1 אילו רפורמות גדולות מסתתרות בחוק ההסדרים ל־2026? לא הרפורמה המדוברת בחלב, זו ששר האוצר כל כך נחוש להעביר. לא הניסיון להפריט חלק משירותי הרכבת. לא השיקום הכל כך הכרחי של שירותי בריאות הנפש, למשל, או של מערכת החינוך. שכחו מזה. ובכל זאת, ב־192 עמודיה של "התוכנית הכלכלית לשנת 2026" (שמו של חוק ההסדרים כשהוא עדיין נראה כמו צבר של החלטות ממשלה ועוד לא נוסח כהצעת חוק ממש) מסתתרת רפורמה עצומת ממדים. היא תשפיע על החיים שלנו באופן דרמטי, אבל אותה אף אחד לא מייחצן בשום מקום. גם במסמך הזה היא קבורה לקראת הסוף, בעמוד 174, תחת הכותרת "קידום התחרות בשוק הבנקאות — עידוד הקמת בנקים חדשים".
המטרה: לעורר את הענף הכי חשוב בכלכלה, ואחד הריכוזיים בארץ. האמצעי: לאפשר הקמת בנקים חדשים, קטנטנים, שבתקווה יטלטלו את המערכת שגם אחרי כל המאמצים הקודמים כמחצית ממנה נשלטת בידי שני בנקים (לאומי והפועלים). על הדרך, הרפורמה הזו יכולה לאפשר עוד דבר שלא התאפשר בישראל ב־20 השנים האחרונות: ערבוב בין מוסדות פיננסיים, כך שחברה תוכל להיות גם הבעלים של בנק חדש וגם הבעלים של אחד מגופי הפנסיה שלנו.
מבקרי הרפורמה הזאת, למשל יו"ר רשות ניירות ערך ספי זינגר, טוענים שהיא תחרב את המערכת הפיננסית הישראלית, תחזיר אותה עשרות שנים לאחור, תגדיל את ניגודי העניינים האפשריים ובמקום לפתוח את השוק תהפוך אותו לריכוזי יותר, ריכוזי כל כך שלא נוכל אחר כך, כשנבין מה עשינו, לפרק אותו. אני לא יודע אם נבואות הזעם האלה נכונות, אבל אני כן חושב שבמינימום, הרפורמה לא תשיג את מטרתה, לא תייצר את התחרות שהיא מבטיחה. וזה כשלעצמו מצער מאוד.
יש צורך ברפורמות ממשלתיות בתחום, אבל הן צריכות להיות מחוברות יותר להווה ולעתיד ולקהל היעד הרלוונטי, והן דורשות דיון רציני. הרפורמה הנוכחית אינה כזאת
2 רשמית, יש בישראל 11 בנקים, כולל הבנק הדיגיטלי אש (esh) שאמור להתחיל לפעול בשנה הבאה. בפועל, זו בדיחה. לאומי והפועלים מחזיקים יחד ב־54% משוק האשראי, שבו כמעט 3 טריליון שקל בשנה. זה המון. המון. שלושת הבנקים הבאים, מזרחי־טפחות, דיסקונט והבינלאומי, לא מתקרבים לזה — הם מחזיקים יחד 43%. חברות כרטיסי האשראי עוד 2.4%. יש עוד בנקים, כמובן; יחד יש להם פחות מ־1% מהשוק.
היו כבר ניסיונות להתמודד עם הכשל הזה. אחד מהם, רפורמת בכר, אפילו הצליח מאוד: לפני 20 שנה היא הוציאה את קופות הגמל מבעלות הבנקים והעבירה אותן לגופי הפנסיה (חברות הביטוח ובתי ההשקעות). התוצאה של המהלך היתה שחברות גדולות שהיו צריכות מימון כבר לא היו חייבות לקחת אותו מאחד הבנקים הגדולים, ישירות או מקופות הגמל; היו להן עוד אפשרויות. בתחום הספציפי הזה של אשראי לחברות גדולות, התחילה תחרות אמיתית, גופי הפנסיה נכנסו למגרש והתחילו לצמצם את כוחם של הבנקים, שהיום יש להם רק כמחצית מהענף הזה. ומה המשמעות של הגדלת התחרות? הריביות על האשראי לחברות ירדו, והיום קל יותר לעשות עסקים גדולים בישראל. זו תחרות, זה הישג.
