הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1.
כסף מסוכן
"החיבור בין דונלד טראמפ לאנשי הטק הוא ה־איום הקיומי על האנושות", קארה סווישר אומרת בלי למצמץ. "מדובר בקבוצה הומוגנית של אנשים עשירים מאוד ששולטים בכל באמצעות כסף, כוח וקשרים פוליטיים, ונשיא שנוהג בהם במדיניות של Pay to Play. זה לא בריא שקבוצה כל כך לא מגוונת מקבלת החלטות שנוגעות לכולנו, שאנשים פרטיים מחליטים על דברים שצריכים להיקבע באופן גלובלי, למשל על בינה מלאכותית והמגבלות שצריך להציב לה. כולנו רואים מה קרה בגלל הרשתות החברתיות, שם הספינה כבר הפליגה — הממשל לא יצר חוקים שמסדירים אותן וקיבלנו את הקיטוב הרעיל של ימינו. אני לא מכירה חברה שבה קבוצה אחת שולטת בכולם וזה נגמר טוב. היסטורית, זה תמיד נגמר רע. וכעת זה חמור יותר — שחיתות תמיד היתה, אבל מעולם לא היה קשר כל כך מובהק בין ממשלה, כוח וכוח תאגידי".
תסבירי את החשש שלך.
"אנשים עם נטיות אוטוקרטיות, כמו בנימין נתניהו וטראמפ, לא רוצים אנשים אחרים סביבם. הם רוצים לעשות ככל העולה על רוחם ואז לצאת מזה ללא פגע, וזה בדרך כלל מסתיים בשחיתות ועבירות אחרות. גם ברוני הטק הם כאלה. אני תמיד חוששת מאנשים שלא חושבים שלמעשים שלהם יש השלכות, ובדרך כלל זה מגיע עם עושר וכוח. כולם סביבם מסכימים איתם כל הזמן, וזה מוביל למקומות גרועים מאוד. זה מסוכן. כשהכל מנוהל מנקודת מבט אחת, זה גרוע לציבור. הוא מקבל יותר מדי מידע, אבל שום דבר ממנו לא אמין. זו תמיד תהיה בעיה רצינית לדמוקרטיה".
למה?
"כי רק הכסף מניע אותם. ראינו את זה למשל בתביעה של אלון מאסק נגד סם אלטמן ומיקרוסופט (מאסק תבע את שותפיו לשעבר ב־OpenAI בטענה שהפרו את התחייבותם לשמור על מעבדת הבינה המלאכותית כעמותה ללא כוונות רווח; הוא הפסיד — ר"ד). לאלון יש מספיק כסף וזמן כדי לנהל מלחמות כאלה, אבל בסוף כולם בסיפור הזה נראו קטנוניים וזעירים, וזה קצת מדאיג שחבורת הלוזרים הזאת — זו באמת המילה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה — מנהלת חברות שהן קריטיות לעתיד האנושות. הם האנשים הכי עשירים בעולם, אבל הם מאוד אומללים, וזה הדבר שהכי בלט לי בכל הפרשה הזאת. כסף חשוב להם יותר מהכל".
ומכאן הסכנה?
"כן. אמרתי את זה כבר בקדנציה הקודמת, כשבכירי עמק הסיליקון הגיעו לפגישה הראשונה עם טראמפ. אף אחד מהם, למשל, גם המהגרים שבהם, לא דיברו על ההצהרות הגזעניות של טראמפ, על הגירה. בקדנציה הנוכחית הם כבר מבינים טוב יותר שטראמפ הוא coin operated, כפי שאני מכנה את זה — אתה דוחף לו כסף והוא עושה מה שאתה רוצה — אז הם פשוט קפצו פנימה. אם בקדנציה הקודמת הם רצו החזרי מסים ודברים אחרים שנראים מינוריים עכשיו, בסיבוב הזה הם רוצים קצת מהכסף המתוק של חוזי הביטחון שטראמפ הולך לחלק, וכמה שפחות רגולציות. תראי אותם עכשיו, כשהם התלוו אליו לפסגה בבייג'ינג — מדובר בחבורת חנפנים שמנוניים. הם לא כאן כדי לעזור לי ולך. הם כאן כדי לעזור לעצמם ולשכשך בעוד כסף וכוח. זה לא היה טוב גם אם זו היתה חבורה של ליברלים, לצורך העניין, אבל הקבוצה הזאת אוטוקרטית ונכלולית במיוחד. הכל בסוף קשור לכסף, גם אצלכם — נראה שנתניהו מאוד אוהב כסף, ושזה לב העניין".
