הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1ההודעה השבוע על הפיטורים הנרחבים ב־Wix — 20% מכוח האדם — מטלטלת. קודם כל עבור עובדי החברה, מטבע הדברים, אבל גם לכל מי שעיניו בראשו ועובד בהייטק ובייחוד בחברות תוכנה, לכל מי שמספק שירותים לחברות האלה, ובעצם לכל מי שאכפת לו מהכלכלה הישראלית.
נכון, כבר ראינו בשבועות האחרונים בארץ פיטורים במטא, סיסקו, אינטואיט ועוד, אבל וויקס היא סיפור אחר. כי זה לא עוד תאגיד אמריקאי שמפטר עובדים במייל, אחת לכמה זמן ובלי שום סנטימנטים. זו חברה ישראלית שורשית, בלי ציניות, שנולדה כאן והחליטה להמשיך לגדול כאן. היא נחשבת, לצד חברות כגון צ'ק פוינט ומאנדיי, אחד מעמודי התווך של גיל ההתבגרות של ההייטק הישראלי, של השלב שבו מייסדי חברות החליטו שהם לא רוצים להסתפק באקזיט שיניב להם כמה מאות מיליוני דולרים אבל יעביר את החברה לבעלות זרה, אלא רוצים לגדל חברות ענק שיישארו בארץ. כשפיטורים בקנה מידה נרחב מגיעים לחברה כזאת, סימן שמשהו גדול קורה.
גלי פיטורים בהייטק הם לא דבר חדש, והם גם לא סוף העולם. אחרי העלאות הריבית של 2022 ראינו, למשל, כמה גלים כאלה, אבל שיעור האבטלה נשאר נמוך מאוד, שיעור המשרות הפנויות לא השתנה משמעותית, גם לא בהייטק, ושוק העבודה הוא מה שהכלכלנים מכנים "הדוק" — כלומר לרוב העובדים קל למצוא עבודה. אבל האם הפיטורים הנוכחיים הם ראשיתו של גל "רגיל", חלק ממחזור העסקים הכלכלי, או אדוות ראשונות של צונאמי?
אני חושב שמדובר בצונאמי. אני סבור שנראה גל גדול מאוד מאוד, שונה מגלים קודמים. כי זה גל מבני. והוא ישטוף הרבה חברות, בתחומים רבים, וישאיר אחריו הריסות שיהיה צריך לשקם. אבל מי שיעלו מספיק גבוה יצליחו לחמוק ממנו. וגם הגל הגדול הזה לא יהיה סוף העולם. הוא יביא לא רק הרס, אלא גם הזדמנויות. לאנשים פרטיים, ולמדינה בכלל.
אנחנו צריכים הנהגה חזקה, בעולם העסקי והציבורי, שתדע להתמודד עם גל פיטורים נרחב, לנווט את הכלכלה, ליצור הזדמנויות חדשות, לנתב נכון את העובדים המוכשרים
2אתחיל מהסוף: אני לא חושב שעליית הבינה המלאכותית היא סופו של שוק העבודה. אני חושב שגם בעוד שנתיים, חמש, עשר או 50 לבני אדם יהיו עבודות. במרוצת ההיסטוריה כל טכנולוגיה תשתיתית חדשה הולידה דיבור על כך שהעבודה האנושית הגיעה לקצה, ובכל פעם מחדש התחזיות הללו התבדו. המצאת הדפוס, פיתוח המנוע, השימוש בחשמל ועליית האינטרנט אומנם ייתרו שורה ארוכה של עבודות ומקצועות, אבל גם יצרו הרבה יותר מקצועות ומקומות עבודה חדשים. אני סבור שכך יהיה גם הפעם.
ועדיין, תקופת המעבר תהיה מטלטלת. עובדים בכל מקצועות ההייטק יהיו חשופים לפיטורים, צמצומים, צורך לשנות מסלול, אבל לאחרים תהיה יותר עבודה. העובדים הפגיעים יותר הם אלה שמופקדים על כמות קטנה יחסית של פעולות. את מי שנדרשים למספר רב של שלבים ופעולות יהיה קשה יותר לפטר, לפחות בהתחלה. וזה עוד לפני שדיברנו על משתנים כגון כישרון, מומחיות וניסיון. אי אפשר לדעת כמה זמן שלב המעבר הזה יימשך, זה תלוי גם בקצב שבו הטכנולוגיה תמשיך להשתנות וגם בכוחות כלכליים בסיסיים של היצע וביקוש. ואם החברות יהיו מסוגלות לייצר יותר או לספק יותר שירותים עם פחות עובדים, בשוק תחרותי, המחיר של מה שהן מספקות אמור לרדת, וכך הן יוכלו למשוך לקוחות חדשים. ואז אולי הן יצטרכו שוב יותר עובדים. בקיצור, זהו לא סופו של שוק העבודה, אבל דברים בהחלט הולכים להשתנות.
