בגיל 31 מאור שלמה הפך לנער הפוסטר העכשווי של חלומות האקזיט בהייטק: יזם שהקים חברה של איש אחד, ללא משקיעים, ללא ארגון, אפילו בלי מחלקת שיווק ומכירות, ובתוך חצי שנה בלבד מכר אותה לענקית בניית האתרים Wix תמורת 80 מיליון דולר.
אבל יותר מכך, שלמה הוא המייצג המלהיב, ובמידה רבה גם המבהיל, של השיבוש העצום שיוצרת הבינה המלאכותית בעולם ההייטק, בעיקר בחברות תוכנה. הסטארט־אפ שהקים ומכר במהירות שיא תוכנת ונבנה באמצעות AI, שודרג בהמשך באמצעות AI, ומה שהוא מוכר הוא האפשרות של כל אחד לבנות אפליקציות באמצעות AI — כמעט בלי סיוע של בני אנוש.
Base44, שהקים שלמה, הוא כלי שמאפשר בניית אפליקציה ללא צורך בידע או הבנה בתכנות. במקום לכתוב שורות קוד מורכבות, כל מה שצריך הוא לתאר במילים מה רוצים שהאפליקציה תהיה ולמה היא צריכה לשמש. בינה מלאכותית כבר תתרגם את הדרישות הכתובות למוצר מוכן לשימוש — מאתר שעוקב אחרי מניות, דרך מערכת לניהול משימות ועד משחק רשת מורכב.
"בהסתכלות מגלומנית זה הגביע הקדוש של עולם התוכנה", אומר שלמה, "כי אין דבר מגניב יותר ליזם מאשר לבנות תוכנה שבונה תוכנה. וכך למעשה הקמתי את בייס44. בינה מלאכותית עזרה לי לכתוב הרבה מהקוד ומהתוכן. כי בעידן ה־AI אדם אחד הוא כבר לא רק אדם אחד. AI מקפיץ את התפוקה שלך פי 10.
"אני עדיין בהיי", הוא אומר, "אפילו שלא היה לי את הבוקר הזה שבו אתה יכול לומר לעצמך 'I made it', כי ביום שחתמנו על הסכם המכירה לוויקס פרצה המלחמה עם איראן, וההתרגשות התערבבה בהתראות על טילים ובדאגה למה יהיה. אז לקח לי כמה ימים לעכל".
הסיפור שלך מייצג את העולם החדש, שבו קופצים ישירות מהשקעת סיד לאקזיט — או שהוא אפיזודה יחידה, צירוף מקרים נדיר?
"אפילו השקעת סיד לא עשיתי", הוא מחייך. "ואנחנו בהחלט עומדים לראות פה דור חדש של חברות שיהיה בהן אדם אחד או מעט מאוד אנשים, והן לא יצטרכו מימון. עוד יהיה פה גם יוניקורן של אדם אחד".
איך זה יקרה?
"זה יקרה כי כדי לזוז מהר כבר לא חייבים יותר אנשים ויותר כסף. לא צריך צי של כותבי קוד כי AI כותב אותו, ולא צריך צוות תמיכה נורא גדול כי AI עושה תיקון באגים בעצמו. הדבר היחידי שאתה עדיין צריך הוא לשלם על מודעות".
אז למה בכל זאת גייסת עובדים?
"ביום המכירה היינו שישה עובדים בחברה: שניים בתמיכה, והיתר מתכנתים. אבל כולם, למעט אחד, הצטרפו אליי 30 יום לפני המכירה. גייסתי אותם כשהבנתי שהחברה הולכת למכירה וידעתי שנצטרך לגדול משמעותית ומהר".
Base44 אכן צמחה במהירות שיא. ערב מכירת החברה הכלי שפיתחה כבר הגיע ל־350 אלף משתמשים ולהכנסות של כ־200 אלף דולר בחודש, בלי שגייסה שקל אחד. להפך, במשך החודשים האחדים שבהם בייס44 פעלה שלמה הדף לא מעט קרנות מוכרות ומשקיעים בעלי שם שהביעו עניין בסטארט־אפ שלו. "אנחנו גדלים בקצב מסחרר מאז המכירה", הוא אומר, "ואני בטוח שאנחנו אחת החברות שצמחו הכי מהר בישראל אי פעם, אבל את זה ייקח זמן לראות".
למה בכלל בחרת להצטרף לוויקס ולא להישאר חברה של איש אחד?