גם תחום המשכנתאות תחרותי יחסית — מזרחי־טפחות אומנם מחזיק בנתח שוק מסחרר, 36%, אבל רוב קוני הדירות יודעים שאם יעשו סקר שוק ויאספו הצעות מכמה בנקים, הבנקים יתאמצו לשפר את ההצעות שלהם והלקוחות יוכלו לבחור את ההצעה הטובה ביותר ולחסוך לפחות עשרות אלפי שקלים.
אבל אם אתם לא עסק גדול או נוטלי משכנתא, אתם יודעים שעדיין אין מספיק תחרות — שהבנקים לא רבים עלינו, הלקוחות ה"רגילים", משקי הבית, ולא על העסקים הקטנים. וגם זה נוגע בעיקר לאשראי. כשמשק בית צריך הלוואה, הוא בדרך כלל פונה לבנק שבו יש לו חשבון. כאן אנחנו לא כל כך רגילים לעשות סקר שוק ולהתמקח כדי לקבל הצעה טובה (ואם ראינו פרסומת להלוואה של חברת האשראי, נגלה שברוב המקרים ההצעה שלה פחות טובה). הבנק יודע את זה ולכן מרשה לעצמו לגבות ריבית גבוהה יחסית. ואם מדובר בעסק קטן ולא במשק בית, הריביות יהיו גרועות עוד יותר.
האם הקמת בנקים חדשים בבעלות גופי הפנסיה תשפר את המצב הזה, תגדיל את התחרות?
הנה סיבה לחשוב שכן: בנקים חדשים הם עניין טריקי. מה יגרום לכם לשים את כספכם, את המשכורת שלכם, את החסכונות, בבנק חדש שאתם לא יודעים עליו כמעט כלום? תנאים טובים לא מספיקים; עובדה, יש היום בנקים שלא גובים עמלות עו"ש (יהב, למשל) והציבור לא נוהר אליהם. ויש בנקים שמציעים ריביות גבוהות מהממוצע על פיקדונות (ירושלים, וואן זירו), וכנ"ל. למה? בגלל ההרגל. בני אדם נוטים לבחור בגדול ובמוכר, בטח כשמדובר בכסף שלהם, גם אם הוא יותר יקר. כי אין כוח, כי מלחיץ להתחיל להתעסק בהשוואות ומעברים, כי אולי התחושה היא שזה יותר בטוח, הגדול והמוכר והיקר.
בקיצור, זה גם עניין של אמון. כדי שבנק חדש יזכה לאמון הלקוחות, הוא צריך לקוחות. אם מספיק אנשים ייתנו בו אמון למשך זמן, עוד לקוחות יבואו. זה ביצה ותרנגולת, מעגל שקשה לשבור. בשנים האחרונות ההנחה היתה שהצעירים, אלה שגדלו על שירותים דיגיטליים, יצטרפו בקלות לבנקים דיגיטליים. בפועל, וואן זירו קיים כבר חמש שנים ויש לו פחות מ־200 אלף לקוחות.
אז חדש לגמרי זה לא מספיק אטרקטיבי בשביל ישראלים, לכן תומכי הרפורמה הנוכחית מסבירים שצריך שגופים ותיקים ומוכרים יקימו את הבנקים החדשים. מוסדות פיננסיים עם מוניטין, שכבר זוכים לאמון הציבור, יכולים לשבור את המעגל, למוסס את החשדנות, למשוך אנשים. והמוסדות האלה הם גופי הפנסיה. אם, למשל, הפניקס תקים בנק חדש (או נגיד תקנה את וואן זירו), "בנק מבית הפניקס" מפחיד פחות.
