ניתוח
למה הבנקים החליטו להפסיק לוותר לנוחי דנקנר דווקא ברגע הזה
לאחר 13 שנים של ניסיונות להסדר חוב ומאות מיליוני שקלים שלא הוחזרו, הבנקים מאבדים סבלנות ודוחפים את מי שהיה האיש החזק במשק להליך פשיטת רגל. עד כה השיב דנקנר לבנקים הנושים 110 מיליון שקל, ויתרת חובו עומדת על יותר מחצי מיליארד שקל. הבעיה היא שהנכסים שעליהם הצהיר דנקנר אינם מספיקים כדי לכסות את החוב והבנקים יתקשו לממש אותם
יש משהו כמעט סמלי בסיפור של בית השנהב בירושלים. באותו בניין שבו פועל בית המשפט לענייני משפחה מתנקזת כעת גם הדרמה האישית והכלכלית של נוחי דנקנר, מי שהיה אחד האנשים החזקים במשק הישראלי. הנכס הזה, האחרון כמעט שנותר לדנקנר, עשוי להפוך לזירת הקרב הסופית בינו לבין הבנקים.
בית השנהב, ברחוב בית הדפוס, מושכר בין היתר לרשות השופטת — אירוניה שלא נעלמת מהעין. זהו למעשה הנכס המשמעותי היחיד שנותר לנוחי דנקנר, שבשנים האחרונות מוצא את עצמו שוב ושוב מול אותה מערכת משפטית. כעת מנסים ארבעה בנקים נושים לשים את ידם על הנכס.
כפי שנחשף באתר כלכליסט, לאחר 13 שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים, משאים ומתנים והסדרי חוב מתמשכים קיבלו הבנקים – לאומי, הפועלים, דיסקונט ומזרחי טפחות – החלטה דרמטית: להוביל את דנקנר להליך פשיטת רגל. הבנקים, שדנקנר חייב להם יותר מ־500 מיליון שקל, פנו אתמול לבית המשפט וביקשו להכריז עליו כפושט רגל לאחר שהודיע כי לא יעמוד בתשלום של 5 מיליון שקל שתוכנן לחודש מרץ.
עם קריסתה של אי.די.בי עמדו חובותיו האישיים של דנקנר על כ־509 מיליון שקל. עיקרם רוכזו בשתי חברות פרטיות שבשליטתו — גנדן וטומהוק. בגנדן אף צירף כשותף את אדוארדו אלשטיין, שהשקיע 100 מיליון שקל, אך המהלך לא הציל את החברה. בסופו של דבר השתלט אלשטיין על אי.די.בי.
דנקנר מצטרף לשורה מצומצמת של טייקונים ישראלים שהגיעו לפשיטת רגל, בהם מוטי זיסר ואליעזר פישמן שהלכו לעולמם. אך בניגוד אליהם, הוא ניסה במשך שנים להימנע מהסטטוס הזה בכל מחיר. בעוד שסביבתו הקרובה — חברים, בני משפחה ואף בנקאים — דחקה בו לבחור במסלול הזה כבר עם הקריסה, דנקנר סירב בעקביות.
יש שראו בכך ניסיון ראוי להימנע מ"תספורת" לנושים, ואחרים פירשו זאת כהמשך ישיר ליהירות שאפיינה אותו בשנות השיא.
כך או כך, ב־2016 נחתם הסדר חוב עם הבנקים — הפועלים, לאומי, דיסקונט ומזרחי — שלפיו 180 מיליון שקל ייפרסו על פני חמש שנים, ואילו יתרת החוב, כ־320 מיליון שקל, תשולם מהכנסות עתידיות. כבר אז היה ברור שהסיכוי להחזר מלא נמוך מאוד.
בפועל, עד היום הצליח דנקנר להחזיר כ־110 מיליון שקל בלבד — 90 מיליון שקל קרן וכ־20 מיליון שקל ריבית — הרבה מתחת ליעדים שנקבעו. 30 מיליון שקל נוספים שהיו אמורים להיפרע עד מארס 2024 לא נפרעו.
ובכל זאת, במשך שנים יכלו הבנקים להציג את ההסדר כהצלחה חלקית: חוב אבוד שהפך לחוב משולם, לפחות בחלקו, ודנקנר מצדו שימר תדמית של מי שנלחם להחזיר.