"כי בשוק שאני נמצא בו הכל זז מהר מאוד, ואתה מתחרה בחברות שצומחות מהר ומגייסות המון כסף. אותי עניין להפוך את בייס לסנסציה גלובלית, ובשביל זה הדבר הנכון היה לחבור לוויקס כדי לבנות צוות כמו שצריך ולהביא טאלנטים".
יכולת לגייס משקיעים.
"כמעט כל קרן שפועלת פה פנתה אליי, אבל רציתי להמשיך כבוטסטראפ (חברה שמשתמשת בכספי היזם או ברווחיה למימון פעילותה – דב"נ), כי זה מוסיף לי אקסטרה דאגה כשכסף של אחרים נמצא בחברה שלי. זה ממש מכניס אותי לחרדה. אנחנו רגילים שברירת המחדל בעולם הסטארט־אפים הוא גיוס כסף, אבל החברה שלי כבר היתה רווחית, אז לא היתה סיבה להתפתות להוסיף את החרדה הזאת".
אחת ההצעות שדחית היתה מאורן זאב, אחד המשקיעים הבולטים בארץ, שמושקע בחברה הקודמת שלך, Explorium. זה לא העליב אותו?
"אורן ואני חברים נורא טובים, אני מאוד מעריך אותו, והסירוב לא היה לו אישית, אלא להשקעה".
יכולת לגייס סכום מינימלי לפחות ליתר ביטחון, לימים שחורים.
"אם היו מגיעים ימים שחורים עם כסף של אחרים הייתי עוד יותר נלחץ. בעיניי אחת התכונות הכי טובות של יזם היא לא לראות בעיניים, לא להיות רגיש וחרדתי לכסף. ואני לא כזה. למדתי על עצמי שאני מתפקד הכי טוב כשאני הולך לישון בשקט נפשי וקם בשקט נפשי. אני מפוקס, פחות חושב מה יקרה ויכול להתעסק בלבנות מוצר טוב".
"אנחנו עומדים לראות פה דור חדש של חברות שיהיה בהן אדם אחד ולא יצטרכו מימון. זה יקרה כי כדי לזוז מהר כבר לא חייבים יותר אנשים ויותר כסף. לא צריך צי של כותבי קוד וצוות תמיכה מאוד גדול כי AI יעשה הכל. הדבר היחידי שעדיין יידרש הוא לשלם על מודעות"
אברהמי. "הוא אמר לי: 'כדי להיות גלובלי, הסיפור החמוד שלך, של אדם אחד בלי משקיעים, צריך להסתיים, כי השוק זז מהר ואתה צריך צוות"(צילום: אלן צצקין)
זוהר. בחצי השנה האחרונה איבדה וויקס כ־40% משווייה, עברה תהליכי התייעלות ופיטורים וחיפשה מנוע צמיחה לעידן ה־AI(צילום: יונתן בלום)
סיפור שמתחיל בשנה של מילואים ואז חודשיים במזרח
הסיפור של בייס44 מתחיל ב־7 באוקטובר 2023. ביום המתקפה של חמאס שלמה גויס מיד למילואים ב־8200, והמשיך בשירות במשך שנה. "זו היתה שנה משוגעת, העבודה שם היתה נורא משמעותית. אתה מרגיש שאם פיצחת משהו, אתה מציל חיים ומנצח את הרעים. וכל הסופרסטארים של ההייטק התנקזו לפעילות הזאת. הבאנו את טובי האנשים לעבוד יחד, והצוותים שהייתי אחראי להם היו מדהימים".
איך אקספלוריום, החברה הוותיקה שניהלת אז, הצליחה לתפקד כל כך הרבה זמן בלי מנכ"ל?
"זה היה אילוץ. לא ידעתי שאשאר במילואים כל כך הרבה זמן, ובשלב מסוים עומר (הר, סמנכ"ל הטכנולוגיה) היה צריך לקפוץ על זה. בערך חצי שנה לתוך המילואים, החברה למדה להסתדר בלעדיי, ולי זה נתן הזדמנות להתאוורר רגע ולחשוב מחדש על מה אני עושה בחיים. אחרי הכל, את אקספלוריום הקמתי בגיל נורא צעיר. הייתי סך הכל בן 23, כל כך חסר ניסיון שהייתי מראיין אנשים ושואל אותם איך הייתי. זו היתה תקופה אחרת — גם אצלי וגם בענף".
מה גרם לך לרצות שינוי?