"בכירי ההייטק הם קבוצה הומוגנית של אנשים עשירים מאוד ששולטים בכל באמצעות כסף, כוח וקשרים פוליטיים. זה לא בריא שקבוצה כל כך לא מגוונת מקבלת החלטות שנוגעות לכולנו, שאנשים פרטיים מחליטים על דברים שצריכים להיקבע באופן גלובלי"
4 צפייה בגלריה
בכירי עולם הטכנולוגיה במפגש עם טראמפ אחרי היבחרו, בדצמבר 2016 בניו יורק. לאורך השולחן משמאל: ג'ף בזוס, לארי פייג', שריל סנדברג, מייק פנס, טראמפ, פיטר תיל, טים קוק וצפרא כץ. סווישר הזהירה אותם לקראת הפגישה, ולמאסק אמרה למשל: "טראמפ הולך לדפוק אותך"
(צילום: Timothy A. Clary/AFP)
4 צפייה בגלריה
ג'נסן הואנג וטים קוק במשלחת שליוותה את טראמפ במפגש עם נשיא סין, החודש בבייג'ינג. "מנהלי הטכנולוגיה רוצים קצת מהכסף המתוק של חוזי הביטחון שטראמפ הולך לחלק, וכמה שפחות רגולציות"
(צילום: Go Nakamura/AP)
2.
מתחים, ערכים, חיכוכים
סווישר (Swisher) היא אחת המומחיות הגדולות לעולם הטכנולוגיה ולמעשה נחשבת אחת הנשים החזקות בעמק הסיליקון (אף שב־2020 עברה לוושינגטון די.סי). בגיל 63 יש מאחוריה קריירה ענפה כעיתונאית וסופרת, זוכת פרסים וחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים. אחרי שביססה את דרכה ב"הוושינגטון פוסט" ו"הוול סטריט ג'ורנל", הקימה מיזם של כנסים ומפגשים עם בכירי ההייטק, בנתה אתר חדשות בתחום ומכרה אותו באקזיט יפה, בשנים האחרונות היא התמקדה בכתיבת רב־מכר, בשני פודקאסטים מצליחים, בראיונות נדירים ומעמיקים עם בכירי התחום וגם בסדרה מאוד מדוברת שעלתה בחודש שעבר ב־CNN.
בכל מפעלותיה ניכר שסווישר ניחנה בראייה חדה, קשרים עמוקים בענף, חשדנות תמידית, ניסיון רב ולשון חריפה, שמאפשרים לה שוב ושוב לא רק לנתח לעומק את המגמות הטכנולוגיות והעסקיות אלא גם להיטיב להסביר את ההשלכות הסוציולוגיות שלהן, עם קורטוב מרשים של יכולת נבואית. שוב ושוב היא ידעה להגיד מראש לאן אנחנו הולכים, ולעתים קרובות ידעה זאת טוב יותר ממי שהוליך אותנו לשם. יוצרי הסדרה "עמק הסיליקון" לקחו אותה להופעת אורח בתפקיד עצמה, עם משקפי הטייסים שהיא מרכיבה תמיד גם בחללים סגורים, והודו שבזמן העבודה על הסדרה ידעו שהם חייבים להביא אותה כי "היא אייקון". "אנשים פוחדים ממנה ובוטחים בה. זה לא שילוב רגיל", אמר עליה איל המדיה בארי דילר. ובכתבה נרחבת עליה ב"ניו יורק מגזין" הבהירו: "קארה סווישר היא העיתונאית שהכי מפחדים ממנה בעמק הסיליקון — והכי אוהבים".
היחסים של סווישר עם מושאי הסיקור שלה רבי־שנים, ומורכבים. קחו את אלון מאסק לדוגמה. ב־2022 הוא כתב לה מייל ובו משפט אחד, "You're an asshole", ואחר כך חסם אותה בטוויטר. עד היום אין לה מושג על מה הוא כעס, ולמעשה זה לא מטריד אותה. "הוא נהפך לאדם כל כך נורא עם כל האנטי־להט"ביות והגזענות הלבנה, שכבר לא באמת אכפת לי", אומרת סווישר, לסבית עם אגנ'דות ברורות למען זכויות אדם, מהגרים, פמינזם ועוד. בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "אין לי זמן להתמודד עם פעוטות מבוגרים, יש לי ארבעה ילדים משלי. שיחיה את החיים שלו ואני אחיה את שלי".