3ואלה יהיו שינויים עמוקים, אפילו מבניים. למשל, נצטרך להתרגל לעבוד פחות עם בני אדם ויותר עם מכונות, כמו שקרה בכמעט כל ענפי התעשייה. אנשים שהתרגלו לעבוד בצוותים, עם הרבה בני אדם אחרים שאפשר ללמוד מהם וללמד אותם, לעשות איתם סיעור מוחות, לפתור איתם יחד בעיות, לנהל איתם שיחות חולין ושיחות אישיות ואולי גם לצאת לבלות, יעשו פחות ופחות מכל זה. הם יצטרכו יותר ויותר להפעיל רובוטים, להשגיח עליהם ולנהל אותם. יש כאלה שאולי זה יהיה להם כיף — זה כבר עניין של של אופי והעדפות — אבל צריך להכיר בשינוי הזה.
גם בענף הנדל"ן צריכים להבין את גודל השינוי. אני לא חושב שיש מישהו שמאמין שכל המשרדים שנבנים כעת בטירוף בכל מקום יאוכלסו במלואם בעובדים, אבל מעבר לכך נראה השפעה גם על שוק הדירות. תל אביב נהפכה בשנים האחרונות לעיר לעשירים בלבד — קשה מאוד לקנות בה דירה, כשהמחיר הממוצע הוא 5 מיליון שקל (לפי אתר מדלן, בהתבסס על נתוני רשות המסים). דירת 3 חדרים יד שנייה עולה בממוצע 3.3 מיליון, ומי שקונה דירה כזו כדירה ראשונה צריך הון עצמי מינימלי של כ־825 אלף שקל, ומשכנתא של עוד כ־2.5 מיליון, שגם אם יפרוס אותה על פני 30 שנה הוא יידרש להחזר משוגע של כ־12 אלף שקל בחודש. חלק מהזינוק במחירי הדירות בתל אביב, ואין כאן איזה סוד שגיליתי, נשען על הפריחה של ההייטק והעובדים הרבים, חלק מהם צעירים למדי, שנהנים בו ממשכורות גבוהות. כשההייטק יעבור טלטלה, שוק דיור עם רמות מחירים כאלה לא יוכל להחזיק מעמד. אני לא חושב שהוא יקרוס כל כך מהר, אבל אם גל הפיטורים הנוכחי אכן יהיה גדול מאוד, המחירים בתל אביב ייעצרו, אולי אפילו יירדו. חלק מהאנשים ינסו למכור את הדירות שלהם, פחות אנשים ירצו לקנות. וזה לא יקרה רק בתל אביב, בהחלט ייתכן שנראה השלכות על מחירי הדיור בכל הארץ. ועל שאר הדברים שהייטקיסטים מוציאים עליהם כסף — מסעדות, בתי קפה, מוסדות תרבות ופנאי, טיסות. נראה את זה במערכת החינוך, ובצריכה של שירותי בריאות ונפש. נראה את זה בכל מקום, וכל מי שנהנה מהכסף הזה של ההייטקיסטים ירגיש זאת. ככה זה, גל גדול שוטף הכל, לא רק את רצועת החול שעל קו המים.
4במובנים רבים, ההייטק הוא הסלוטייפ שמחזיק את ישראל. בלעדיו, המדינה הזאת היתה מתפרק (טוב, לא רק הוא, גם ניכוי מס הכנסה במקור משכירים). ובכל זאת, כן, טלטלה מביאה גם הזדמנויות. זו אם כל הקלישאות העסקיות, אבל קלישאות הן כאלה כי לפעמים הן נכונות.
אני מאמין גדול בקונספט של הרס יצירתי. נכון שיהיו הרבה אנשים שיסבלו ממנו בדרך, ויצטרכו, בין השאר, לחשב מסלול מקצועי מחדש, לעיתים בגיל שבו מאוד לא נוח לעשות את זה. אבל אם הם השכילו לחסוך מספיק בשנים הטובות, הנחיתה שלהם תהיה יחסית רכה. כך או כך, מתוך ההרס יוולדו דברים חדשים — חברות חדשות, רעיונות חדשים, מוצרים חדשים, מקומות חדשים, קריירות חדשות, הזדמנויות חדשות.