"רציתי לחזור לגעת בידיים במוצר. זכיתי להיות שבע שנים מנכ"ל חברה, אבל בסופו של דבר אני איש מוצר וזה הרחיק אותי ממה שאני אוהב לעשות וטוב בו — לשבת עם צוותים ולכתוב קוד. אז יצאתי מהמילואים מבולבל, ורק ידעתי שאני רוצה לבנות מוצר".
התחנה הבאה שלו היתה המזרח הרחוק. אחרי שהשתחרר משנת המילואים ועזב את אקספלוריום (ונותר בעל מניות וחבר דירקטוריון), יצאו הוא ובת הזוג שלו יובל דהן לטיול של חודשיים בתאילנד ובפיליפינים. "אני ויובל רצינו קצת לחוות נוודות דיגיטלית", הוא מספר. "בשבילי זה היה בעיקר כדי להתאוורר מהמילואים אחרי תקופה מאוד אינטנסיבית. קופנגן זה מקום שכיף לשבת ולעבוד בו".
ושם, על האי, החלו ליפול האסימונים. "יובל היא אומנית קעקועים, והיא היתה צריכה אתר ומערכת ניהול לקוחות לעסק שלה", הוא מספר. "ניסיתי לבנות לה את זה בוורדפרס (מערכת ניהול תוכן חינמית), כמו שהמליצו לה, ולא הפסקתי לשבור על זה את הראש. אמרתי: 'בואנ'ה, זה לא הגיוני. הייתי מנכ"ל חברה טכנולוגית, איך יכול להיות שזה כל כך קשה?'".
4 צפייה בגלריה
שלמה ודהן בתאילנד, 2024. "בחופשה ניסיתי לבנות אתר בוורדפרס לעסק של יובל, וחשבתי 'בואנ'ה, זה לא הגיוני. הייתי מנכ"ל חברה טכנולוגית, איך יכול להיות שזה כל כך קשה?'"
(צילומים: באדיבות המרואיין)
ואיך זה התגלגל למיזם חדש?
"כשישבתי עם יובל על האתר ניסיתי לבנות לה כלים שיביאו אותה לעוד משתמשים ויאפשרו לה לשבת עם לקוח ולעשות איתו הדמיות AI לסקיצות של קעקועים. שם הבנתי ש־AI היה יכול לכתוב את הקוד של האתר שהיא צריכה, פשוט אין לו את הסביבה לעשות את זה, כי הכלים שעוזרים לבנות תוכנות לא מותאמים לתקופה שבה אנחנו נמצאים. אז התחלתי לשחק עם כלים של AI ולבנות כל מיני דברים, עד שנהפכתי אובססיבי לרעיון הזה".
מה היה הרעיון?
"להוריד מבעלי עסקים את חסם התכנות והעלות, ולאפשר להם להקים לבד אתר או אפליקציה בלי לדעת איך כותבים שורת קוד אחת".
אבל הם כן צריכים לדעת לנסח פרומפטים (הוראות הפעלה ל־AI).
"ברור שככל שאת נותנת ל־AI יותר פרטים על מה שאת רוצה לעשות, יהיה לו יותר קל להבין אותך. אבל העולם השתנה, כבר לא חייבים לעשות ולידציה וחקר שוק לכל רעיון שעולה לך. את יכולה גם לכתוב משהו מעורפל, ואחרי 10 דקות יש לך אפליקציה. אם זה לא מה שרצית — תזרקי ותעשי מחדש. אז גם על הפרומפט אין מה להתייסר יותר מדי. כל תהליך האינטראקציה עם תוכנה השתנה לגמרי".
איך מפתחים מוצר כל כך מורכב לגמרי לבד?
"לא לגמרי לבד. שיתפתי בלינקדאין כל שלב בתהליך הבנייה של המוצר. זה היה שיתוף טוטאלי באיך אני בונה את המוצר, מה הקשיים שלי, מה ההצלחות. כך התגבשה סביב זה קהילה של חבר'ה מדהימים, הקהילה הכי חזקה שראיתי, שעוזרת ברמות באופן וולונטרי. הם נתנו לי פידבקים על המוצר על ימין ועל שמאל. יוזרים נכנסו למערכת שלי ואמרו 'משהו נדפק לך פה', או 'חקרתי את זה ותראה מה עשו המתחרים כדי לפתור'".
בעצם גייסת שכירי חרב בלי תשלום.