ובכל זאת, היא מודה, "אני עדיין חושבת שהוא גאון במובנים מסוימים. הוא באמת רואה מעבר לאופק, ודאי בסטארלינק (לווייני האינטרנט של SpaceX). הוא גם היה אחד הראשונים ב־AI ובהבנה לאן זה הולך. וברור שגם במכוניות, אם כי עכשיו הוא הרס את המומנטום עם טסלה סייברטראק".
הנתק הזה בין מאסק לסווישר הגיע אחרי שנים של דיבור ישיר ופתוח, כפי שיש לה עם רבים מברוני הטק. ברב המכר שלה מ־2024, "Burn Book: A Tech Love Story", היא מתעדת את השיחות שלה עם כמה מהם לקראת הפגישה הראשונה ההיא עם טראמפ, בדצמבר 2016. "לא צוינה שום אג'נדה לפגישה, מה שהבהיר לי שהיא לא תעסוק במדיניות אלא רק בדבר אחד — הזדמנות לתמונה", היא כותבת. "'אל תלך', הזהרתי את אלון, 'טראמפ הולך לדפוק אותך' (…) כשהזכרתי את הבטחות הקמפיין המתמידות של טראמפ לבלום התקדמות בנושאים שונים, מהגירה ועד זכויות להט"ב, מאסק זלזל. 'אני יכול לשכנע אותו', הוא הרגיע אותי (…) נראה שמאסק חשב שעצם נוכחותו תהפוך מים עכורים ליין משובח, מאחר שזה זמן רב החשיב את עצמו ליותר מבן אנוש, אלא לאייקון, ובימים מסוימים גם לאלוהים. בהצלחה עם זה, חשבתי לעצמי כשניתקנו".
בקדנציה הנוכחית היחסים בין טראמפ למאסק התהדקו, ואז התנתקו, והנה מאסק הצטרף למשלחת לסין. הופתעת?
"לא. אני חושבת שפשוט יש לאלון מטרות עבור עצמו ועבור החברות שלו, והוא מבין שהוא צריך לשמור על טראמפ ומקורביו בשלטון. הוא בעיקר תומך בג'יי.די ואנס (סגן הנשיא ומי שכרגע מסומן כמועמד הרפובליקנים לנשיאות ב־2028), והוא מנסה להבטיח את מקומו כך שיוכל להשפיע על הבחירות הבאות כטריליונר. הוא אדם רגשי מאוד, והמריבה שלו עם טראמפ היתה אישית ורגשית. אבל הוא התאפס על עצמו והחליט שהעסקים והאינטרסים שלו, כגון עסקים עם סין ולהגיע למאדים, מתאימים לטראמפ, אז הוא בלע את הצפרדע וחזר".
"מאסק נהפך לאדם כל כך נורא עם כל האנטי־להט"ביות והגזענות הלבנה, שכבר לא באמת אכפת לי שהוא התנתק ממני. אין לי זמן להתמודד עם פעוטות מבוגרים, יש לי ארבעה ילדים משלי. אבל אני עדיין חושבת שהוא גאון במובנים מסוימים"
4 צפייה בגלריה
טראמפ ומאסק בבית הלבן, פברואר 2025. "המריבה שלהם היתה אישית ורגשית. אבל מאסק התאפס על עצמו וכדי לשמור על האינטרסים שלו בלע את הצפרדע"
(צילום: Alex Brandon/AP)
גם עם מארק צוקרברג היחסים של סווישר, נאמר, "מורכבים". והרקע הוא אותו רקע, בעצם: העיסוק של סווישר בטכנולוגיה נעשה מאז ומתמיד גם כאמצעי לשיח על נושאים רחבים יותר — פמיניזם (באמצעות הפניית זרקור לחוסר השוויון המגדרי בתעשייה), חירות (בדיון מתמיד על הקריסה של אשליית הדמוקרטיזציה של הטק והתרחבות האוטוקרטיה בעולם), זכויות אדם והגירה, להט"בופוביה, וגם אנטישמיות, ובעיקר תעמולה נאצית, נושא שמעסיק אותה מימיה כסטודנטית.
עם צוקרברג המתח עלה דווקא בנושא הזה. ב־2018 הוא אמר לה בריאיון בפני קהל שמכחישי שואה בפייסבוק "לא בהכרח מתכוונים לשקר". "פשוט שאלתי אותו — בשביל מה יש בפלטפורמה חוקים נגד דברי שנאה שיש להם השלכות רעות מאוד?", היא מספרת. "זה הדאיג אותי מאוד. הוא אומנם צעיר ממני, אבל אני לא מאמינה שהוא לא מבין את המשמעות של הפצת כל האנטישמיות הרעילה הזו".
