הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
ג'ורג' חורש לא אוהב שקוראים לו "טייקון". "הוא אמר לנו פעם שבפרסית משמעות המילה היא 'תחתית הישבן'", מספר חבר שלו. "אנשים חושבים שהוא אליטיסט, אבל זו טעות, כי הוא בעצם ביישן. נכון, יש לו אגו, אבל הוא נוהג לומר: 'לכל אחד יש אגו, גם לי, אבל תשמור על האגו מדוכא. תרסן אותו. הרי אנחנו באים והולכים, אנשים שהיו עשירים יותר מאיתנו, חכמים יותר וחזקים יותר, באו והלכו. בסופו של דבר כולנו נישכח'".
ובכל זאת, "טייקון" היא המילה המדויקת לתאר כיום את חורש, בעליה של קבוצת יוניון. הצעיר שברח מאיראן ללונדון בזמן המהפכה החומייניסטית, ועלה לישראל לפני יותר מ־30 שנה, מחזיק כיום באחת הקבוצות העסקיות הפרטיות הגדולות והחזקות במשק הישראלי. יוניון, שהחלה את פעילותה בישראל כיבואנית טויוטה והפכה את הזיכיון לאווזה שמטילה ביצי זהב, התרחבה בשנים האחרונות באופן כמעט חסר תקדים לשלל פעילויות שונות, מנדל"ן ואנרגיה עד קמעונאות והייטק.
בתחום הרכב, טויוטה היא המותג הנמכר ביותר בישראל. ויחד עם שש זרועות רכב שונות, המשווקות גם את המותגים לקסוס, ג'ילי, GAC ומשאיות HINO, ומספקות גם שירותי ליסינג ועמדות הטענה חשמליות, יוניון חולשת על 15% מהענף.
בקמעונאות מחזיקה הקבוצה בכמה מהמותגים המובילים בישראל, בהם חברת האופנה H&M וחברת מוצרי הספורט דקטלון. יש לה גם 33% מרשת הפארם הגדולה בארץ סופר־פארם, ועוד אחזקה של 45% ביבואנית שואבי האבק דייסון.
בתחום האנרגיה יוניון שותפה בשתי תחנות הכוח הפרטיות הגדולות בישראל, דליה (15%) ואשכול (31%), שמספקות כשישית מהחשמל בארץ. ובבעלותה נמצאת גם קבוצת האחים הרשברג, שכוללת חמש חברות שעוסקות באספקת חומרי גלם וציוד תעשייתי, וכן זרוע גדולה של נדל"ן מניב בישראל ובחו"ל (ראו תרשים). אבל העסקה החדשה והנוצצת של הקבוצה הפכה את חורש לגורם משמעותי גם בעולם הפיננסים וסיפקה לו "רגל עסקית" שהיתה חסרה לו: בספטמבר יוניון השקעות קנתה עם חברת הביטוח הראל את השליטה (72%) בחברת כרטיסי האשראי כאל מבנק דיסקונט, לפי שווי של כ־3.75 מיליארד שקל. זמן קצר אחר כך גם הבנק הבינלאומי הצטרף ומכר את חלקו בכאל (28%), והפך את יוניון והראל לבעלים הבלעדיים של חברת כרטיסי האשראי השנייה בגודלה בישראל.
בימים אלה, כשהוא כבר בן 81, חורש משלים את העיסוק הטכני במשימת חייו: העברת השרביט לדור הבא. זה אינו מהלך פשוט. חורש בנה את הקבוצה במשך שנים בעשר אצבעותיו, והיא מתנהלת תחת צוות מקצועי הקרוב אליו אישית: מנכ"ל הקבוצה אייל גולן, היו"ר רונן בראל (לשעבר יו"ר ארנסט אנד יאנג ישראל), ורן דנאי, יו"ר פעילות יבוא הרכב הסיני ואחראי פיתוח כלל עסקי הרכב בקבוצה. דמות מפתח נוספת בדירקטוריון יוניון היא יעקב בורק, מייסד קרן ההון סיכון אוורגרין, שמיודד עם חורש שנים רבות. לצדו יושבים גם יהושע אגסי, מוותיקי ענף הביטוח, ורועי ורמוס, מנכ"ל פסגות בעבר ומייסד קרן הגידור נוקד.