"זה היה משוגע. אנשים ממש עזרו לי בשיווק ורצו שאצליח. מישהו כתב לי: 'אני ב־MIT ומפיץ את זה פה'. באפריל עשיתי האקתון לבניית אפליקציות שעושות טוב לעולם, והקהילה הסתערה ובאה לתת תמיכה טכנית. כשהשקתי את בייס ב־Product Hunt, אתר שעושים בו השקות למוצרים ופיצ'רים חדשים, כתבתי: 'חבר'ה, מי שיכול שייכנס ויגיב' — והם שברו את האתר ברמה שחשבו שהיתה מתקפת בוטים. זו קהילה נורא חיה. יש קבוצות שמונות היום אלפים בווטסאפ, שבהן הפידבק מיידי".
מה גורם לאנשים זרים להתגייס לטובת יזם שהם לא מכירים בלי שייצא להם מזה גרוש?
"הרבה מהמשתמשים שלי הם אנשים שבונים חברות ומוצרים על גבי בייס44, והם הרגישו שהם חלק מהתוצאה. תרם לזה שיתוף המידע האמיתי והכן שעשיתי, שהתאפשר מכיוון שהייתי בוטסטראפ. יזמים שגייסו השקעה לא ישתפו בקשיים ובטעויות שלהם, כי חשוב להם להראות שההשקעה בהם אטרקטיבית. אבל כשאתה יזם שכל מה שהגעת אליו הוא בזכות עצמך, זה כמו לשחק משחק ברמת קושי גבוהה. כשמכרתי לוויקס, אנשים כתבו לי שהם מתרגשים כאילו הם עצמם עשו את האקזיט".
מי היו הלקוחות הראשונים שלך?
"בתחילת הדרך כל שבועיים הבאתי 20 יוזרים מהקהילה כדי לעבוד איתם על העסק שלהם יחד. ישבו מולי תכשיטן, פסיכולוג, קואוצ'ר, עורכת דין ורופא באיכילוב, שרצה לבנות כלי שיאפשר לרופאים ולסטודנטים לרפואה למצוא מאמרים בקלות. כשחברה טובה שאלה אותי מה אפשר לעשות עם זה, אמרתי לה: 'הכל! אפילו טינדר לכלבים אני יכול לעשות לך'. אז שמתי תמונות של הכלבה שלה ושל הכלב שלי והראיתי לה איך עושים את זה".
אתה זוכר את הלקוח המשלם הראשון שהיה לך?
"ברור. זה היה הזוי בעיניי שמישהו שאני לא מכיר משלם לי פתאום 100 דולר. אני רגיל לאולד סקול, שכדי למכור ללקוח אתה חייב לדבר איתו, לשכנע, לשלוח לו חוזה, הוא לא חוזר אליך, ואז הוא פתאום אומר: 'רגע, בואו נעשה עוד הוכחת היתכנות' — תהליך שלם עד שאתה סוף סוף סוגר אותו. ופה, יום אחד קמתי בבוקר, הסתכלתי במערכת עוד כשהייתי בפיג'מה, ואמרתי: 'הולי שיט, מישהו שם עכשיו 100 דולר? וואו! זה מטורף'. התחלתי לרקוד מרוב שמחה. כעסתי על יזמים שלא סיפרו לי ש־B2C (מכירה ישירות לצרכן) זה כל כך כיף. הבנתי שמכאן אפשר רק לעלות, כי המוצר רק ילך וישתפר, ויותר אנשים ישמעו עליו".
עכשיו, כשאתה חלק מוויקס הגדולה, לא חסר לך הקסם של הבוטסטראפ, של איש אחד עם קהילה?
"את מכירה את המשל על העז — תוציאי עז מבית צפוף ופתאום תראי כמה מקום יש? ככה אני מרגיש עכשיו אחרי כל החודשים שבהם הייתי קמצן על הוצאות וחוסך כל דולר לשיווק. פתאום יש לי צוות שיווק שלם ומדהים עם תקציבים, ואני נושם לרווחה".
ובכל זאת, לא קשה ליזם עצמאי להפוך פתאום לאיש תאגיד?
"אני לא חווה תחושה של תאגיד, אולי כי אנחנו מוצר נפרד בוויקס, ואולי כי שומרים עלינו טוב. אני בטוח שיש אזורים בחברה שמרגישים ככה, כי בחברה גדולה יש מחלקה משפטית ודברים שצריך להתיישר לגביהם, אבל אנחנו עוד לא שם. להפך. אני כל הזמן עושה בראש חישובים של עד איפה צריך להישאר סטארט־אפיים ולזוז מהר, ואיפה אפשר להרוויח מהאימפריה שהיא וויקס, בשיווק, בתמיכה, במימון, באופרציה, בצוות המכירות שאנחנו בונים עכשיו. אני מנסה לרקוד על כל החתונות".