רק שנתיים לאחר האירוע ההוא פייסבוק החלה באכיפה נגד מכחישי שואה, אבל מאז איכשהו הכל רק החמיר. "הבינה המלאכותית יוצרת מצב מכוער מאוד, היא לוקחת את היכולת להפיץ תעמולה, אנטישמיות וגזענות למרחקים חדשים, כאילו לא היה די בנזק שיצרו הכלים הקודמים. מישהו אמר לי לאחרונה על מארק: בטוח יש לו כפתור על השולחן שאומר: 'היום נעשה יותר טראמפ, מחר נעשה משהו אחר' (כלומר שהאלגוריתם ייתן יותר חשיפה לתוכן של טראמפ או בעדו — ר"ד). אני לא חושבת שלבן אדם אחד צריכה להיות עוצמה כזו, ולא אכפת לי מי האדם הזה. לא צריכה להיות לו יכולת כזו לשלוט בסנטימנט הציבורי".
היא מדברת על הנעשה ברשתות החברתיות כ"מערב פרוע". "האנשים האלה לא באמת מתעניינים בחופש ביטוי. זה תירוץ. אותו הדבר עם ממשל טראמפ — הם מתעניינים בדיכוי דיבור, או רק בדיבור שהם אוהבים. אם למשל אתה ביקורתי כלפי המלחמה באיראן או כלפי נתניהו, אתה בוגד. וברור שלהיות ביקורתי כלפי נתניהו פשוט אומר שאתה אדם הגיוני. מגפת האנטישמיות היא מתמשכת, טרגית ונוראית, אבל זה עדיין לא אומר שלא יכולות להיות בעיות גם בכיוון השני — אי אפשר להסתכל על הסבל של אחרים ולא לראות אותו כנורא באותה מידה. אשתי מזועזעת ממה שקורה בעזה דווקא כיהודייה, אבל זה נחשב אנטישמיות".
דיברת על כך שה־AI מחמיר את האנטישמיות, אבל זו רק אחת הסכנות הגלומות באפשרויות הכמעט אינסופיות שהוא מציע. לא פלא שיש פוליטיקאים אמריקאים, מימין ומשמאל, שמדברים על הלאמת הטכנולוגיה. מה את חושבת שצריך לעשות?
"לא להלאים אותה. בדיוק הוקמה עוד מועצה בנושא (מועצת היועצים של הנשיא למדע וטכנולוגיה, PCAST), וכולם שם תומכים נלהבים בטכנולוגיה. כולם אנשי עסקים. כולם מחברות ה־AI עצמן. אין שם אף מבקר, אף רגולטור, ובכללי אף אדם עם דעה אחרת. זה שוב היעדר הגיוון — אחד היתרונות של המדינה הזאת הוא מגוון הדעות. בממשל אמיתי נשיא אמור לקבל בברכה דעות שונות כדי שיוכל לקבל החלטות טובות".
אז מה כן צריך לעשות בזמן שהטכנולוגיה דוהרת?
"נדרש שיתוף פעולה של המגזר הציבורי והפרטי. מאוד חשוב שממשלות יעבדו עם אוניברסיטאות. הקיצוץ במימון לאוניברסיטאות הרסני, בין השאר משום שעכשיו כל החלקים העסיסיים יילקחו בידי תאגידים. וצריך גוף שיישבו בו אנשי עסקים פרטיים, אקדמאים, אנשים עם דעות שונות, כדי שנוכל להגיע למרחב של פשרה — שם מוצאים לעתים קרובות את הפתרונות הטובים ביותר. תמיד צריך להיות איזה חיכוך, פושבק, גם אם זה מאט את ההתקדמות, כי כך מגיעים לפתרונות הרבה יותר בריאים".
"אני חוששת מכל אנשי הטק שמשתלטים על פלטפורמות מדיה. העניין הוא לא הדעות שלהם, אלא השאלה אם יש מגוון רחב של דעות, ואני פשוט חושבת שהם לא מוכשרים, והם מגייסים אנשים לא מוכשרים. זה מעליב אותי יותר מהכל"
4 צפייה בגלריה
בריאן ג'ונסון, שסווישר תיעדה את מאמציו לזכות בחיי נצח. "הוא היה יכול לקחת את הכסף הזה ולעשות דברים הרבה יותר משמעותיים עבור הרבה יותר אנשים"
(צילום: Magdalena Wosinska)
3.