למשל, ייתכן שהטלטלה תחזק את הנוכחות של ההייטק הישראלים בתחומים פחות מובנים מאליהם מתוכנה ארגונית, אולי אפילו חשובים יותר. התעשיות הביטחוניות כבר בצמיחה, בעקבות המלחמות באוקראינה וכאן, והביקוש למוצרים שלהן גדל בכל העולם. אחריהן נוכל לראות זינוק בטכנולוגיה שמכוונת לענפים אזרחיים חשובים מאוד — חקלאות, בריאות, חינוך, אקלים. זה יקרה משום שכשבבת אחת הרבה אנשים עם ידע, כישרון וניסיון מפסיקים לייצר תוכנות, הם פנויים לעשות דברים אחרים. אם הם יפסיקו להסתכל על לקוחות ארגוניים ועל חברות שרוצות לנהל ולמכור טוב יותר את המוצרים, כלומר על הקהל הרגיל שלהם, ויתחילו להסתכל על תלמידות מורים, על חקלאים וצרכני מזון, על ההתחממות הגלובלית ועל המצב הנפשי של כולנו, הם פתאום מגלים הרבה מאוד בעיות שמשוועות לפתרונות.
גם העובדים שיעזבו לגמרי את ההייטק, מבחירה או בלית ברירה, הם הזדמנות אדירה לחברה ולכלכלה הישראליות. הם יכולים להשתלב במגזר הציבורי ולדחוף אותו קדימה, אולי אפילו ייכנסו לפוליטיקה. הם יכולים להרים עמותות. הם יכולים להיקלט במערכת החינוך המשוועת למורים. לא חסרים כאן מקומות שבהם נדרשים אנשים טובים.
ישנו כמובן עניין השכר. יש סיבה לכך שכל האנשים אלה זרמו להייטק, וכנראה, אצל רובם, אני מניח, אפילו מקווה — זו לא התשוקה הגדולה לתוכנה ארגונית. הם שם בעיקר בגלל השכר. ההייטק הוא ענף תחרותי שמתחרה בעולם הגלובלי, וחברות ענק מוכנות לשלם הרבה מאוד על מוצרים ושירותים טכנולוגיים, ולכן אנשים עם מיומנות גבוהות וכישורים גבוהים רוצים לספק להם את המוצרים והשירותים האלה. כשיעברו לתחומים אחרים, העובדים האלה ירוויחו פחות. זה לא עניין של מה בכך, ואני לא מתכוון לזלזל בזה. אבל כאן יכולה להיכנס לתמונה המדינה, אם היא רק תזהה את ההזדמנות ותבין איך היא יכולה לשלם קצת יותר כדי למשוך לפחות חלק מכוח האדם הזה.
5רגע לפני סיום, חשוב לי לומר שייתכן שכל מה שכתבתי כאן לא נכון. אפילו 100% לא נכון. ייתכן שזה לא גל מבני ששונה מקודמיו, אלא רק עוד חלק מהמחזור האינסופי של עולם העסקים — לפעמים עולים, לפעמים יורדים. ייתכן שבעוד שנה או שנתיים נסתכל אחורנית ונגיד לעצמנו "למה כל כך חששנו מה־AI הזה? הוא לא באמת יודע לעשות את כל מה שהבטיחו שהוא יודע". ייתכן.
אבל בסוף זה עניין של הסתברויות. גם אם הניתוח שהבאתי כאן שגוי, אני לא חושב שהוא שגוי לחלוטין, ואני לא חושב שההסתברות שהבינה המלאכותית תשאיר את שוק העבודה כמו שהוא גבוהה במיוחד. אבל זה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים להיכנס לתמונה, כאינדיבידואלים וכחברה. כל אחד מאיתנו צריך להיערך באופן אישי לתרחיש שבעיניו הוא הסביר יותר, להיערך מבחינה פיננסית ואולי גם תעסוקתית.
זה אומר, למשל, לצלול עמוק לתוך הטכנולוגיה החדשה ולהבין איך היא מעשירה ומחזקת אתכם כעובדים ולא מייתרת אתכם. מעסיקים לנצח יהיו מעסיקים: עובדים שיידעו להציע להם יותר ערך יישארו, עובדים שפחות — יילכו. כחברה, אנחנו צריכים הנהגה חזקה, בעולם העסקי והציבורי, שתדע להתמודד עם התרחיש האפשרי של גל גדול. צריך אנשים שיידעו לנווט את הכלכלה הישראלית לעבר מים בטוחים. שיניחו את התשתיות שייצרו הזדמנויות חדשות בענפים חדשים. שיספקו כריות ביטחון ורשתות תמיכה. שינתבו נכון את העובדים המוכשרים הרבים. עוד סיבה טובה להחליף את הממשלה הזו, שמתעסקת בעיקר בעצמה ולא בעמודי התווך של החיים כאן.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
