קובי מימון מוביל לפיצוץ מול בעלי מניות המיעוט באקויטל על זהות הדח"צים
אקויטל מבקשת למנות דח"צים, בעלי מניות מיעוט בה טוענים ל"גרירת רגליים והזנחת נכסים" ומבקשים למנות דח"צ מטעמם במקום. בעקבות מאבק דומה בפוליגון כבר יותר משנה לא מכהנים דח"צים
בעלי מניות מיעוט נאבקים עם קובי מימון גם על מינוי דח"צים באקויטל. בתחילת החודש הבא תכונס אספת בעלי המניות של חברת ההחזקות שנשלטת על ידי מימון וחיים צוף, כדי לאשר את מינויים של שני דח"צים לתקופת כהונה של שלוש שנים. בעלי מניות מיעוט בחברה, שמחזיקה בשליטה בחברת הנדל"ן איירפורט סיטי ובשותפות הגז ישראמקו, מתנגדים למינויים של שני המועמדים שאקויטל מציעה ומציעים מועמד מטעמם. מאחר שלמינוי דח"צים לתקופת כהונה ראשונה נדרש מנגנון אישור כפול: הן רוב מכלל בעלי המניות, והן רוב של בעלי מניות המיעוט, ייתכן שבסופו של דבר ייווצר מבוי סתום שבו כל אחד מהצדדים ינטרל, באמצעות הרוב שישיג בהצבעה, את אישור מועמדי הצד השני, והחברה תיוותר עם הרכב דח"צים חסר.
תוצאה זו, אם תקרה, תזכיר מצב שמתקיים כבר בחברת הנדל"ן פוליגון שגם בה מימון שולט, בה כבר יותר משנה אין כלל דח"צים מכהנים, תוצאת התנגשות בין החברה ובעלי מניות המיעוט. זוהי אינה הפעם הראשונה בה אקויטל נתקלת בהתנגדות מצד בעלי מניות מיעוט למינוי הדח"צים שאותם היא מבקשת לאשר. ב־2016, קבוצת בעלי מניות מיעוט, בהם גם כאלו שמעורבים במהלך הנוכחי, הביעו התנגדות למועמד שהציעה החברה והציעו מועמד חלופי. בסופו של דבר אקויטל נאלצה להביא להצבעה מינוי של מועמד שלישי שאושר.
אקויטל מבקשת לאשר את מינויים של הדח"צ שכבר מכהן, יצחק עובדיה, ולכן אישור כהונתו מחדש נדרש רק ברוב של בעלי מניות המיעוט, וגלעד ריצ'מן, שכיהן עד 2023 כדח"צ בחברה במשך תשע שנים וכעת מועמד לכהונה ראשונה מחדש. ריצ'מן היה אחד הנתבעים בתביעה ייצוגית שהוגשה ב־2019 בטענות בנוגע לשווי נכסיהן של אקויטל והחברה־הבת יואל שמוזגו ב־2018. התביעה הסתיימה בתחילת החודש בפשרה שבמסגרתה התביעה נגד נושאי המשרה נדחתה והחברות המעורבות נדרשו בתשלום של 12 מיליון שקל לתובעים.
קבוצה מבעלי מניות המיעוט (2.2%) באקויטל שבראשה עומד חיים דוידיאן, מתנגדת לשני המינויים, ובעקבות דרישתה מובאת לאישור האספה גם מועמדותו של מועמד שלישי, מטעמה. עמנואל אבנר שכיהן בעבר כדח"צ בחברת האנרגיה ג'נסל, בחברת ה־BVI מויניאן, ואף בישראמקו שבשליטתה של אקויטל.
דוידיאן תולה את עמדת בלי מניות המיעוט בכך שהחברה נוקטת "בגרירת רגליים בפיתוח הנכסים ובהזנחת נכסים מניבים, שפוגעת אנושות במוניטין החברה וכפועל יוצא בתשואת בעלי המניות, ביכולת לממש רווחים בשווי הוגן וריאלי או ליהנות מחלוקת דיבידנד". כחלק מכך, הועלו בשנים האחרונות טענות רבות מצד שוכרים בנכסיהן של אקויטל וחברות־בנות שלה, בהם במתחם הסינמה סיטי בגלילות, בתחנה המרכזית בתל אביב ובבית ישראכרט בתל אביב, ובכמה מנכסיה שבהקמה נרשמו עיכובים משמעותיים ונרשמו תביעות משפטיות נגדה מצד קבלנים וספקים.
דוידיאן מזהיר בנייר העמדה מטעמו מפני אדישות של בעלי המניות מהציבור — מכיוון שהחזקותיהם מוחזקות בין פרטים רבים, וכנגדה, מפני היותם של בעלי השליטה "שולטים בתהליך והם נחושים". לכן הוא קורא לכלל בעלי המניות בחברה, כולל המוסדיים, להשתתף בהצבעה. הגוף המוסדי הגדול ביותר שמחזיק במניות אקויטל הוא חברת הביטוח מנורה, עם 6.8% מהמניות, ולצידה הראל שנכון לחודש מאי החזיקה ב־4.4%. כלכליסט פנה לכמה מהמוסדיים אך מאלה לא נמסר אם כבר קיבלו החלטה בנושא. אקויטל, שאינה מחלקת דיבידנדים, נסחרת בשווי של 4 מיליארד שקל. לאחר שמנייתה איבדה 32% מינואר, לעומת עלייה של 14% שנרשמה במדד ת"א־125. בשלוש השנים האחרונות בעלי המניות בה איבדו 6% מהחזקתם, בזמן שהמדד עלה ב־123%.