הנרקיסים מגיעים לתקשורת
שלא יהיה ספק — סווישר אוהבת פלטפורמות חדשות להבעה, ומאמצת אותן בחום. היא אוהבת להישמע אבל באותה מידה גם אוהבת לשמוע, ומחפשת כלים טכנולוגיים ומסגרות אחרות שיאפשרו לה לעשות זאת, עם שימת דגש על האנושי. "אני כבר בזנב של הקריירה שלי, אבל מעולם לא הייתי יותר רלוונטית, וזה בגלל העניין שלי בחדשנות במדיה", היא אומרת. "אני אוהבת שינויים ואוהבת להשתנות. כרגע אני נמצאת בעמדה שבה אני יכולה להחליט בשביל מי אני עובדת, וזה קרה כי ניצלתי היטב את הכלים השונים כדי לעצב מחדש את הקריירה שלי במשך השנים".
כך, ב־2003 ייסדה את "D: All Things Digital", מסגרת למפגשים ושיחות עומק עם בכירי עמק הסיליקון (תחת המטרייה של "הוול סטריט ג'ורנל" ויחד עם פרשן הטכנולוגיה הבכיר של העיתון אז, וולטר מוסברג). הכנסים האלה היו לאחד ממנועי הרווח הבולטים של העיתון והכניסו מיליוני דולרים בשנה. ב־2014 סווישר ומוסברג הקימו את אתר חדשות הטכנולוגיה העצמאי Re/Code, שגם בו ביססו כנסים שהיו ללהיט, וכעבור שנה וחצי מכרו את האתר ל־Vox Media, ב־20-15 מיליון דולר (ויצאו עם מניות של החברה הקונה, ששווה כיום 600 מיליון דולר). ובמילים אחרות, האשה יודעת לא רק איך לייצר עניין ובאזז, אלא גם איך לעשות כסף מעיתונות.
בשנים האחרונות סווישר מתמקדת בפודקאסטים מצליחים הנחשבים שלה, שמשודרים ב־Vox: "Pivot", שעוסק בטכנולוגיה ועסקים (עם היזם סקוט גאלווי), ו"On With Kara Swisher", שעוסק במפגש שבין טכנולוגיה, פוליטיקה וכוח. במקביל היא מראיינת מדי פעם גם עבור CNN (רק לפני כשבועיים, למשל, היא ראיינה את סם אלטמן), והשנה עלתה בערוץ סדרה מדוברת שלה, "Kara Swisher Wants To Live Forever", שבה היא מלווה מיליארדרים, ביו־האקרים ושאר תמהונים שמנסים לחיות לנצח. גם מול האנשים האלה היא הקפידה על הגישה הרגילה שלה, של ישירות חריפה, no nonsense וחיבה לסיכונים (בין השאר היא ניסתה בסדרה קטמין, תרופות הרזיה, תאי לחץ, תרפיה באור אדום, מסכת VO2 Max ועוד).
כל אלה היו בשיחת הזום שלנו בשבוע שעבר, לצד סקופ קטן. כשסווישר עלתה לזום, הדבר הראשון שהיא אמרה היה: "כן, מה תרצי לשאול? אני צריכה תכף להקליט כאן פודקאסט". התחלה מאיימת, אבל אחר כך היא פיצתה עליה בדיבור חופשי ומלא הומור. ואז, כעבור 34 דקות, היא הציצה בהודעה שקפצה לה בטלפון, קראה ואמרה: "CNN מאוד אהבו את הסדרה שלי ורוצים אולי לחדש אותה לעונה נוספת".
המשפט הבא כבר זרק אותנו מההצלחה לסכנות שמאיימות על עולם התקשורת: "אבל אני לא רוצה לעבוד בשביל האליסונים, אז זאת בעיה. אז סליחה, ילדים. כל יום הוא הרפתקה חדשה. סליחה, מה שאלת?".
האחים לארי ודיוויד אליסון, מקורבי טראמפ (ונתניהו), כבר מחזיקים בחברת פרמאונט ומחכים לאישור להשתלט גם על וורנר, דיסקברי ו־CNN (האישור המיוחל, ובכן, אמור להגיע מממשל טראמפ), וג'ף בזוס כבר שולט ב"הוושינגטון פוסט" ומטלטל אותו. זו לא העיתונות שסווישר גדלה עליה. "זכיתי לעבוד ב'הוושינגטון פוסט' בתקופה שבה משפחת גרהאם היתה הבעלים, ולרוב זה היה נהדר. בעלים נהדרים הם כאלה שנשארים מחוץ לעניינים. שתוק, תעמוד בפינה, ותתערב רק כדי להגן על הארגון שלך".
והשתלטות בעלי ההון הנוכחיים מדאיגה אותך?
