סגור

קופות החולים יודעות עלינו הרבה. דווקא המידע החשוב חסר להן

שר הבריאות הבא ייכנס לתפקידו בזמן שבו הבינה המלאכותית כבר משנה את עבודת שירותי הבריאות. הקופות משתמשות בה לתמלול שיחות עם רופאי משפחה, לזיהוי מטופלים בסיכון לסרטן ולהמלצות על החלפת תרופות לחולי סוכרת. אלה התפתחויות חשובות, אבל כולן נשענות על אותו מקור: המידע שמתועד בתיק הרפואי. מה שלא מתועד שם, נשאר מחוץ לתמונה. כמי שעוסקת במפגש בין פסיכולוגיה לרפואה, אני יודעת כמה זה קריטי.
התיק יודע שנרשמה תרופה. הוא לא יודע אם היא נקנתה, ובוודאי לא אם היא נלקחת כמו שצריך. לפי ארגון הבריאות העולמי, ההיענות של חולים כרוניים לטיפול במדינות מפותחות עומדת בממוצע על כ-50% בלבד. המשמעות היא שגם האלגוריתם המתקדם ביותר בונה המלצות על הנחה שבמקרים רבים אינה נכונה.
אותו פער קיים בחיסונים. הקופות יודעות מי התחסן, מתי ואיפה, אבל לא אוספות מידע על הדרך שבה המתחסנים הרגישו אחרי החיסון. העונה התחסנו בקופות קרוב למיליון איש, 9.9% מהמבוטחים נכון ל-8 בנובמבר, בעונת שפעת שהחלה מוקדם מהרגיל. כל אחד מהם הוא מקור מידע שלא נוצל.
הכלי לאיסוף המידע הזה כבר קיים. לכל קופה יש אפליקציה בטלפון של כמעט כל אחד מאיתנו, ערוץ ישיר ורציף לכל מבוטח. היום היא משמשת בעיקר לזימון תורים ולצפייה בתוצאות בדיקות. היא יכולה לשמש גם כדי לשאול.
הדוגמה הבולטת היא סוכרת. לרגל יום הסוכרת הבינלאומי, שצוין בשבת, פורסם כי לפי נתונים באתר כללית כחמישית מחולי הסוכרת בישראל אינם מודעים למחלתם. מטופל עם קדם-סוכרת עדיין לא חולה, ויש חלון זמן לעצור את התהליך. שאלה פשוטה באפליקציה, אם בוצעה הבדיקה, אם נלקחה התרופה, אם נרכשו הזריקות, מאפשרת לקופה להתערב לפני שהמטופל מגיע למצב משברי. זו מעורבות פולשנית יותר, אבל כזו שפועלת לטובת המטופל, וגם לטובת הקופה: טיפול שלא נרכש היום יהפוך להוצאה גדולה בהרבה כשמצבו של המטופל יידרדר.
הבעיה העמוקה יותר היא שמערכת הבריאות בנויה להגיב ולא ליזום. דוח מבקר המדינה מיוני, על היערכות מערכת הבריאות להזדקנות האוכלוסייה, מציג את הפער במספרים: 70% מהרופאים סבורים שהם היוזמים של פעולות המניעה, אבל רק 19% מהמטופלים חושבים כך. כ-55% מהמבוגרים שנשאלו ציינו שלא ביצעו פעולות מניעה מפני שהרופא שלהם לא הפנה אותם.
גבר בן 36 עם נטייה להשמנה ורקע של מחלת לב, שלא פגש רופא עשר שנים, יגיע למערכת כנראה רק כשמשהו יקרה, ואז הטיפול בו יהיה יקר בהרבה. כאן הבינה המלאכותית יכולה להוביל שינוי של ממש: לנתח את מי שהגיעו לטיפול במצב משברי, לחזור שנים אחורה ולזהות היכן אפשר היה להתערב. זה ניתוח כלכלי שניתן לבצע כבר היום.
פרופ' טליה מירון שץ
פרופ' טליה מירון שץ
פרופ' טליה מירון שץ
(צילום: אייל טואג)
הצד השני של המשוואה הוא השאלה איך גורמים לאנשים לרצות לעסוק בבריאות שלהם. תחום הלונג'ביטי, שהוא בעצם הזדקנות בריאה בשם שיווקי יותר, מראה שזה אפשרי. אני בעצמי נוכחתי לראות בהרצאה בנושא, כיצד עמדו גברים בני 60 בתור כדי למדוד את כוח האחיזה שלהם ולקבל הערכה של הגיל הביולוגי, בלי שמישהו שלח להם תזכורת. כשבריאות מוצגת כעוצמה, כיכולת וכתחרות ולא כחובה, אנשים מגיעים לבדיקות מרצונם.
אותו עיקרון עמד בבסיס מחשבון שפיתחנו לפני כ-15 שנה עם ג'ונסון אנד ג'ונסון, ושהוצג במליאת האו"ם. המחשבון נתן ציון מ-1 עד 7 בלי להשתמש במילה "בריאות", והוריד נקודות על עישון ועל חוסר פעילות גופנית. צעיר שמרגיש מצוין לא ישנה הרגלים בגלל אזהרה על מה שיקרה בעוד 30 שנה, אבל קשה לו להתעלם עכשיו מציון נמוך, במיוחד אם החברים שלו הם 7. כל קופת חולים, וגם כל רשות מקומית, יכולה להפעיל כלי כזה.
לשר הבריאות הבא יש דרך פשוטה יחסית לשנות את זה. המשרד מודד את הקופות לפי מדדי איכות, אבל לפי המבקר, בתוכנית מדדי האיכות בקהילה הוא לא הגדיר להן יעדים. מדד נוסף, שבודק עד כמה הקופה יוזמת, שואלת ומעודדת את מבוטחיה לאורח חיים בריא, ויעד ברור לצידו, יכולים לשנות את סדרי העדיפויות של הקופות.
השבוע דווח שתוכנית היעדים של משרד הבריאות להגדלת מספר הרופאים עד 2035 נתקלת במכשולים. רופאים נוספים בהחלט נחוצים, אבל הם לא יפתרו את הבעיה של מטופלים שאיש אינו שואל אותם אם לקחו את התרופה.
פרופ' טליה מירון-שץ, הפקולטה למנהל עסקים ע"ש סיימון סרויה, הקריה האקדמית אונו