המפץ הגדול: 40 שנה לתוכנית הייצוב של המשק
מה גרם למקבלי ההחלטות לפני 40 שנה לנפץ את המצב הקיים, ומהן התועלות שצמחו למשק מהרפורמה המיוחדת הזו?
השנה בעת הזו (יולי 2025) משלימה 40 שנים לתוכנית הייצוב של המשק משנת 1985 – המפץ הגדול ביותר של המשק הישראלי שהצילה את המשק מקריסה מוחלטת, וקרוב ל-20 שנים לרפורמת בכר – המפץ הגדול של שוק ההון הישראלי שהצילה את שוק ההון מדשדוש מסוכן ומכאוס.
ב-40 השנים האחרונות נעשו במשק לא מעט רפורמות וביניהן בולט חוק הריכוזיות, אבל אף לא רפורמה אחת מתקרבת להשפעה מרחיקת הלכת של תוכנית הייצוב.
התוכנית הזו הייתה המהלך הכלכלי הגדול ביותר והאמיץ ביותר שנעשה בכל שנות קיומה של המדינה, והיא הצילה, פשוטו כמשמעו, את המשק מגירעון אדיר ממדים , מהיפר-אינפלציה מטורפת, ומקריסה כלכלית מוחלטת.
ומעשה שהיה כך היה.
משבר מניות הבנקים משנת 1983 איים לרסק את הכלכלה הישראלית והיה כרוך באובדן עושר עצום. אולם מניות הבנקים לא היו האיום היחיד. האינפלציה הגיעה ב-1984 לרמה של 445%, ובראייה של חמש שנים 1980 – 1984 היא הגיעה באופן מצטבר לשיעור של 17,000%. לא מאמינים? בדקו. הגירעון המסחרי של ישראל תפח, הגירעון התקציבי הגיע לכ-16% במונחי תוצר ומדינת ישראל הגיעה לעברי פי פחת עם הדולרים האחרונים בקופה. אבל לא היה די בכך, המעורבות של המדינה במשק הייתה עצומה וכ- 30% עד 40% מהתוצר במשק היו בשליטת ההסתדרות, משק בעל מאפיינים סוציאליסטיים חזקים מאוד.
כל זאת, למרות הניסיון של שר האוצר שמחה ארליך כ-7 שנים קודם לכן, בעקבות המהפך הפוליטי, לייצר ליברליזציה במשק, ניסיון שכשל לחלוטין והרע מאוד את מצב המשק. המשק הישראלי עמד לפני קריסה.
ואז, רק כאשר החרב הייתה מונחת על הצוואר, נמצאו העוז והיצירתיות לעשות מעשה. כל קברניטי המשק – ראש הממשלה שמעון פרס, שר האוצר יצחק מודעי, מנכ"ל האוצר עמנואל שרון, שמילא תפקיד מאוד מרכזי בתוכנית, חברו יחד ביולי 1985 ועיצבו תוכנית שבה כל צד – המדינה, המעסיקים והעובדים – נתן את חלקו.
המוח מאחורי התוכנית היה פרופ' מיכאל ברונו, שזמן קצר אחר כך התמנה לנגיד בנק ישראל. בוצע פיחות גדול של המטבע המקומי שהפך משקל ישן לשקל חדש (מחיקת שלושה אפסים), בוטלו או הוקטנו הסובסידיות למזון, לתחבורה ציבורית ועוד, הוחלט על הקפאת שכר בסקטור הציבורי, המדינה גזרה על עצמה משמעת תקציבית, נאסר על בנק ישראל להדפיס כסף כדי לממן את הגירעון הממשלתי, המדינה החלה בפתיחת המשק לתחרות מבחוץ והונחו היסודות לחוק ההסדרים.
זה לא היה פשוט להעביר את התוכנית בגלל התנגדות עזה של ההסתדרות בראשותו של ישראל קיסר, וגם משום שזו הייתה, כאמור, ממשלת אחדות (ברוטציה) עם פרס כראש ממשלה ושמיר כסגנו ורוב שרי הליכוד הצביעו נגדה, ביניהם משה קצב, דוד לוי ואריק שרון. בישיבה שהתחילה ב-30.6 והסתיימה ב-1.7, ישיבה שנמשכה 25 שעות לתוך הלילה, נדרש שמעון פרס לכל יכולותיו בתכסיסנות הפוליטית כדי להעביר אותה בהצלחה. הוא התעקש לשבת ברציפות עד שייצא עשן לבן. ועשן לבן אכן יצא, והתוצאות לא אחרו להגיע.
מדד המחירים לצרכן זינק, אמנם, באותו חודש (יולי 1985) ב-27% בחודש אחד, אבל לאחר מכן קצב עליית המחירים החל לרדת במהירות והוא התכנס מאינפלציה שנתית תלת-ספרתית לאינפלציה דו-ספרתית בשיעור של 19.6% בשנת 1986. הדולר, הכוכב, נהפך בן לילה לכוכב לשעבר.
התוכנית הזו שזכתה לשם "התוכנית לייצוב המשק" זכתה להצלחה רבתי לא רק הודות להסכמה הלאומית הרחבה והנדירה שהושגה בעת המשבר, אלא במידה גדולה גם בעזרת סיוע חירום אמריקאי גדול מאוד בהיקף של 2 מיליארד דולר בנוסף לסיוע הצבאי השנתי. גם ירידה דרמטית במחירי הנפט סייעה מאוד למאזן התשלומים של מדינת ישראל ולהתאוששות של המשק הישראלי. כללו של דבר, התוכנית הצילה את המשק מקריסה טוטלית, אפשר היה להתחיל לנשום לרווחה.
המחצית השנייה של שנות השמונים (1989-1985) הייתה טובה בהרבה מהמחצית הראשונה. ככל שהציבור השתכנע ששיעור האינפלציה יורד באופן דרמטי וימשיך לרדת, כך גם איבד הדולר מזוהרו ועשור לאחר התוכנית לייצוב המשק, הגירעון התקציבי פחת מאוד וגם שוקי ההון החלו לחזור לעצמם, במידה לא קטנה בזכות שר האוצר, משה נסים, שנקט מדיניות אחראית ונחושה. ואז, גם קופות הגמל החלו להשקיע בשוק המניות הודות לשינויים רגולטוריים שנעשו, ויחד עם עליית המיליון מארצות חבר העמים הוציאו את המשק הישראלי מן המיצר, ובאופן חלקי גם את שוק ההון.
יש לנו כיום הרבה מה ללמוד מהאירוע הזה. כאשר כל מקבלי ההחלטות במשק מבינים את גודל השעה ומתאחדים סביב תוכנית כלכלית תוך גילוי גישה עניינית ואחראית ולא סקטוריאלית, אפשר להזניק את המשק.
צבי סטפק הוא ממייסדי ובעלי מיטב בית השקעות
