הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בשנות השמונים יונדאי החליטה לראשונה לנסות להיכנס לשוק מכוניות היוקרה בדרום קוריאה, שנשלט עד אז בידי דייהו. היא ניצלה את המומנטום שנוצר לקראת המשחקים האולימפיים שהתקיימו בסיאול ב־1988, שהיא היתה נותנת החסות הרשמית שלהם, כדי לקדם דגם חדש שהשיקה שנתיים קודם. הדגם היה ה־Grandeur, שהתאפיין במראה קופסתי יוצא דופן עם קווים זוויתיים חדים, צללית מרובעת וחזית ישרה שיצרו נוכחות מוצקה ומרשימה במיטב אסתטיקת האייטיז. יונדאי השתמשה בטכנולוגיה של מיצובישי לפיתוח הגרנדיור, שזכה בשל המראה שלו לכינוי "גאק גרנדיור" (הגרנדיור הזוויתי בקוריאנית). הוא הפך ללהיט בקרב מנכ"לים ואנשי עסקים, ובהמשך לסמל של הצלחה, כוח פוליטי ומעמד חברתי בקוריאה, ונראה במשך השנים בסרטים ובטלוויזיה כאשר יוצרים רצו לבטא מעמד או הקשר היסטורי לקוריאה של שנות השמונים והתשעים.
ב־2021, במלאת 35 שנה לדגם האייקוני, החליטו ביונדאי ליצור גרסה מחודשת וחשמלית שלו, אם כי לעת עתה הוא לא יעלה על פס הייצור. הגרסה החדשה שומרת על הקווים הזוויתיים והעיצוב הקלאסי של הדור הראשון של הגרנדיור, אבל משלבת טכנולוגיות מודרניות ובראשן הנעה חשמלית מלאה וכן מראות צד ושכבות מגן ממתכת, ופנסים בטכנולוגיית לד בעיצוב פיקסלי. עיצוב הפנים נאמן ליוקרה של האייטיז עם מושבי עור וקטיפה, מסך רחב המשמש לוח מחוונים ומערכת מולטימדיה מתקדמת. הגרנדיור הוא חלק מסדרת הריטג' של יונדאי, שבמסגרתה מחיים בחברה דגמים אייקוניים כדי לשאוב מהם השראה לעיצובי העתיד.
צילום: Benjamin Girette/Bloomberg
המעצב ז'יל וידאל: "רנו 5 הושקה בשנות ה־70 במשבר הנפט כמכונית לכולם - זולה וחסכונית. החייאתה כיום ממשיכה את אותה משימה חברתית, זו לא רק נוסטלגיה"
2 צפייה בגלריה
רנו 17 המקורית והקונספט לגרסה החשמלית. רכב ספורט וסמל עיצובי של שנות השבעים
(צילומים: Koretzkt/Lionel)
להחיות אייקון עממי
יונדאי לא לבד במהלך הזה. לא מעט נוסטלגיה ניכרת בשנים האחרונות בעיצוב מכוניות, בשילוב עם חדשנות ופיתוחים טכנולוגיים. לוקחים רכב וינטג' עם נשמה וכריזמה ומתרגמים אותו לטכנולוגיות מודרניות (מנועים חשמליים, מערכות בטיחות, אלקטרוניקה) לצד שמירה על מה שהפך אותו למיוחד מלכתחילה.
מדובר בתרגום מתוחכם של הדנ”א העיצובי: לוקחים את הפרופורציות, הקווים, והרוח של הדגם המקורי ומטמיעים אותם בפלטפורמה מודרנית.
הטרנד הזה אפילו קיבל שם: "ניוטרו" – שילוב של המילים חדשנות ורטרו. ברנו ובפולקסווגן למשל שילבו בדגמים ספציפיים מחוות לדגמים אהובים מן העבר. ואם במותג הקוריאני מדובר במכונית קונספט בלבד, הרי שהגרמנים והצרפתים כבר הוציאו לפועל את החזון הזה.