"מאוד. אני בהחלט חוששת מהאליסונים ומכל אנשי הטק שמשתלטים על פלטפורמות מדיה. בואי נהיה ברורות — במשך השנים היו לכלי תקשורת שונים בעלים שמרנים, רבים מהם היו בבעלות אנשים שלא הסכמתי איתם. גם עכשיו יש מי שאומרים לי על הבעלים החדשים: 'את פשוט לא אוהבת את הפוליטיקה שלהם'. אבל זה לא העניין. הם יכולים להחזיק באיזו דעה שהם רוצים, אבל אם רוצים להחזיק בכלי תקשורת צריך לאפשר מגוון רחב של דעות וויכוחים. אני חוששת שהאליסונים לא יעשו את זה, והראיות בשטח מראות את זה, וזה פוגע קשות בגופי החדשות".
אם הדעות השונות שלהם הן לא העניין, מה כן העניין? נשמע שזה לא רק הדעות והוויכוחים.
"אני פשוט חושבת שהם לא מוכשרים, זה מה שמעליב אותי יותר מהכל. והם גם מגייסים אנשים לא מוכשרים. בזוס, למשל, גייס את וויל לואיס למו"ל ומנכ"ל 'הוושינגטון פוסט'. הוא לא מוכשר, ואני לא חושבת שהוא ניסה להפוך את העיתון לטוב יותר. הטיעון שכל הזמן משתמשים בו הוא שעיתונים לא רוצים להשתנות, ואני אומרת: זה פשוט לא נכון. זה שטויות. להאשים עיתונאים בכישלון הניהולי שלך זה דבר שמאוד מרגיז אותי".
האליסונים כבר מחזיקים ב־CBS.
"כן, ושם אנחנו כבר רואים את הדברים האלה קורים. כל מה שהם עושים שם נראה לי ממש מטומטם. ואני ממש לא אוהבת טיפשות כשזה מגיע לתקשורת. אין לי בעיה עם ויכוחים כנים על הרבה נושאים, זה בסדר גמור, אבל הם משתלטים על הנרטיב ומעמידים פנים שמדובר ב'חדשנות'. תפסיקו להעמיד פנים. מה שאתם עושים זה לקדם נקודת מבט מסוימת על פני אחרות, ואתם עושים זאת גרוע. והנתונים מראים את זה. המספרים של CBS וגם המספרים של 'הוושינגטון פוסט' בצניחה. לא רק כי זו תעשייה בדעיכה — יש מתחרים שדווקא מתחזקים — אלא גם משום שהמוצר גרוע".
עכשיו ג'יימס מרדוק קונה חצי מהבית הנוכחי של סווישר, Vox, אבל נראה שזה דווקא פחות מטריד אותה. "פגשתי את ג'יימס ואת אשתו קתרין, שהיתה מעורבת מאוד בעסקה, ואין לי שום דבר מלבד רגשות חיוביים כלפיהם", אמרה בשבוע שעבר בפודקאסט שלה ושל גאלווי. "אין לי רגשות חיוביים כלפי אביו (רופרט מרדוק, שהיה איל תקשורת שמרני), וגם לו אין — מה שמתועד היטב. יש לנו חופש מוחלט לעשות מה שבא לנו. אנחנו הבעלים של הפודקאסטים שלנו (…) ונמשיך לעשות מה שנרצה". וגאלווי הוסיף: "זה יישמע שחצני, אבל זו האמת: יכולנו להרוג את העסקה הזו, ולא עשינו את זה. לא ביקשנו שום דבר מעבר למה שיש לנו, וג'ים בנקוף (מנהל Vox) מעולם לא ביקש ממני למתן את הטון שלי".
אחד הדגשים של סווישר בעבודתה במשך השנים, וביתר שאת בפודקאסט ובסדרה, הוא "להראות שהנרקיסיזם של כל הטק־ברוז לא עוזר לציבור הרחב, שהמעשים שלהם לא נועדו לקדם את האנושות, רק לעזור לקבוצה קטנה של אנשים. גם כש־OpenAI עושה דברים רפואיים היא לא באמת עושה את זה מתוך עניין לעזור ליותר אנשים".
זה מה שעשית גם בריאיון לסדרה עם יזם ההייטק והמיליארדר בריאן ג'ונסון, שמשימת חייו כרגע היא לא למות ושמשקיע במאמצים האלה כ־2 מיליון דולר בשנה?
