקים בעקבות המשבר רק הגדילו את היתרון שממנו נהנים הבנקים הגדולים כי רק הם יכולים לעמוד בתקנות.

"אני חושבת שהבנקים צריכים לספוג הרבה שינויים ברגולציה, ולא רק מאיתנו אלא גם מהמפקחים על הבנקים ומהממשלות. מה שאנחנו ניסינו לעשות בדרישות שלנו הוא להיות סבירים, במובן זה שאם יש לך רק מידע מוגבל בהשוואה לבנקים הכי מתוחכמים עם מערכות ניהול הסיכונים הכי טובות בעולם, אנחנו מציעים דרכים לפשט את התהליך כדי להקל את היישום. אפשר לציית לרוח הדרישות שלנו תוך שימוש בגישות שונות, בתלות באיזה מידע יש בידיך. ניסינו ליצור מודל שאפשר להתאים אותו לארגונים בגדלים שונים".

המערכת הפיננסית מקדמת בברכה את השינויים שיזמתם?

"אף אחד לא אוהב להוציא כסף על החלפת מערכות או על דרישות רגולטוריות. אבל כיום אנשים כבר מתחילים להיערך כי התקן החדש ייכנס לתוקף ב־2018, וזה לא כזה רחוק".