כדי שזה יקרה, גופי הפנסיה צריכים לרצות את זה. והשאלה היא למה להם. את שוק האשראי הם יכלו לנער כבר מזמן, לחולל בו תחרות אמיתית, ולא עשו זאת — את ההלוואה הכי זולה אנחנו יכולים לקחת על חשבון הפנסיה או קרן ההשתלמות שלנו, היא משתלמת יותר מכל הלוואה מהבנק או מחברת כרטיסי האשראי, אבל רובנו לא עושים זאת. רובנו אפילו לא מכירים את האופציה. גופי הפנסיה כמעט שלא מפרסמים אותה, וגם לא תמיד ששים לתת הלוואות, אף שיש להם בטוחה מדהימה בדמות החסכונות שלנו. נכון שיש מגבלות רגולטוריות על השוק הזה שאין בתחום האשראי הבנקאי, ועדיין — זה שוק שהיה יכול לבעבע, אבל גופי הפנסיה קצת ויתרו עליו מראש. אולי משום שלהקים תשתית ענפה ותחרותית של הלוואות למשקי בית זה עסק בפני עצמו, שמצריך השקעות במערך חיתום מצוין ודורש צבירת ניסיון; אולי כי גם להם אין כוח, לתפעול, לגבייה. הם מרוויחים יופי בלי כאב הראש הזה, ויש להם מספיק מה לעשות, טריליוני שקלים לנהל ולהשקיע.
אז למה להם להתחיל להתעסק עם הקמת בנקים חדשים?
3 אבל גם אם לא יעשו זאת, וגם אם הרפורמה הנוכחית לא תעבוד, יכול להיות שאנחנו קרובים מתמיד לתחרות אמיתית. וכמו לא מעט מהפכות, היא לא תצמח מהמבוסס והוותיק והישן, אלא מהפריפריה, מהשוליים של הפעילות הבנקאית. שם משהו כבר מתחיל להתעורר.
רואים את זה קודם כל בתחום ההשקעות. הצעירים שמתחילים להשקיע, למשל מי שהשתחררו מהצבא עם כמה עשרות אלפי שקלים, כבר יודעים לא ללכת לבנקים. בתי ההשקעות מציעים להם עמלות נמוכות, אפליקציות מסחר כגון בלינק ואינטראקטיב ברוקרס מנגישות להם מסחר נוח וקל. במשך שנים הבנקים פספסו את כל הדור הזה, ורק עכשיו נזכרו לצאת בקמפיינים לצעירים, שמבטיחים חשבונות השקעה בלי עמלות או עם עמלות נמוכות. הם לא נזכרו עכשיו כי הם מחוברים לדור הצעיר; הם פשוט זיהו את החור בדלי שהכסף מטפטף דרכו, ומנסים לסתום אותו. לקוחות שכבר התרגלו לבתי ההשקעות ולאפליקציות מתקדמות לא יחזרו לבנקים, אבל הם מנסים להילחם על הצעירים הבאים. הם לא רוצים לאבד גם אותם, כי ההחלטה באמצעות מי להשקיע בבורסה מחזיקה שנים — אנשים לא ממהרים לשנות את פלטפורמת ההשקעה שלהם. לכן הצעירים חשובים להם, לכן המבוגרים לא — להם לא מציעים הנחות, כי הם לא יעזבו.