"רציתי שאנשים ישמעו מה יש לו לומר. התעמתי איתו ואתגרתי אותו על הרבה דברים, אבל לא כל דבר שהוא אומר הוא שטויות. כלומר, שמן זית באמת טוב בשבילך. אבל כן, ראיינתי אותו והיה לי חשוב להשמיע אותו בדיוק כדי להציג את מה שדיברתי עליו. הוא במידה רבה ההתגלמות המושלמת של המנטליות הזאת — הוא חושב שהוא עוזר לכולם, אבל בפועל הוא בעיקר עוזר לעצמו, ולא באופן מאוד מוצלח. אחרי שהפרק שודר הוא כתב לי: 'חשבתי שזה היה ריאיון הוגן, גם אם הוא לא היה מאוד חיובי כלפיי'. זה מה שניסיתי לעשות — לאתגר אותו, ולאפשר לאנשים לגבש את דעתם בעצמם".
ומה דעתך שלך?
"שהניסוי שלו הוא ניסוי על אדם אחד. אז יופי לו, ואם הוא רוצה לבנות מזה עסק — שיבנה. אבל אני לא חושבת שהוא עוזר לקהל רחב, ואני חושבת שהוא היה יכול לקחת את הכסף הזה ולעשות דברים הרבה יותר משמעותיים עבור הרבה יותר אנשים".
4.
זקנים, פנו את המקום
סווישר נולדה בלונג איילנד ב־1962, וכשהיתה בת 5 אביה מת. בריאיון בעבר תיארה את הטלטלה: "רק דמיין שחצי מכל החברים שלך ימותו. כשאתה בן 5, הוריך הם פחות או יותר כל עולמך. אם חצי מחבריך ימותו פתאום, זה יהיה הלם נוראי. אבל זה גם ילמד אותך את הקפריזיות של החיים, את זה שהם יכולים להתהפך ברגע, שדברים רעים קורים, וששורדים אותם בסדר גמור. פשוט ממשיכים הלאה". בהזדמנות אחרת אמרה שהמפגש המוקדם שלה עם המוות דחף אותה לחיות את החיים במלואם.
אביה, שהיה רופא, שירת בצעירותו בצי האמריקאי, ובתו התכוונה ללכת בדרכו ולהתגייס גם היא. היא רצתה להיות אנליסטית, הלכה ללמוד יחסים בינלאומיים ודיפלומטיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אבל גילתה שהצבא לא רוצה לסביות, או לפחות לא כאלה שמדברות על זה. מדיניות "Don't ask, don't tell" המפורסמת. "ואני רציתי שישאלו אותי, ורציתי לספר", כתבה שנים אחר כך. כשהאופציה הזאת נפלה, סווישר פנתה לעיתונות, עם אותה חוצפה שמאפיינת אותה תמיד: היא קראה אייטם מרושל ועמוס שגיאות ב"הוושינגטון פוסט", התקשרה לעורך העיתון כדי להתלונן, השיחה נהפכה לריאיון עבודה, והיא התחילה לכתוב.
ב"הוושינגטון פוסט" ואחר כך ב"הוול סטריט ג'ורנל" היא סיקרה את תעשיית האינטרנט והטכנולוגיה מראשית דרכה, תוך בחינה מעמיקה של האפשרויות האדירות הגלומות בתחום וגם הסכנות מפני ריכוז כוח. ב־2011 זכתה בפרס ג'רלד לוב, הפוליצר של העיתונות הכלכלית, על לייב בלוגינג מאחת משיחות הוועידה של יאהו, ובמשך כל השנים ביססה לה שם של מי שמביאה סקופים אדירים (היא קראה לעצמה "שרלוק הומו") — יאהו קונה את טאמבלר, שריל סנדברג מגיעה לפייסבוק, סאטיה נאדלה מתמנה למנכ"ל מיקרוסופט, מנכ"ל יאהו סקוט תומפסון שיקר בקורות החיים שלו. הסקופ האהוב עליה הוא הדיווח על כך שדארה קוסרשאהי ימונה למנכ"ל אובר, שהתפרסם עוד לפני שהאיש התבשר על כך בעצמו.
העבודה שלה הפכה אותה לדמות מפתח; כשהמגזין "ואניטי פייר" פרסם ב־2012 כתבה על "עלייתן של הנשים בעמק הסיליקון" — סווישר היתה אחת משש הנשים שכיכבו בה, וצולמה בצילום הקבוצתי לצד מובילות טכנולוגיות כגון סוזן ווצ'יצקי, מראשוני גוגל, שהיתה אז סגנית נשיא החברה ואחר כך מנכ"לית יוטיוב. בכירי הטק רואים בסווישר לא רק כתובת לסקופים, אלא גם לעתים פסיכולוגית שאפשר להתוודות בפניה, לפעמים יועצת (היא קיבלה אינספור הצעות עבודה, שדחתה), אולי חברה טובה, אולי יריבה. כאמור, היחסים שלה איתם ממושכים ומורכבים, ואחראים במידה רבה למעמדה המיוחד.