בנו ובתו של חורש חברים גם הם בדירקטוריון וכבר משולבים בעסק, אבל בחלקים מסוימים בלבד: אנדרו (43) הוא מנכ"ל יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, בשמונה השנים האחרונות, ורוקסן (39) מנהלת את תחום ההשקעות בהייטק. חורש כבר העביר להם מחצית מהחזקותיו בקבוצה, והוא בדרך להשלים את מלוא ההעברה בחודשים הקרובים.
"ג'ורג' מגדיר את עצמו 'רק קצין התרבות של יוניון'", אומר מקורב שלו. "הוא כבר לא מכתיב למנהלים שלו מה שהוא רוצה, אלא אחראי להנחלת הערכים העסקיים והדנ"א של הקבוצה. מעבר לזה — בעיקרון הוא כבר פרש".
במה זה מתבטא?
"הוא מגיע בבקרים לשעתיים־שלוש, ואז יוצא לאכול או חוזר הביתה לישון צהריים. מבחינתו, ההישג המשמעותי שלו הוא שהוא יכול כבר לעשות פייד אאוט מהקבוצה, כי הוא ביסס צוות מקצועי חזק ושילב את ילדיו בביזנס במידה המתאימה להם, בלי להשאיר עיי חורבות עסקיים או משפחתיים".
רק בשבוע שעבר יוניון הרחיבה את העסקה לרכישת כאל וקנתה גם את חלקו של הבנק הבינלאומי במיליארד שקל. חורש לא היה בתמונה?
"זו היתה החלטה של אייל ורונן (המנכ"ל והיו"ר)", אומר גורם שמצוי בפרטי הרכישה, שדב קוטלר, מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, תיווך בה. "ג'ורג' לא היה מודע אפילו למחיר שהם הציעו על כאל. הוא לא זה שאמר להם: 'לכו על זה'. הבורד החליט. הוא יכול להציע עשרה רעיונות שונים בתחומי המכוניות או הבגדים. קורה שהוא קם בבוקר וחושב על רעיון, ואז הוא יבקש מהצוות שלו שיגידו אם הרעיון מוצלח או טיפשי. ולפעמים מתוך עשר הצעות שלו, הצעה אחת תקודם. וזה בסדר, כי הוא סומך על מי שהוא בעצמו חנך עסקית".
מה הלוגיקה בכניסה לכאל?
"תמיד חסרה לקבוצת יוניון רגל פיננסית. היו דיונים על זה לצורך מכירת הרכבים, אבל הרגשנו שהרווחים לא הצדיקו. היום, בווליום של כאל ושל עסקי המכוניות, כבר יש לזה הצדקה, ורונן ואייל החליטו להיכנס לתחום. ולחורש באמת יש את הפריבילגיה לא להיות טרוד במחיר". או, כפי שחורש מנסח זאת באוזני שותפיו העסקיים: "אני רוצה לעשות טוב ושהעסק יגדל, אבל אני גם אדיש. אין עסקה שאני חייב לעשות, אני יכול גם להסתלק מכל עסקה".
חורש למקורבו: "אני פטריוט של המקום שאני חי בו. כשגרתי באיראן תמכתי בכלכלה האיראנית. לו הייתי בסין או באלבניה, הייתי פטריוט שלהן. איפה שאתה חי, איפה שנותנים לך ביטחון לעשות עסקים, שם אתה חייב לתמוך ולנטוע שורשים"
"חיפש מלגזות ומצא טויוטה"
חורש נולד באיראן להורים שהיגרו אליה מעיראק במלחמת העולם הראשונה, והיה הצעיר מתוך שלושה ילדים. "בבית חיינו את התרבות של יהודי עיראק, ברחוב את תרבות פרס, ובבית הספר הפרטי האמריקאי קיבלו חינוך מערבי", ניסח זאת בעבר באוזני מקורב. "הוא לא היה טוב בלימודים, ואמר לי פעם: 'אם לא הייתי מעתיק, הייתי נכשל'", מספר חבר ילדות שלו.
"אף פעם לא היתה לו בעיה לעשות כסף. בזה הוא בורך", אומר בכיר בענף הרכב שצבר שעות חורש רבות. "הוא איש מאוד צנוע, נחבא אל הכלים, אבל מה שאומרים באנגלית: shrewd, ממולח. הוא סוחר־סוחר".
בסביבה שבה גדל לא היתה לו אופציה להתפתח במסלול שאיננו עסקי. "ליהודי שחי אז בפרס לא היו הרבה אפשרויות", סיפר בעבר. "לא יכולתי ללכת לפוליטיקה או לצבא. גם להיות עורך דין לא היה אפשרי. האפשרות היחידה שנשארה היא לעשות ביזנס". "כל הקהילה היהודית־העיראקית באיראן היתה מוטת ביזנס", מספר מי שחי בקהילה הזאת באותה תקופה.