את השינוי הזה שמתרחש בהשקעות יהיה אפשר לשכפל, כך או אחרת, גם לתחומים אחרים. יש כבר גופים חדשים שמתחממים על הקווים. רבולוט, בנק דיגיטלי אירופי, אמור להגיע בקרוב לישראל; הוא מתמקד בהחזקת מטבע זר, תחום שהישראלים אוהבים מאוד, והוא נותן בו רמת שירות שאין כמוה בישראל. מה זה אומר? למשל, כשאתם קונים כרטיסי טיסה בדולרים או ביורו, או כשאתם מזמינים משהו מחו"ל במטבע זר, אין לכם מושג מתי זה יירד מהחשבון שלכם, או מהכרטיס, וכמה בדיוק יירד. אבל ברבולוט החיוב מיידי, שקוף, עם שערים משתלמים ועם עמלות המרת מט"ח נמוכות משמעותית מאלה שאנחנו מכירים כאן. כשהישראלים יוכלו להחזיק דולרים ויורו ופאונדים וכל מטבע שבא להם בארנק דיגיטלי של רבולוט, כמו שהם מחזיקים כסף בביט, הבנקים יוכלו להתחיל להיפרד מההכנסות האינסופיות שלהם בנישה הזאת.
יש עוד תחומים שיכולים לצאת לשחקנים אחרים, כגון האשראי והסליקה לעסקים, פיקדונות ארוכי טווח לילדים ועוד. כשגם אלה יתחילו לזלוג מהידיים של הבנקים, המציאות תשתנה. מתישהו, בעתיד הנראה לעין, יכול להיות שלישראלים יהיו לא מעט אפליקציות פיננסיות בטלפון, של חברות שונות ולא של בנק אחד, ודרכן הן ינהלו את ההשקעות שלהם, את ההלוואות שלהם, את המט"ח, את הכסף לילדים, תשלום למנקה באפליקציה לעובדים זרים. לכו תדעו, האפשרויות אינסופיות, ונוחות בהרבה מלהמתין שעות על הקו למוקד הטלפוני של הבנק. כל אפליקציה קטנה כזאת תכרסם בכוחם של הגדולים, המוכרים והיקרים, ומדי פעם מישהו מהמנהלים שלהם ייזכר להתעורר ולהציע לנו יותר. ואז, אולי אז, נרגיש תחרות.
או במילים אחרות, יכול להיות שהדור הקודם חושב שהתחרות יכולה להגיע רק מהקמת בנקים נוספים, אבל הדור הבא מעדיף לפרק את התחרות לתחומי פעילות קטנטנים, שלא מחייבים הקמת מוסדות חדשים. זה העתיד, והוא הגיוני למדי, כשחושבים על זה.
4 זו הסיבה העקרונית לכך שאין מה לבנות על הרפורמה בתחום הבנקאות שתקועה בעמוד 174 בחוק ההסדרים. אבל גם אין מה לבנות עליה כי אי אפשר להעביר אותה ככה, מהרגע להרגע. לכנסת יהיה חודש, פלוס־מינוס, לדון בכל חלקיו של חוק ההסדרים. רפורמה כל כך גדולה, שתשפיע על המשק לעשרות שנים קדימה, לא יכולה לעבור באופן כל כך חפוז ולא יסודי, זה על גבול הפשע כלפי הציבור. לא, אני לא רוצה שהבנקים הגדולים ימשיכו לשלוט בשוק האשראי, ואני חושב שיש צורך ברפורמות ממשלתיות בתחום הזה. אבל הייתי רוצה שהן יהיו מחוברות יותר להווה ולעתיד ולקהל היעד הרלוונטי, ואני משוכנע שזה הכרחי שמה שהן לא יהיו, הן יזכו לדיון רציני, להליך בדיקה מעמיק, לאישור שקול. הרפורמה הנוכחית, כשאחד הרגולטורים הפיננסיים מזהיר מפני נזק תשתיתי ועמוק למשק, לא כזאת ולא יכולה להיות כזאת. הניחו אותה בצד, הסתכלו על השינוי שצומח מהשטח, ותבנו משהו חדש, שמחבק את השינויים שמתרחשים ולא מנחית עליהם רעיונות נפטלין.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