גם הנישואים שלה למייגן סמית תרמו לעניין — סמית היתה סגנית נשיא גוגל ומנהלת בכירה לענייני טכנולוגיה בבית הלבן, בכהונה השנייה של ברק אובמה. הן גידלו יחד שני בנים, כיום כבר בוגרים, ונפרדו ב־2014. מערכת היחסים ביניהן הובילה את סווישר לפסול את עצמה מסיקור גוגל ולפרסם "הצהרת אתיקה" בהיקף של לא פחות מ־1,207 מילים, שבין השאר הבהירה את ההפרדה הקפדנית של ענייניהן הכספיים, כולל הוויתור על "זכויות עתידיות" בהונה של סמית לאחר מותה ("אני הגולד־דיגרית הכי גרועה שיש", אמרה על עצמה בעבר). ב־2020 היא נישאה בפעם השנייה, לאמנדה כץ, גם היא עיתונאית, ולשתיים יש ילדים בני 5 ו־3.
וכעת, אחרי יותר מ־40 שנות קריירה, עם שני הפודקאסטים המצליחים ואולי בדרך לעוד סדרה, סווישר כבר מתחילה לחשוב על הסוף. "אני אפרוש בעוד עשר שנים", היא אומרת. "אני עובדת קשה מאוד, ובשלב מסוים אני רוצה להפסיק. אני רוצה לכתוב, אולי רומנים היסטוריים, או לעשות משהו אחר שבו אוכל לשבת לבד, לא לדבר עם אף אחד ולהמציא דברים. אולי אלמד לנגן בבנג'ו, אהיה מורה או אעשה משהו אחר שתורם לחברה".
למה בעוד עשר שנים?
"כי אז כבר אהיה מבוגרת מדי, ואני חושבת שאנשים צעירים יותר צריכים לתפוס את המקום. החלטות המדיניות של ימינו כבר לא באמת ישפיעו עליי, אלא על הילדים שלי, ולכן הם אלה שצריכים לנהל את הדברים. בכל פעם שאני פוגשת פוליטיקאי מבוגר מהמפלגה הדמוקרטית והוא שואל אותי: 'מה לדעתך אנחנו צריכים לעשות אם נחזור לשלטון?', אני עונה: 'לפרוש'. הם צוחקים ואומרים: 'איזו מצחיקה את'. ואני אומרת: 'לא, באמת. אתם זקנים. תפנו את המקום. זה כבר לא באמת משנה עבורכם'".
סווישר אכן מצחיקה, בכל הפלטפורמות שהיא מתבטאת בהן, אבל מדי פעם הנימה שלה נעשית פחות צינית וקצת יותר סנטימנטלית. זה קורה כשהיא עוסקת באג'נדות שחשובות לה, ואפילו כשהיא מדברת על ישראל. למשל, אפרופו האמירה של מאסק בשבוע שעבר שבכל הנוגע ל"חדשנות לנפש", ישראל היא המובילה בעולם. "אני לא הייתי אומרת שישראל במקום הראשון, אבל באופן עקרוני אני מסכימה עם אלון", אומרת סווישר. "ישראל היא אחת ממעצמות החדשנות הבולטות בעולם, מתעלה הרבה מעבר למשקלה. אני אוהבת את זה שיש מרכזי חדשנות נוספים לצד ארצות הברית וסין. ברור שיש לזה קשר לצבא ולטכנולוגיות ביטחוניות, אבל גם יש לכם תרבות שחוגגת חדשנות. בכל ביקוריי בישראל תמיד התרשמתי מההתלהבות מטכנולוגיה. ואני באמת כל כך אוהבת את ישראל, היא מקום פלאי, צומת מדהים של האנושות. ממש מרגישים את זה כשמבקרים בה".
היא מספרת שבין השאר ביקרה בישראל לפני כ־15 שנה, עם שני בניה הגדולים, והתרגשה מהביקור בכנסיית הקבר ובעיר העתיקה בירושלים, "פגשנו שם, זה לצד זה, נוצרים, יהודים חרדים ומוסלמים", ושהיא מתכננת ביקור נוסף בקרוב עם הילדים הצעירים שלה ושל בת הזוג היהודייה שלה. "הם צריכים להיות שם, זו המורשת שלהם. גם אם המקום כרגע במצב קשה, אני רוצה שהם יבקרו בו, ואולי כשיגדלו יהיו להם רעיונות איך להפוך אותו לטוב יותר".