לזיכיון של טויוטה הגיע חורש כמעט במקרה. הוא הצטרף לעסקי הפלדה והמתכות שבבעלות אביו באיראן ("גם איש עסקים, אפילו לא מוצלח מדי", נהג לספר). כדי לשאת את הפלדה הכבדה ממקום למקום צריך מלגזות, ומכיוון שלמשפחה היתה מלגזה עתיקה שכל הזמן נשברה, משפחת חורש הזמינה מחברה יפנית שלוש מלגזות חדשות וחשבה שבזה יסתיים העניין. חורש הבן נשלח ב־1967 ליפן כדי להביא את המלגזות, אך שם נאמר לו שהחברה מנועה מלספק מלגזות לאיראן. "שאלתי: יש ספק אחר? אמרו לי כן. טויוטה. הלכתי למשרדי טויוטה בטוקיו, שם אמרו לי שמחלקת המלגזות בכלל בעיר אחרת", סיפר למקורב את הסיפור. בשלב הזה חורש ויתר ושב לאיראן בלי המלגזות, אבל כמה חודשים אחר כך קיבל שיחה מנציג טויטה במזרח התיכון, ששאל אם הוא עדיין מתעניין במלגזות. כך התחיל הקשר, וממלגזות עבר חורש ב־1971 לזיכיון למכוניות.
"שנים הייתי על הקו ליפן, היחסים נמשכו, היו לי חברים בטויוטה והצלחנו מאוד באיראן כי הכוח שלי תמיד היה בהבנה של מה השוק צריך. בזה היינו טובים מאוד", סיפר חורש למקורביו את הסיפור ששינה את מהלך חייו.
ב־1979 התחוללה המהפכה האסלאמית באיראן, וחורש ברח עם אשתו אייסר לאנגליה ועסק שם בנדל"ן. ב־1991, כשקיבל את הזכיון למכירת טויוטה בישראל, עבר לחיות כאן, והקים את סוכנות היבוא יוניון מוטורס (עם עזרא דגמי, שותפו עד 2005). "אף אחד לא הבין מי זאת יוניון מוטורס הזאת שקיבלה את הזכיינות של טויוטה שכולם רק חלמו לשים עליה יד", אומר אחד המתחרים. "חורש קיבל מדפסת מזומנים. שימי בובה בראשות החברה ומכונת המזומנים תעבוד. בלי להפחית מהם, טויוטה היא פשוט מותג חזק".
מקורב לחורש: "הוא מגיע בבקרים לשעתיים־שלוש, ואז יוצא לאכול או חוזר הביתה לישון צהריים. מבחינתו, ההישג המשמעותי זה שהוא יכול לעשות פייד אאוט, כי הוא ביסס צוות מקצועי חזק ושילב את ילדיו בביזנס במידה המתאימה להם, בלי שייהרס"
5 צפייה בגלריה
הילדים רוקסן (מימין) ואנדרו (משמאל) עם עוזי בניטה מ־H&M. "אם רוקסן רוצה להיות אמנית ואנדרו כוכב קולנוע, זה בסדר. בכל מקרה, לעבוד צריך"
5 צפייה בגלריה
חורש עם אשתו אייסר. ב־1979, אחרי המהפכה באיראן, ברחו לאנגליה. ב־1991, עם קבלת זיכיון טויוטה, עברו לישראל
(צילום: אוראל כהן)
ההחלטה לעלות לישראל נעשתה מטעמים פרגמטיים, לא מציונות בהכרח. "אני פטריוט של המקום שאני חי בו", סיפר למקורבו. "כשגרתי באיראן תמכתי בכלכלה האיראנית. לו הייתי בסין או באלבניה — הייתי פטריוט שלהן. איפה שאתה חי, איפה שנותנים לך ביטחון לעשות עסקים — במקום הזה אתה חייב לתמוך ולנטוע בו שורשים".
"הוא לא מכאן", נוהגים לומר עליו הקולגות. "הוא שונה מרוב הקהילה העסקית פה, הוא לא בן המקום", אומר אחד ממכריו. "יש לו גינונים עיראקיים, איראניים ואפילו בריטיים, אבל לא ישראליים. הוא לא מחפש כל מיני כיבודים והזמנות. ואחרי 32 שנה בארץ הוא עדיין מדבר בעיקר אנגלית, ויכול לדבר בקלות בערבית או פרסית. רק על העברית הוא מתעצל לעבוד, ולכן היא ברגרסיה". אפילו מעגל החברים הקרובים שלו מורכב בעיקר מאנשים שמלווים אותו עוד מימי בית הספר בטהרן, והם עדיין נפגשים לשחק פוקר יחד.