ברנו מובילים אסטרטגיה של החייאת דגמי עבר אייקוניים עם מערכת הנעה חשמלית מודרנית, למשל בדגמים 4 ו־5 שאף יוצרו בייצור סדרתי. רנו 5 החשמלית, שהושקה לפני שנה נבחרה ל"רכב השנה של 2025" באירופה. היא שומרת על חלק מהאלמנטים העיצוביים המקוריים שלה כגון הפנסים וקשתות הגלגלים הבולטות, אך היא הוגדלה כדי לענות על צורכי בטיחות ונוחות של היום, בעלת חמש דלתות במקום שלוש, ומשלבת טכנולוגיות מתקדמות. בריאיון לאתר מדיה צרפתי מסביר מעצב המכוניות ז'יל וידאל את הבחירה לחדש דווקא את רנו 5: "הרגשנו שהגיע הזמן להחיות את האייקונים העממיים של עולם הרכב, לא בהכרח המותגים היוקרתיים, אלא את המכוניות שהיו שייכות לכולם. זה התחבר לרוח התקופה הנוכחית. הבנו שאנחנו עומדים בפתח העידן החשמלי, אבל הרכבים החשמליים עדיין יקרים מהדגמים הרגילים. האתגר של רנו הוא להפוך את החשמל לנגיש לכולם. יש כאן הקבלה מרתקת ל־1972, כשרנו 5 הראשונה הושקה בעיצומו של משבר הנפט. גם אז המטרה היתה לייצר רכב זול וחסכוני. להחיות את רנו 5 היום זה לא רק נוסטלגיה – זה המשך למשימה החברתית של הדגם המקורי: להיות המכונית של כולם". וידאל משתמש במונח "רטרו־פיוצ'ריזם" לגבי העיצוב של רנו 5 החשמלית. "הרעיון הוא לחפש התייחסות בעבר ולהקרין אותה לעתיד. זה לא וינטג' או נוסטלגיה, ואנחנו לא מנסים בכל מחיר להיתלות בעבר. אבל זה גם לא פיוצ'ריזם טהור שמתחיל מאפס בלי עוגן. יש לנו בסיס היסטורי: דגם שהיה לו אופי ייחודי וזהות חזותית חזקה. האתגר הוא לפרש אותו מחדש עם טכנולוגיות מתקדמות לצד שמירה על קשר חזותי ורגשי".
גם רנו 4 זכתה לטיפול דומה. הגרסה החשמלית שלה נחשפה בתערוכת פריז באוקטובר 2024, והיא אמורה להגיע לשוק המקומי לקראת סוף 2025. עוד דגם אייקוני שזכה לטיפול מחודש הוא מכונית הספורט קופה רנו 17, שעם סימן ההיכר שלו, 4 פנסים עגולים מקדימה, הפך לסמל עיצובי של שנות השבעים. כ־100 אלף מכוניות מהדגם הזה יוצרו באותו עשור, וגם כיום הוא מבוקש בקרב אספנים. המעצב הצרפתי אורה איטו הציג פירוש חדשני שלו עם מרכב קרבון שיתרונו במשקל נמוך יחסית לרכב חשמלי, עיצוב פנים רטרו עתידני ומנוע חשמלי של 270 כ"ס. כרגע מדובר בקונספט בלבד ואין כוונה לייצר את הדגם מחדש.
גם בפולקסווגן נעשו ניסיונות לייצר גרסאות עכשוויות חשמליות של החיפושית האייקונית לפני כמה שנים, ושל הטרנספורטר של ילדי הפרחים, המכונה בגרסה העכשווית ID.Buzz ומיוצר מאז 2022. הטרנספורטר הוא אחד הסמלים המוכרים של תרבות ההיפים של שנות השישים והשבעים, הוא ייצג ערכים של חופש, אנטי־ממסדיות וחיי נוודות פשוטים, והתאים לקהילות הצעירים של אותה תקופה שהשתמשו בו למגורים ולנדודים ברחבי אמריקה. הגרסה החדשה חשמלית בעיצוב רטרו מושך, שגם המאפיינים המכניים שלה מזכירים את המיקרובוס המקורי של פולקסווגן: המנוע אחורי, ההספק אינו גבוה במיוחד, ויש בו מקום לשישה נוסעים.