לא הסכים להיקרא פושט רגל
לפני שני עשורים בלבד היה דנקנר שליט כמעט בלתי מעורער של המשק הישראלי. דרך קונצרן אי.די.בי הוא שלט בשורה ארוכה של חברות שנגעו כמעט בכל תחום בחיי היומיום: ביטוח, קמעונאות, נדל"ן, תקשורת, תעשייה ועוד. קשה היה לנהל שגרה יומית בישראל מבלי להיתקל בעסק שבשליטתו — כלל ביטוח, שופרסל, סלקום, חברת הנדל"ן גב ים, חברת המלט נשר, נייר חדרה, חברת המיכשור הרפואי גיוון אימג'ינג ועוד. אלא שהאימפריה הזו נשענה על מינוף כבד — הלוואות ענק מהבנקים ומהציבור (באמצעות אג"ח). כשהמבנה קרס, הנפילה הייתה בלתי נמנעת.
בניגוד לזיסר ולפישמן, שקרסו בעיקר מול בנקים ורשויות, את דנקנר הפילו גם שחקני שוק ההון — קרנות חוב וגופי נוסטרו שרכשו אג"ח של אי.די.בי במחירים נמוכים, הפעילו לחץ, ובסיוע בית המשפט העבירו את השליטה.
את מוטי זיסר הפיל בנק הפועלים, ואילו את אליעזר פישמן רשות המיסים. אבל מאחר שהבנקים חיבבו את דנקנר הם לא מיהרו ללחוץ עליו להחזיר את חובות המיליארדים שלו. את דנקנר הפילו שחקני נוסטרו וקרנות חוב כמו יורק וברוש, שרכשו איגרות חוב של אידיבי במאות מיליוני שקלים, כשאלה החלו להיסחר בתשואות גבוהות. הם כינסו אסיפות אג"ח ובחסות בית המשפט העבירו את השליטה בחברה לאדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה.
דנקנר ניסה להילחם אבל חבר לשחקנים פחות חזקים, כמו אלכסנדר גרנובסקי האוקראיני וצבי ויליגר בעלי ויליפוד, ובסופו של דבר הפסיד את הקרב על עסקיו.
הקרב הבא מול הבנקים היה על החובות האישיים של דנקנר, והוא העדיף כאמור להגיע להסדר מאשר ללכת לפשיטת רגל. במקביל נערך משפט פלילי שבו הואשם בהרצת מניות ובסופו של דבר גם נכנס לכלא לאחר שהוטל עליו עונש של שלוש שנות מאסר.
גם אחרי שיצא ממאסר, שקוצר בשל התתנהגות טובה, ניסו מכריו של דנקנר לשכנע אותו לוותר ולנהוג כמו פישמן שהכריז על פשיטת רגל. דנקנר עמד בסירובו. הוא הספיק כאמור להחזיר 110 מיליון שקל. זה נעשה לא בחמש שנים אלא לאורך יותר מעשר שנים.
הבנקים מצדם גילו סבלנות חריגה. הסדר החוב תוקן שוב ושוב. כבר ביולי 2017 תוקן הסדר החוב שנחתם שנה קודם לכן. ביוני 2019 תוקן שוב, וכך גם באוגוסט 2020 ויולי 2023. בכל אחת מהפעמים הלכו הבנקים לקראת דנקנר שהתקשה לעמוד בהחזרים, העניקו לו הקלות אפשרו לו להסדיר את התשלומים בטווח זמן ארוך יותר. עוד לפני ההסדר מכר דנקנר את ביתו ועבר לגור בשכירות, עדיין ברמת חיים גבוהה בהרצליה בבית פרטי, וגם המכונית שבה הוא נוהג איננה בבעלותו.
ב־2024 לא עמד דנקנר בתשלומים של 60 מיליון שקל קרן ו־15 מיליון ריבית, ובסוף 2025 נחתם עמו נספח נוסף להסדר. הפעם הוא הסכים לחתום על כך שפיגור נוסף יאפשר לבנקים להוביל אותו לפשיטת רגל. הפיגור היה כבר בפברואר בתשלום של 2.5 מיליון שקל כשסכום דומה אמור היה לפרוע עד סוף אפריל. אחריו החל להתגבש המהלך שאתמול הוגש לבית המשפט. השבוע הודיע דנקנר לבנקים כי לא יוכל לעמוד בהחזר לאחר שמגעים להכנסת שותף לחושן פודטק שבבעלותו הופסקו.
המהלך של הכרזה על פשיטת רגל הוא בלתי נמנע. אדם שאיבד את נכסיו לא יכול להחזיר 500 מיליון שקל בהסתמך על הכנסות עתידיות.
דנקנר היה סמל של האליטה העסקית כמי שבנה אימפריה עסקית באמצעות מינוף בנקאי. כשהפירמידה התרסקה, לא היה מנוס מפשיטת רגל, אבל דנקנר התעקש. מה שהיה אמור לקרות ב־2016 קורה עשר שנים מאוחר יותר. אלפי לקוחות קטנים של הבנקים, שטענו לאיפה ואיפה ביחס של הבנקים אליהם לעומת היחס הסלחני לבעלי ההון, קיבלו את מבוקשם.