"בתוך חמש שנים כבר לא תהיה סיבה ללמוד תכנות. פעם למדו אסמבלי, שעובדת כמעט בביטים של המחשב. בתקופתי כבר פותחו שפות מחשב יותר קריאות. ובקרוב שפות התכנות החדשות יהיו פשוט אנגלית או עברית. ההייטק יזדקק לפחות מתכנתים וזה יטלטל אותו"
4 צפייה בגלריה
טמיר (מימין), שלמה והר. "באקספלוריום נכנסתי להמון חרדות. לקחתי כל דבר ללב ברמות. היום העור שלי טיפה יותר עבה"
(צילום: דורון לצטר)
האם הסטארט־אפ הקטן מייתר את חברת הענק שרכשה אותו?
הצד השני בסיפור הנסיקה של בייס44 הוא צניחת המניה של וויקס, שמציעה פלטפורמה אינטואיטיבית לבניית אתרי אינטרנט, וחווה על בשרה את השיבוש בעולם ה־AI החדש. אומנם 80 מיליון דולר הם כסף קטן לחברת ענק ששווה 7 מיליארד דולר, אבל וויקס זקוקה מאוד למה שבייס44 מציעה: הרחבת פעילותה לתחום משיק עם שימוש מינימלי בכוח אדם.
וויקס עדיין מציגה תוצאות עסקיות מצוינות, מפרסמת תחזיות אופטימיות והכנסותיה השנתיות עתידות להגיע ל־2 מיליארד דולר — אבל במקביל היא גם נכללה החודש ברשימה המפוקפקת של 26 החברות שבנק אוף אמריקה מעריך כי הן עשויות להיפגע ממהפכת הבינה המלאכותית. המשקיעים מוטרדים, ובחצי השנה האחרונה איבדה וויקס כ־40% משווייה.
בשנה החולפת החברה עברה הליכי התייעלות ופיטורים כחלק מאסטרטגיה של העדפת רווחיות על פני צמיחה, ובמקביל חיפשה מנועי צמיחה שיסייעו לה להיכנס לעידן ה־AI. בשיחה עם משקיעים העריך אבישי אברהמי, ממייסדי וויקס, שרכישת בייס44 תביא לה רווח שנתי של 50 מיליון דולר.
ואכן, בייס44 תגדיל את הכנסות וויקס, אבל בו בזמן היא מייצגת איום על המודל העסקי שעובד לה כבר 20 שנה: החברה מעסיקה אלפי עובדים, מתכנתים, מעצבים ואנשי שיווק כדי ליצור ולמכור כלים לבניית אתרים. בייס לעומתה בנתה באפס השקעה כלי פשוט שמאפשר לצרכן להגיד איזה אפליקציה או כלי תוכנה אחר הוא מבקש לקבל, ולקבל אותם.
"וויקס ובייס משחקות על שני מגרשים שונים", מתעקש שלמה. "לוויקס יש מוצר חדש מדהים לאתרים, לא לאפליקציות. גם אצלה תוכל ללחוש כמה מילים ל־AI וייווצר לך אתר שפועל נורא יפה. בייס מרחיבה את השוק של וויקס לחברה שבונה אפליקציות, יכול להיות שבהמשך הדברים יתערבבו".
זה מוזר לומר, אבל בעולם החדש של AI אתה הופך להיות הסיפור הגדול, והם הסיפור הקטן.
"וויקס היתה עוברת טרנספורמציות רציניות איתי או בלעדיי. המוצר שלהם היה מאוד משתנה, ועובדה שבייס נורא גדלה תחתיה".
התלבטת אם ללכת עם וויקס?
"ההתלבטות היתה אם להימכר בכלל. מי שמכיר את שתי החברות יודע שזה הכי מתאים, במובן שזה אותו קהל יעד. לכן בניגוד לפניות מחברות ומשקיעים אחרים, כשוויקס פנו אליי אמרתי 'ברור שאלך', אפילו שלא חשבתי על מכירה. דיברתי עם ניר זוהר (המנכ"ל) ואבישי אברהמי (נשיא החברה) על איך אנחנו רואים את השוק, ועל האופציות לסוג של שותפות או השקעה. עד שניר אמר לי: 'נראה לי שאתה צריך ערב סטייקים אצל אבישי'".
