לפני כשנה כבש את יפן בהפתעה השיר "YAJU&U". למה הפתעה? כי רוב מילות השיר לקוחות מסרט פורנו יפני מתחילת המילניום — לא בדיוק החומרים שמהם נוצרים אתגרי טיקטוק ויראליים לכל הגילאים. ובכל זאת, למרות התוכן השערורייתי ובזכות פזמון שקשה להוציא מהראש, השיר כבר צבר 40 מיליון צפיות ביוטיוב ועלה לראש מצעד הלהיטים של המדינה בספוטיפיי. אבל ההפתעה הגדולה ביותר בשיר היא שאין לו יוצרים, לפחות לא אנושיים — "YAJU&U" נוצר באמצעות תוכנת AI ששמה Udio, שבה המשתמש מזין תיאורים טקסטואליים לבינה מלאכותית, והיא הופכת אותם לשיר.
מוזיקת AI כזאת, שכל המרכיבים בה, מכלי הנגינה ועד השירה, נוצרו על ידי בינה מלאכותית, עברה כברת דרך לפני שהצליחה לספק להיט ענקי כזה. עד אז, AI שימש יותר כלי עזר למלחינים וכותבי שירים שרצו לייעל תהליכים טכניים כמו מיקס ומאסטר או סיפק מודלים של Deepfake, שמאפשרים לבצע שירים שלמים בקולם של זמרים מפורסמים. השימוש בתוכנות של בינה מלאכותית יוצרת (Generative Artificial Inteligence, או GenAI בקיצור) כמו Udio היה בעיקר קוריוז, מפני שהן לא היו מפותחות מספיק כדי לייצר מוצר מוזיקלי שנשמע "אמיתי".
גם "YAJU&U" מעורר במאזין את אפקט "עמק המוזרות" (Uncanny valley), אותה תחושה מצמררת שעולה בנו כשאנחנו רואים טכנולוגיה שמנסה לדמות בני אדם, אבל לא עושה זאת באופן מושלם ומשכנע. העיבוד המתוזמר של השיר נשמע כאילו נלקח מקרקס מוזר, השירה נשמעת לעתים כמו דיאלוגים בין בני אדם ש"עוקמו" על ידי התוכנה כדי שיישמעו כמו שורות משיר, ומשפטים סתומים כמו "סליחה על ההמתנה, כל מה שיש לי להגיש זה תה קר. זה נהיה מבלבל. החלק הזה די סקסי" — נשמעים כמו פלט של מכונה.
אבל בזמן הקצר שחלף מאז שהפציע בחיינו "YAJU&U", הטכנולוגיה עשתה כמה קפיצות דרך, ושירי AI שצברו ויראליות לאחרונה כבר נשמעים הרבה יותר טבעיים ומשכנעים. ניתן לראות זאת בחשבון הטיקטוק Beats By AI, שצבר מאות אלפי עוקבים בחודש האחרון בזכות נוסחה דומה לזו של השיר היפני – הוא משלב תוכן מיני בוטה בתוך מוזיקת קאנטרי פרודית. הטרנד שנוצר סביב שירי החשבון בטיקטוק נחלק לשני סוגי סרטונים: אנשים שמאזינים לשירים ומגלים בתדהמה שהם לא מושרים בידי בני אדם אמיתיים (ומזדעזעים מהגסויות הלא צפויות שבהם), וכאלו שרוקדים בהנאה לצליליהם. בהאזנה לשירים האלה אפשר להבין מדוע מדובר בתופעה כל כך סוחפת. הנערה המזויפת ששרה על אוננות ויחסי מין בשיר "Country Girl Make Do", שכבר נעשה בו שימוש ביותר מ־3 מיליון סרטונים בטיקטוק, לא נשמעת כמו הרובוט שצווח את הפזמון של "YAJU&U", אלא כמו זמרת קאנטרי אנושית לגמרי עם מבטא דרומי אותנטי, שאפילו מצטרדת קצת כשהיא עולה לטונים גבוהים בפזמון.