"עם כל השינויים והקדמה, יש הרבה מהמשותף במכוניות והן עדיין מביעות פחות או יותר את אותו דבר. רוב מעצבי המכוניות אוהבים את מה שיש, הולכים בתלם, רוצים להשתייך", אומר אלכס פדואה, מבכירי המעצבים המקומיים, שנודע בעיצוביו המגוונים, במכוניות, מערכות רפואיות מורכבות ורובוטים ועד מכונות קפה ומדפסות תלת־ממד. הוא בעל תואר שני בעיצוב מכוניות ברויאל קולג’ בלונדון ואת הסטאז' שלו עשה לפני שנים בסיטרואן.
המעצב אלכס פדואה: "רעיונות ואלמנטים מהעבר יכולים לתת לי השראה, או להיות טריגר, אבל עיצוב רטרואי כשלעצמו פחות מעניין אותי"
2 צפייה בגלריה
מיקרובוס של פולקסווגן המקורי, סמל של ההיפים בשנות השישים, והגרסה החדשה, ID.Buzz. נשמרו אלמנטים כגון מנוע אחורי והספק לא גבוה
(צילומים: Anthony Garetti/Getty Images, MediaNews Group via Getty Images)
איינשטיין מטשטש עקבות
האם ההתרפקות על העבר משפיעה על עיצובי העתיד בכל תחום, לרבות מכוניות? לא בדיוק. לפחות לא אצל פדואה. "בלי להקל ראש בעובדה שכולנו מושפעים מארכיטקטורה ואמנות ומוזיקה, זה לא הופך את העבודה שלי למשהו שמתרפק על העבר. אני מתרפק על העתיד", הוא אומר ומדגיש שהגישה הזאת מלווה אותו בכל תחום, לרבות הרפואי, בטכנולוגיה שיכולה להציל חיים. "רעיונות ואלמנטים מהעבר יכולים לתת לי השראה, או להיות טריגר, אבל הם לא תחת הכותרת עיצוב רטרואי – זה פחות מעניין אותי. אלא אם כן זה באמת מוצר שהבריף שלו מציין שיש בו הומאז' למשהו ישן – כלומר זוהי מטרה ברורה ומוגדרת”.
"אי אפשר באמת לקבוע מה משפיע על אדם יוצר. אלברט איינשטיין אמר שהסוד ליצירתיות הוא לדעת איך להחביא את המקורות שלך. הוא הראשון שהודה ודיבר על העובדה שהיו מי שקדמו לו. אמנים ומעצבים ומוזיקאים – כולנו חיים בקונטקסט. הכל משפיע, וברור שאנחנו מושפעים מהמון דברים, לפעמים במודע או פחות. אני נוסטלגי, אבל אני משתדל שהעיצוב שלי יהיה חד ורענן. אני מנסה לקרב את העתיד, לאו דווקא החייזרי".
למשל, כשהתבקש לעצב אופנוע קונספט להארלי דיווידסון לתחרות בינלאומית האתגר היה לדבריו לאזן בין הדנ"א המוכר של הארלי, המורשת של המותג, לבין חדשנות. דוגמה נוספת היא מכונת אספרסו שעיצב לחברת אוולון. "האספרסו הוא עולם עתיר מורשת, עם כבוד לעבר ולגירויים חושיים כמו ריח ושמיעה. במכונה שעיצבנו היה משהו מרוח שנות החמישים אבל גם טכנולוגיה ייחודית של חימום מים בדרך בת־קיימא, מהירה וזולה. האתגר היה למצוא את האיזון בין המסורת העשירה לטכנולוגיה המתקדמת. אני לא קד קידה לטכנולוגיה, ולא חושב שהיא צריכה בהכרח להיות הדומיננטית בכל מוצר, אלא אני מתייחס לעובדה שאנחנו בני אדם וחובה עלינו, המעצבים, לחבר ולהתאים את הטכנולוגיה לצרכים, להרגלים ליכולות שלנו, בני אנוש".