ככה הם מטפלים ביזמים מתלבטים?
"כנראה", הוא מחייך. "כשאכלנו יחד סטייק ושתינו יין, אמרנו: 'איזה כיף יהיה לעבוד יחד'. כי הבנתי שבסוף וויקס ואני מאוד דומים בדנ"א לטוב ולרע".
איך בדיוק? הם נושאת מטוסים ואתה סירת מרוץ.
"אומנם זו חברה של אלפי אנשים, אבל בסוף אני יושב מול אבישי כדי לדבר על ממשק לקוח, ושנינו אוהבים לבנות מוצרים. כשאני ויובל חזרנו מהמזרח אמרתי לה: 'אם אני אתפרנס מזה זה יהיה מדהים'. לא מעניין אותי להיות חברה שמגייסת הרבה כסף, אלא לבנות מוצר שיהיה כיף לבנות אותו. אבל אז בייס נורא הצליחה, וביני לבין אבישי נוצרה כימיה טובה. ואחרי כמה שיחות ברומו של עולם, אבישי אמר לי: 'לא אשכנע אותך למכור אם אתה לא מאמין בזה'".
אסטרטגיה טובה מצדו — לא להראות להיטות.
"עשינו ניתוח של מה כדאי לבייס לעשות, להישאר בוטסטראפ, לקחת השקעה או לחבור לוויקס. אמרתי לאבישי: 'אני רואה את בייס מצליחה, משפיעה על חיים של אנשים, אני רוצה להפוך את זה למוצר גלובלי'. והוא ענה לי: 'אז הסיפור החמוד שלך, של אדם אחד בלי משקיעים, צריך להסתיים, כי השוק זז מהר. אם אתה רוצה להיות גלובלי, אתה צריך צוות שיווק, מכירות, תמיכה. אם זה באמת מה שאתה רוצה — אתה צריך לקחת השקעה או להצטרף אלינו".
ואז הוא שם הצעה על השולחן?
"עוד לא. פגשתי את הצוות כדי לראות אם יש כימיה. ואז התחילו דיונים של איך נבנה את העסקה הזאת. זה היה משא ומתן. בסופו של דבר זו עסקה משנה חיים, כי 100% מהמניות הן שלי. אז סיכמנו על מודל נורא טוב שנותן לי כיזם המון תמריץ (התמורה על המכירה תגדל אם החברה תעמוד ביעדי הכנסות שנקבעו עד 2029 – דב"נ), ואני יכול לקום בבוקר ולהמשיך להרגיש שזה עדיין שלי, ושזה עדיין נורא כיף".
בסוף יתברר שבכלל מכרת בזול.
"אני ממש מקווה. אני נלחם קשה כדי להוכיח את זה. אבל זה מה שטוב במודל שקבענו — במצב כזה אני לא ארגיש פראייר".
"שיתפתי בלינקדאין כל שלב בבניית המוצר, כולל הקשיים והטעויות. יזמים שגייסו השקעה לא ישתפו בכזאת כנות. כך התגבשה סביבי קהילה מדהימה, שעזרה לי וולונטרית ברמות: הם נתנו לי פידבקים ועזרו בשיווק ובתמיכה. באקזיט הם כתבו לי שהם מרגישים שזה שלהם"
4 צפייה בגלריה
זאב. "הוא חבר טוב, שאני מאוד מעריך. לא סירבתי לו אישית, אלא להשקעה שלו"
(צילום: יובל חן)
היסטוריה של סיבובי פרסה בדקה התשעים
שלמה גדל בחיפה, בן להורים הייטקיסטים: אביו שמואל מנהל פיתוח עסקי באלביט ("האיש שעובד הכי קשה שאני מכיר") ואמו אורית עבדה בפיתוח מערכות רנטגן ו־MRI בפיליפס. הוא בן הזקונים מתוך חמישה אחים, כשהפער בינו לבין אחיו הבכור הוא 19 שנה. "הייתי ילד עם בעיות קשב וריכוז נורא קשות", הוא מספר. "כשמשהו מרתק אותי, יש לי יכולת להתרכז אקסטרה, אבל אז אני שוכח את כל השאר. גם בתקופת ההקמה של בייס הייתי יושב 17 שעות ביום לעבוד ושוכח לאכול. עכשיו אני אמור להתחתן וצריך להוציא תעודת זהות, וקשה לי רק לחשוב על זה שאני צריך להתעסק עם זימון של תור וכל הביורוקרטיה סביב זה".
