כמה כלבים יש לך בבית בדרך כלל?
"עשרה פלוס, חלק שלי, חלק באומנה וחלק בפנסיון, בנופש או באילוף. אני מתפרנסת בעיקר מהפנסיון, ועושה אומנה וחילוץ בהתנדבות — אני מצילה כלבים מהסגר מתוך שליחות ועוזרת למצוא להם בית כדי שלא ירדימו אותם".
זה משפיע על השינה שלך?
"כן, אני ישנה בין 3:00-2:00 ל־7:00. אחרי שהכלבים סיימו לאכול ונכנסים הביתה, סביב 21:00-20:00, אני פותחת את הטלפון ונשאבת לתוכו. האלגוריתם כבר מכיר אותי היטב, ומקפיץ לי את כל הכלבים המסכנים בארץ, ואז אני מתחילה לחפש פעילים באזור שיאספו אותם. הטלפון עובר איתי מהסלון למיטה, יחד עם כוס קפה, ואני ממשיכה לעבוד מהמיטה. אני יכולה למצוא את עצמי בחצות כותבת מיילים למחלקה הווטרינרית של איזו עירייה או ווטסאפים ללקוחות (אבל שולחת את ההודעות רק בבוקר). אני בדרך כלל נרדמת עם הטלפון ביד. כרגע הדבר היחידי שמצליח לנתק לי את המוח מהפעילות סביב הכלבים זה צפייה ב'האח הגדול' לפעמים לפני השינה — זה הכי לא אני, אבל זה עובד".
זה לא נשמע מתכון לשינה טובה.
"נכון, אני לא ישנה מספיק וזה עולה לי בנפש. אני מנסה לטפל בזה אצל פסיכולוגית, ללמוד לעשות סדר וליצור הפרדה בין הפעילות שלי לחיים האישיים. זה כבר קורה: עד לפני ארבעה חודשים גרתי בחריש, ושם הייתי יוצאת הרבה יותר לשטח כדי לחלץ כלבים בעצמי. הייתי מקבלת טלפונים מאוחר בלילה על כלבים משוטטים, הולכת ומצילה את הכלב מאיזשהו חור ומביאה אותו הביתה. ובמסגרת הסדר אני משתדלת שהחדר יהיה כמה שיותר נקי מחפצים, אחרי שהחדר בחריש היה מפוצץ. ואני חייבת חושך מצרים, ומזגן על 16 מעלות, גם בחורף".
וכלבים בבית מעירים אותך?
"בדרך כלל הם שקטים בלילה, אבל אם משהו מציק להם, אם הם נבהלים מרעש ברחוב למשל, הם נובחים, וזה מעיר אותי. בבוקר הם לרוב מתעוררים כשאני מתעוררת מהשעון".
הם ישנים איתך בחדר?
"רק אחד, סול, וצמד החתולים סימי וצחי. סול הגיעה אליי מהסגר לפני שנתיים, כשהפרווה שלה היתה רסטה אחת גדולה. התכוונתי להעביר אותה לעמותה אבל אחרי שקילחתי אותה היא הלכה לישון עם החתולים שלי, הסתכלתי עליה ואמרתי — טוב, הבנתי. היום היא עובדת איתי ככלבה טיפולית בהוסטלים לאנשים עם קשיים נפשיים, במסגרת הכשרה שאני עוברת, אני מאוד מאמינה בכוח הטיפולי של כלבים".
איך הגעת לתחום הטיפולי הזה?
"אני מאובחנת עם פוסט־טראומה אחרי שבמשך שנה אחת היו לי שלוש תאונות, אף אחת מהן לא באשמתי. זה קרה לפני שלוש שנים והקשה עליי לישון, רעשי מכוניות היו מקפיצים אותי, לכן גם עברתי לעפולה, כאן יותר שקט. באחת התאונות נוצר לי שבר כרוני ברגל, בעצם המסרק, שהקשה עליי ללכת. הכאבים היו נוראים והצלחתי לישון רק בעזרת משככי כאבים. אחד הכלבים שהיו איתי אז, נס, מאוד עזר לי לחזור ללכת — חלק מהפיזיותרפיה שלי היתה טיולים איתו. וכשאתה נוגע בכלב משתחרר לך משהו ששום דבר אחר לא משחרר. ברגעי המשבר הכי גדולים שלי הם היו שם בשבילי".
את חולמת?
"כמעט כל לילה, ואני זוכרת את החלומות. לפני כמה ימים, למשל, חלמתי שאני נוסעת בקורקינט, שאין לי במציאות, ובצד הדרך אני רואה כלב דרוס, מכוסה בדם. אני סורקת את השבב שלו ומגלה שהוא של קרוב משפחה שלי. היתה לי תקופה ממושכת של חלום חוזר על מקרה אמיתי של כלב דרוס ליד בסיס בצפון. במציאות שלחתי מישהו שיחלץ אותו, ומישהי אימצה אותו. הוא חי ובועט, אבל בחלום שלי הוא כל פעם נמצא מת. למה? כי אני רגילה למצוא כלבים מתים".
יש לך חלומות שלא קשורים לכלבים?
"חלום על חתולים נחשב? פעם חלמתי שאני יושבת פה והחתול של השכנים בא, פצוע, עם ציפור בפה, ואני בדילמה את מי אני מצילה קודם, את הציפור או את החתול. כל החלומות הם סביב זה".
יותר נוח לך בחברת כלבים מבחברת אנשים?
"לא, אבל אני מרגישה בנוח רק בחברת אנשים שאוהבים כלבים. רוב חבריי פעילים. ברור לי שיום אחד, כשארצה לבנות משפחה, כבר לא אוכל להחזיק כאן כלבי אומנה, אבל כל עוד יש לי את האופציה, זה קורה".
איך ישנת כילדה?
"אמא שלי, שהיתה מורה למוזיקה, היתה שרה לי לפני השינה, ויחד עם אבא הם היו מספרים לי סיפור בהמשכים, פרי דמיונם, על זקן היער. במשך שנים הייתי משוכנעת שזה אמיתי. וישנתי עם דובי, שסבא שלי נתן לי כשנולדתי, והוא איתי עד היום. יש לי גם בד מאהיל של מנורה שהיתה לי בחדר כשהייתי קטנה".
מה עוד יש לך ליד המיטה?
"אין הרבה, כי החתולים מפילים את הכל — יש מצית, בושם, בקבוקים לקישוט, ושני גביעים שבהם הכלב שלי סנצ'ו, גרוננדל גזעי שקניתי, זכה בתערוכות כלבים. כשאני מסתכלת על הגביעים אני שמחה ממה שיש לי".