ההתחקות על המקורות למוזיקת AI מורכבת הרבה יותר מחיפוש המקור לסמפול, כי כל שיר יכול להתבסס על מידע מעשרות שירים, ויצרניות הכלים הללו לא משקפות אותו באופן מלא
1 צפייה בגלריה
הדימויים שמקדמים את הלהיטים "Country Girl Make Do" ו"YAJU&U". השימוש בטקסטים מסרטי פורנו סייע לוויראליות של השירים
סיפור מתוקשר נוסף הוא זה של להקת The Velvet Sundown, שהוציאה הקיץ שלושה אלבומי מוזיקת פולק־רוק נעימה וצברה כמה מאות אלפי מאזינים חודשיים בספוטיפיי, ואז חשפה את עצמה כ"פרויקט מוזיקה סינתטית בניהול יצירתי אנושי". בניגוד לפרויקטים כמו Beats By AI, שמנסים להפוך את המוזיקה שלהם למם כדי שתהפוך לוויראלית, המוזיקה של ולווט סאנדאון מצליחה כי היא נשמעת רצינית ומלאת כוונות אמיתיות — ברמה שמקשה להבדיל בינה לבין שירים של אלפי להקות אמריקנה דומות שקיימות היום בשירותי הסטרימינג.
ההצלחות והפיתוחים חסרי התקדים מציפים את המורכבויות שבמוזיקת AI. הרי שירים של להקות כמו ולווט סאנדאון לא נבראו יש מאין. הם נוצרו באמצעות מודל GenAI שלמד מוזיקה קיימת והשתמש במידע שצבר כדי ליצור שיר חדש ודומה. האם צריך לתגמל את המוזיקאים שעליהם המודלים האלה מתאמנים או לתת להם זכויות יוצרים? זו פרקטיקה שמיושמת בעולם המוזיקה בז'אנרים כמו היפ־הופ ומוזיקה אלקטרונית, שבהם נהוג לשלב ביצירות דגימות משיר ישן (סמפול) — בעבר זה נעשה בלי שום פיקוח או הגבלה, ואילו כיום זה מחייב אישור של האמן המקורי, שלרוב גם מקבל עליו תגמול הולם. הבעיה היא שבמוזיקת AI ההתחקות על המקורות מורכבת הרבה יותר, כי כל שיר AI יכול להתבסס על מידע מעשרות שירים של מאות מוזיקאים שונים, והחברות שמפעילות את הכלים הללו לא משקפות באופן מלא את המידע הזה.
המאבק על זכויות יוצרים צריך גם להתאים את עצמו לאתגרים החדשים שמציבות הטכנולוגיות החדשות. כך למשל, חוקי זכויות היוצרים הנוכחיים מגינים על הקניין הרוחני של יצירה, אבל לא על הקול של האמן, שבזכות מוזיקת ה־AI יכול להיות מועתק ומשוכפל בידי יוצרים אחרים. "לא מקובל עליי שהזהות שלי יכולה להילקח על ידי צד שלישי ולהיות מנוצלת לרעה לטובתו האישית, משום שאין חקיקה ראויה שמגבילה או שולטת [בטכנולוגיית AI]", אמרה בשנה שעברה המוזיקאית FKA Twigs בשימוע בנושא בסנאט האמריקאי.
טוויגס היא אמנית גדולה ומצליחה, כך שיש לה משאבים להילחם על הקניין הרוחני שלה. כמותה גם כוכבי־על כמו דרייק ודה וויקנד הצליחו להוריד באופן מיידי את השיר "Heart on the Sleeves", שהשתמש בקול שלהם וזכה לוויראליות. אבל עבור אמנים מתחילים או נעדרי אמצעים הסכנה במוזיקת AI גדולה בהרבה — היכולת לייצר ולהפיץ מוזיקה סינתטית בקלות מקשה מאוד את היכולת שלהם להתחרות על קהל. ובמצב כזה ההשקעה האדירה הנדרשת לאמן אמיתי פשוט תהפוך ללא כדאית.
ארצות הברית העבירה בינואר חוק ראשון בתחום שמגן על מי שנעשה שימוש בקול ובמראה שלו לטובת מודלי AI מוזיקליים, אולם זה רק קצה הקרחון. תעשיית המוזיקה חייבת להתעורר ולהגן על היוצרים והיצירה כבר עכשיו, בשלב המוקדם הזה באבולוציה של מוזיקת AI. אחרת הגולם יקום על יוצרו ופשוט יחסל אותו.