כנער שלמה הצטיין במתמטיקה ומחשבים, כך שזו לא היתה הפתעה כשהתקבל ליחידת תלפיות היוקרתית של צה"ל, אבל רגע לפני הגיוס הוא ביקש לשנות את השיבוץ: "נלחצתי. אמרתי 'סליחה, אבל אין סיכוי שאצליח לשבת תשע שנים מול מחשב, ועוד להתעסק במתמטיקה ופיזיקה'". הוא הועבר למסלולי עילית חלופיים באמ"ן ולבסוף הגיע ל־8200, שם היה צריך ללמוד לנתח ולהצליב המון פריטי מידע, אז הוא לימד את עצמו תכנות כדי לבנות כלי שיעשה זאת. "הכלי שבניתי לי ולחבר'ה הפך למערכת ניתוח מידע מרכזית ל־12 אלף משתמשים בחודש באמ"ן", הוא מספר בגאווה. "בפעם הראשונה חוויתי את הסיפוק שבלבנות מוצר שפותר בעיה של קהילת משתמשים. כשיצאתי מהצבא אמרתי: 'זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים'".
השלב המתבקש הבא היה לימודי מחשבים בטכניון, ושלמה התקבל שם לתוכנית המצטיינים. אבל גם כאן החליט לעשות פניית פרסה ברגע האחרון. "הבנתי שלא אעמוד בזה כי לא הייתי מסוגל לשבת על התחת", הוא מסביר. "במקום זה אמרתי לעצמי שאתחיל לבנות איזשהו מוצר ולגבי הלימודים נראה כבר".
כך ב־2017 נולד הסטארט־אפ הראשון שהקים (כמייסד שותף עם אור טמיר ועומר הר) — אקספלוריום, שבדומה למוצר שפיתח בצבא מספק יכולות חיזוי לחברות באמצעות כלי ביג־דאטה: נתוני לקוחות החברה מתחברים לאלפי מאגרי מידע חיצוניים, ליצירת מעין מנוע חיפוש של מידע על עסקים, אתרים, מיקום, התנהגות ואירועים על ציר הזמן.
בשבע שנותיו כמנכ"ל אקספלוריום חווה שלמה את כל תלאות הסטארט־אפ הקונבנציונליות, כולל גיוס של 50 מיליון דולר בכמה סבבים, רדיפה אחר לקוחות גדולים והלחץ לגדול מצד המשקיעים. ואז הגיעה המלחמה וטרפה את כל הקלפים אצלו בראש.
אקספלוריום רווחית היום?
"אני משאיר לבעלי התפקידים בחברה לענות על זה. ככלל, סטארט־אפים שממומנים על ידי קרנות רווחיים לרוב רק אחרי ההנפקה, כי עד אז אין להם סיבה. אם כבר גייסת כסף, הסטייט אוף מיינד הוא ללחוץ כמה שיותר על דוושת הגז כדי לגדול".
את לימדת את עצמך תכנות כדי להקים מיזם, ועכשיו אתה מייתר את הצורך במסלול הזה בבייס44. הבת שלי רוצה ללמוד תכנות, אחרי שתשתחרר מהצבא בעוד ארבע שנים. כדאי לה?
"אהיה זהיר ואגיד שבעוד ארבע־חמש שנים זה כבר לא יהיה כדאי, כי נגיע למצב שאין סיבה ללמוד תכנות. כשאני למדתי תכנות למדתי שפות 'עיליות'. לא למדתי ישירות את הקוד של המכונה, כמו שפעם למדו אסמבלי, שעובדת כמעט בביטים של המחשב, כי בתקופתי כבר פותחו שפות מחשב יותר קריאות. תהליך דומה יקרה בשנים הקרובות, ושפת התכנות החדשה תהיה פשוט אנגלית או עברית. עדיין יהיה נחמד ללמוד תכנות למי שרוצה להבין איך המחשב עובד, אבל אני לא רואה אנשים כותבים קוד עוד חמש שנים. כבר היום יש בעיה לג'וניורים בשוק. יש לך בהישג יד ג'וניור שנקרא AI והוא עובד כל הזמן. העולם יזדקק לפחות מתכנתים וזה יטלטל את הענף".
אתה לא חושש שמתנפחת כאן בועה? מתכנת אחד עדיין אמין יותר מכל תוכנת AI שיכולה לפלוט תשובות מופרכות וחסרות ביסוס לחלוטין.