"הוא בבועה משלו בלי קשר לשפה", אומר גורם בסביבתו העסקית. "הוא לא עוסק בלהתאים את עצמו לישראל, הוא אוהב את ישראל, בדרכו. והוא לא ישחק משחק לא שלו. לא רוצה שיזמינו אותו לאירועים ולא מחפש להכיר את כולם. אין לו חברים קרובים מהקליקה העסקית והוא לא חבר של פוליטיקאים מקומיים (עליהם הוא אומר 'לא מכיר ולא רוצה להכיר')". בעבר תרם חורש לבוגי יעלון, אבל לא מסיבות פוליטיות, אלא אחרי שהתרשם מיעלון, שבא לסעוד חבר משותף שלהם בבית חולים בתקופה שהיה שר הביטחון.
"הוא ג'נטלמן, חד מאוד, אבל לא בקטע של 'אני אחתוך לך את הגרון'. הוא לא פועל מתוך אגו, הוא זהיר וממושמע, אף פעם לא יעבוד עם מינוף. והוא רוחש כבוד. הוא יישב איתך בישיבה, יקלף לך קלמנטינה ותפוח וידאג שתאכל. הוא ילווה אותך עד המעלית, לפעמים אפילו עד הרכב, ויקשיב למה שאמרת. הוא בחיים לא יגיד לך 'מה פתאום, שכח מזה, בשום פנים ואופן', זה תמיד: 'שמעתי, I will get back to you later'".
"חורש הוא מיליארדר שגם נוסע הביתה מדי פעם באוטובוס", מספר שותף עסקי שלו. "כבר קרה שנוסע זיהה אותו ואמר לו: 'אתה דומה לג'ורג' חורש'. פעם אחת הוא שלף את הרב־קו שלו מהכיס, הציג אותו בפניי, ואמר לי בחיוך שבע רצון שכאזרח ותיק, הוא אפילו נוסע בחינם. 'איטס דה בסט, איטס סו סימפל, איי אנג'וי'", הוא אמר לי. "הוא גם טס לא פעם באקונומי, נוהג בדגמים הישנים של רכבי טויוטה ובטח לא לובש מותגי יוקרה. הוא אוהב יוניקלו, ואין לו בעיה להזמין באינטרנט חיקוי של הוגו בוס מעלי אקספרס".
זאת צניעות או קמצנות?
"יש לו משפט: 'I like to invest, but I don't like to waste'. אין לו בעיה להשקיע אבל יש לו בעיה לבזבז. זה ג'ורג'. הסיפוק הכי גדול עבורו הוא להיכנס לאתרי מכירות פומביות באנגליה ולמצוא מציאות. השבוע הוא התלהב מכך שמצא איזה תכשיט איראני ב־100 ליש"ט, כי מניסיונו ברור לו שהשווי שלו הוא יותר מ־500. הוא לא סובל לקרוא דו"חות כספיים, אבל מעסקה טובה במחיר מציאה הוא מתרגש".
לפני כעשור חורש החל ליצור בעצמו, בלי הדרכה או ליווי — ציורים וגם יצירות מחוטים, פקקים, שפופרות צבע או חפצים אחרים שהוא מוצא או קונה בסכום מצחיק. במשרדי יוניון במגדלי טויוטה ברחוב יגאל אלון בתל אביב תלויות כיום על הקירות לא מעט יצירות מעשה ידיו. הוא מתעניין באמנות פרסית ומוסלמית, ולצד עבודותיו תלויים גם קימונו יפני וצעיף סיני רקום שלפיו עובדיו הוא קנה בסכום מצחיק ומסגר. "כל המשרד הוא אמנות שג'ורג' פיזר", אומרת עובדת במטה. "הוא לא מוכר ולא חותם על העבודות שלו", מסביר מנהל בקבוצה, "כי הוא לא רוצה שזה יהפוך למוצר צריכה".