400 אלף שקל הפכו ל־50 אלף
דנקנר פעל מאופטימיות לא ריאלית, אם כי אותה אופטימיות סייעה לו לרכוש את השליטה באי.די.בי בהון מועט. היומרה של דנקנר להחזיר את החוב התבססה על ההון של אביו יצחק דנקנר שהיה בעצמו איש עשיר וסייע לנוחי להחזיר את 110 מיליון השקלים שהשיב עד כה. מדובר בסכום שרק בעלי החוב מעטים החזירו, וייתכן שדנקנר מצטער היום על שלא הקשיב למי שיעצו לו להימנע מהסדר חוב וללכת להליך של פשיטת רגל. "הוא שילם 110 מיליון שקל שיכול היה להשאיר לילדיו ולנכדיו", אמרו מכריו. מצד שני, אותם 110 מיליון שקל הם סוג של תשלום לחברה, כמו שלוש השנים שבילה בכלא.
לפי הבקשה שהגישו הבנקים לבית המשפט, היקף החוב של דנקנר לבנק לאומי עומד על 162 מיליון שקל, לפועלים 176 מיליון, דיסקונט 119 מיליון ומזרחי 90 מיליון שקל. לאומי היה זה שהוציא דרישת תשלום ראשונה באוגוסט שעבר.
לפי דו"ח עושר שהגיש דנקנר לפני שנה יש לו 400 אלף שקל נזילים, אולם בדו"ח שהוגש כעת לבית המשפט יש בחשבונות הבנק שלו כ־50 אלף שקל בלבד. נכסים נוספים בבעלותו הם חברת חושן פודטק שפיתחה שיטה לגידול נבטים להזנת בעלי חיים ואשר הונה העצמי שלילי והיא הפסדית, וכן 38% בחברה מפנמה שמחזיקה בפרויקט מקומי שעשוי לכלול אוצרות טבע. הבנקים טוענים כי אלו אחזקות זניחות שאין להן שווי.
הבנקים יתקשו לממש את הנכסים
הנכס העיקרי של דנקנר הוא כאמור בית השנהב בירושלים שכולל משרדים בשטח של 12 אלף מ"ר המושכרים לדיור ממשלתי אבל עם זכויות לבנייה של 53 אלף מ"ר נוספים. השווי של נכס כזה מוערך ב־200 עד 350 מיליון שקל, אולם ישנן שתי בעיות שמקשות על מימושו. ראשית, שוק המשרדים נמצא היום בשפל. שנית, לפי הצוואה של אביו, דנקנר יכול לקבל את חלקו בתמורה רק החל מ־200 מיליון שקל ומעלה. עד 200 מיליון שקל ירשו בני המשפחה האחרים, אמו ואחותו. ההסבר לכך, על פי הצוואה, הוא שהאב סייע לנוחי בימי חייו, והחלוקה הזו נועדה לקזז את הסיוע הזה. כלומר, דנקנר צפוי ליהנות רק ממחצית מכל תמורה מעל 200 מיליון שקל.
בנוסף לכך, בני המשפחה אינם מעוניינים להיות מעורבים בהליך של דנקנר והוא איננו יכול לחייב אותם למכור את הנכס. גם הבנקים אינם יכולים לחייב את בני המשפחה למכור ולכן הסיכוי לראות כסף מהנכס בירושלים איננו גדול ואף קלוש.
מה בכל זאת אמור לקרות עכשיו? דנקנר יגיש כתב תגובה תוך כשבועיים. בית המשפט יחליט אם להוציא צו פתיחת הליכים ולמנות נאמן מבין 23 מועמדים ברשימה שקיימת למקרים כאלה. הנאמן יגבש רשימת נושים, ביניהם מגישי התביעה הייצוגית נגד דנקנר על הרצת המניות. בסיטואציה כזו יכול החייב לטעון שאין לו חוב, אבל דנקנר צפוי לשתף פעולה ולבקש להתחשב בעובדה שעשה מאמצי על ופרע חלק מהחוב.
אם בית המשפט יסכים דנקנר יוכל גם לפתוח חברה ולפעול דרכה, אך הסיכוי לכך קטן. דנקנר גם יידרש לאישור בית המשפט לצורך יציאה מהארץ, הגבלה בהפעלת חשבון בנק ויוכל להשתמש בכרטיס אשראי רק באישור הנאמן. בתמורה לכך הוא מקבל הפטר על כל חובותיו.