"אין ספק שיש בתחום אזורים עם יותר מדי הייפ ואמירות פזיזות, ועדיין AI זו מהפכה שמשנה את חוקי המשחק, ובעיניי תהיה גדולה יותר ממהפכת האינטרנט. כמה אנשים מדברים כיום עם צ'אט GPT ברמה יומיומית? האימפקט והערך שזה מספק הוא כבר עצום".
4 צפייה בגלריה
שלמה ואמו אורית. "היא החברה הכי טובה שלי. במקביל לאקזיט והמלחמה עם איראן, הייתי הרבה לצדה, כי היא מתמודדת עם מצב רפואי מורכב"
(צילום: באדיבות המרואיין)
אקזיט, מלחמה, הצעת נישואים וטיפולים רפואיים – והכל בחודש אחד
יוני האחרון היה החודש המטלטל בחייו של שלמה, ולא רק בגלל המכירה. "בכל החודש הזה, עם האקזיט והמלחמה עם איראן, הייתי הרבה לצד אמא שלי", הוא מספר. "היא מתמודדת עם מצב רפואי מורכב. עכשיו כבר מרגישה יותר טוב, אבל בחודשיים האחרונים, במקביל להכל, התעסקתי הרבה בלעזור לה".
קשוח.
"כן, אבל בין לבין גם הספקתי לטוס עם יובל לניו יורק והצעתי לה שם נישואים. בסוף אמרתי לה: 'די, אני חייב קצת שעמום אחרי השנה הזאת'".
איך סוגרים אקזיט כשאתה עסוק לא מעט בבריאות של אמא שלך?
"אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי, וידעתי שהאקזיט ישמח אותה נורא כי היא אוהבת להיות גאה. היא הצ'ירלידר שלי. בשביל להקים חברה, בטח לבד, אתה חייב לחיות באשליות שתצליח, אפילו כשהמתחרים שלך גייסו יותר מ־100 מיליון דולר. ואצלי זה קיים בזכותה — היא בנתה אצלי תחושת מסוגלות אינסופית, כי מהילדות היא כל הזמן אמרה לי שאני נורא מוכשר. כך שהיזמות היא בעצם המשך למסלול חיים שבו אמא כל הזמן מאמינה בך ודוחפת אותך".
בזכותה חיית בסרט טוב.
"ב־2022, כשכולם פיטרו 5%–10% מכוח האדם, גם אנחנו באקספלוריום פיטרנו, ולקחתי את זה נורא ללב. ואז הגיעו המילואים שאחריהם הייתי כל כך מותש, שלא ידעתי אם אני יכול לעשות את זה, אם אני יכול להקים עוד חברה. ואמא היתה שם לעזור לי להיות דילוז'נל. היא אמרה לי: 'תקשיב, אתה ממש מיוחד, אני מאמינה בך. אבל הפעם תוודא שאתה גם נהנה'. ובאמת כל חוויית ההקמה של בייס היתה פשוט כיף, לא מעט בזכות העצה שלה".
יותר קל לעשות כיף כשאתה חברה של אדם אחד, בלי צי של עובדים לנהל ובלי משקיעים לרצות.
"גם בתקופת אקספלוריום היה לי כיף, אבל גם נכנסתי להמון חרדות. לקחתי כל דבר ללב ברמות. כשאתה בפוזיציה הזאת בפעם השנייה זה כבר מרגיש כמו המקצוע שלך. היום העור שלי טיפה יותר עבה".
עכשיו אתה עוד באופוריה מהחיבור עם וויקס, אבל יגיעו גם ימים קשים יותר. אתם פועלים בתחום מאוד תחרותי, בעיקר מול Lovable השבדי, שמוגדר סטארט־אפ התוכנה שצמח הכי מהר בהיסטוריה, וכבר מכניס יותר מ־100 מיליון דולר בשנה.
"בטוח שיהיו תקופות יותר קשות. כי בשוק טוב יש גם תחרות נורא קשה, ועוד לא ראינו את הענקיות מתעוררות — כשמיקרוסופט וגוגל ייכנסו לתחום נצטרך לתת חתיכת פייט. אבל אחרי שבע שנים באקספלוריום למדתי שכל תקופה תעבור, רעה או טובה. עכשיו אתה בהיי, כי סגרת עסקה. מתישהו יהיה רבעון רע — וגם זה יעבור. פשוט צריך לדאוג שהמגמה הכללית תהיה בכיוון הנכון ולהמשיך לעשות ביום יום דברים שנותנים לך אנרגיה ואורך רוח להמשיך".