חבר של חורש: "הוא יודע שהילדים הם לא שיבוט שלו, ושלא כל אחד בנוי לנהל רק בגלל הגנים שלו. לכן הוא בנה את הצוות המקצועי. כל מה ששייך לו יעבור לאנדרו ורוקסן, אבל הוא הבהיר להם: 'זאת לא מתנה, אלא אחריות, להחזיק בנאמנות לדור הבא. וזה כאב ראש"
5 צפייה בגלריה
חורש במשרדי יוניון מוטורס בתל אביב, על רקע עבודה שיצר. "כל המשרד הוא אמנות שג'ורג' פיזר"
"זו לא מתנה, אלא אחריות"
לפני שנה וחצי חורש כינס את צוות ההנהלה הבכירה שלו ואת ילדיו למפגש גיבוש במצפה רמון. כמצופה ממנו, סידורי הלינה לכל המילייה לא נקבעו למלון יוקרתי, כגון בראשית, אלא לאוהלים המונגוליים שבחוות האלפקות הסמוכה. "לישון שם היה לגמרי ברוחו של ג'ורג'", אומר אחד מבכירי הקבוצה. "ככה הוא חי. הוא לא ישתמש בהון לראווה או לצריכת מותרות". אוהלים או לא, המפגש היה פרקטי מאוד. במפגש דובר על המקום שבו רוצה קבוצת יוניון להיות בעוד 20–30 שנה, מה הדנ"א שלה ואיך לשמר אותו, מה המטרות ולאן מובילים את הקבוצה.
חורש הבהיר במפגש את החזון שלו, ואת הכללים המחייבים בדרך אליו: "יוניון לעולם לא תהיה חברה ציבורית, כי השוק הציבורי מכריח אותך להיות מוטה רווחיות לטווח קצר, וזה לא אנחנו; המינוף תמיד יישאר מוגבל מאוד, ויישען על ההון הקיים. כלכלות יכולות לעלות ולרדת, לכן עלינו להישאר באזור הבטוח; יוניון לא תיכנס לעסקים כמו סיגריות או אלכוהול; הפוקוס בהשקעות יישאר על ישראל; וכל מה שהחברה תעשה ישרת את החברה, העובדים, הספקים ואת בעלי המניות".
5 צפייה בגלריה
רונן בראל (מימין) ורן דנאי. חורש מעדיף מנהלים מתוך הקבוצה, שחינך וטיפח בעצמו
(צילומים: ענבר וגנר־בצלאל, סיון פרג')
"גם אם הוא שחרר, הוא יישאר"
המורשת של חורש חשובה לו, והוא תמיד העדיף לקדם מנהלים מתוך הקבוצה, כאלה שהוא חינך וטיפח. כך למשל, יעל רייטר, שמנהלת את זכיינית H&M, היתה מנהלת משאבי אנוש של החברה; דנאי הגיע לתפקידו הנוכחי אחרי שניהל את זכיינית לקסוס; סהר לביא, שהיה האנליסט הראשי של יוניון, מוביל כיום את האחים הרשברג; ומירב שוורץ, שהיתה מנהלת משאבי אנוש בטויוטה, היא היום יו"ר דקטלון. "יש המון דוגמאות למנהלים שגדלו פה והתחנכו על התפיסות של חורש. לו היה מישהו מבפנים שיוכל להוביל את כאל, גם זה היה קורה, אבל מדובר בתחום פעילות חדש לגמרי עבורנו", אומר בכיר בקבוצה (השבוע מונתה לתפקיד יפית גריאני, בעבר משנה למנכ"ל ישראכרט, אך המינוי עדיין נעשה ללא מעורבות של קבוצת יוניון בשל מגבלות רגולטוריות).
חורש היה חייב לבסס צוות מקצועי חזק, שיפעל ברוחו. "להיכנס לנעליו של ג'ורג' זה לא פשוט", אומר מתחרה בענף. "הוא רוצה להשאיר לאנדרו ורוקסן את העסק, וסומך עליהם שיעשו החלטות לטובתו, אבל אין להם היכולות הנדרשות כדי להחזיק לבדם כזאת אופרציה גדולה בהיבט הניהולי והיזמי — להבדיל מהיבט הבעלות. אין להם העוצמה שיש לג'ורג'. לכן יש הרבה היגיון בהחלטה שלו לשים אותם בבורדים של החברות ושל הקבוצה למעלה, אבל למנות יו"ר ומנכ"ל חזקים שינהלו את כל הקבוצה (בראל וגולן)".
"אני מסתכל למשל על אנדרו ועל רן דנאי", מספר אדם שמכיר את הדינמיקה ביניהם. "רן הוא גאון שהגיע ליוניון מכלמוביל, שם היה סמנכ"ל של מרצדס. הוא התחיל כמנכ"ל לקסוס, קודם למנכ"ל יוניון מוטורס, והיום, כיו"ר גיאומוביליטי ומי שאחראי ליבוא הרכב הסיני ועל פיתוח עסקי הרכב, הוא אחד האנשים הכי מוערכים בתעשייה. והוא היה החונך של אנדרו, כשג'ורג' החליט להכניס אותו. היה אפשר לראות איך רן מתנהל מאוד בעדינות מול אנדרו. ניכר היה שאנדרו שקט לידו ונותן לו לנהל את השיחה.
"עולם הרכב קשוח מאוד. כשאנדרו נכנס לענף ויצא למכור טויוטות לבעלי חברות הליסינג, התגובה הראשונית היתה: 'הוא מכוכב אחר!'. תביני, את לא יכולה לשלוח שה טהור ותמים לסביבה של כרישים. אני לא אתפלא אם בשביל אנדרו זה היה בהתחלה כמו להיכנס לגיהינום. אבל היום הוא כבר מנהל את טויוטה ולדעת אביו בנה עם כולם יחסים טובים".
הוא יצליח לשמר את הברית עתיקת היומין של יוניון עם טויוטה אחרי שג'ורג' ייצא מהתמונה?
"יש ליוניון יחסים חזקים מאוד עם טויוטה. השאלה הבסיסית היא איך טויוטה תשרוד את התחרות עם הסינים, ששינו את התעשייה והצניחו את מחירי הרכב. לא רחוק היום שבו הסינים ישלטו בענף. זה ייקח חמש שנים, אולי שמונה, מי יודע כמה בדיוק, אבל בסוף הם יהפכו הדומיננטיים".
מה לגבי רוקסן, היא תרצה יותר?
"היא נמצאת בהשקעות ההייטק, ובעצמה לא רוצה יותר מזה כרגע. זה דורש הרבה ניסיון וידע".
"אני לא רוצה אף אחד מהילדים שלי בנעליים שלי, כל אחד הוא שונה. אתה לא רוצה ילדים עם אופי משוכפל, הם צריכים להיות בפני עצמם", פרס חורש בפני מקורביו את תוכניתו להעברת השרביט. "אני לא יודע אם הם ירצו לנהל את זה אחריי. כל מה ששייך לי יעבור אליהם, חצי כבר רשמתי על שמם ועד סוף השנה ארשום על שמם את הכל, אבל יהיה צוות מקצועי. תמיד חייב להיות ניהול מקצועי טוב, ואם הילדים מסוגלים אז נהדר, ואם לא — יש ניהול מקצועי. לא כל אחד נולד לעסקים וזה לא חייב להיות. אם רוקסן רוצה להיות אמנית ואנדרו רוצה להיות כוכב קולנוע, זה טוב בשבילם. בכל מקרה, לעבוד צריך. מי שלא עובד מסיים כמכור לסמים, אתה חייב שתהיה לך מטרה בחיים".
"ג'ורג' מודע לכך שהילדים שלו הם לא שיבוט שלו, ושלא כל אחד בנוי לנהל את ההצגה רק בגלל הגנים שלו", מספר חבר. "לכן הוא בנה את הצוות המקצועי. אבל כל מה ששייך לו יעבור במלואו לאנדרו ורוקסן. לג'ורג' לא יישאר כלום בשנה הקרובה, והוא הבהיר להם: 'זאת לא מתנה, אלא אחריות. לשמר את מה שתקבלו להחזיק בנאמנות לדורות הבאים עומד להיות כאב ראש גדול'. ככה הוא גם מסתכל על עצמו, כעל נאמן שאחראי להעביר את העסק לדור הבא ולשמור על הערכים: לעשות טוב לכל בעלי המניות, לא לקחת סיכונים מיותרים, לבנות עסקים טובים, לתמוך בחברה שבה חיים".
ובכל זאת לא כולם משוכנעים שחורש באמת מסוגל לתלות את הנעליים. "גם אם ג'ורג' שחרר — הוא תמיד יישאר און טופ של הדבר", אומר קולגה שלו לשעבר, מבכירי ענף הרכב לשעבר. "נכון, כבר לא מעניין אותו היומיום, אבל יש הבדל בין לצאת מהיומיום לבין לפרוש לגמרי. ג'ורג' שאני מכיר לא עושה בום ונעלם. הוא נשאר עם היד על ההגה גם מרחוק. הוא לא יכול להתנתק לגמרי. זה לא באופי שלו".
