הדור הדיגיטלי חי בעולם חדש אך עדיין לומד בכלים ישנים
ילדים שולטים בטכנולוגיה אבל לא מבינים איך היא עובדת. מה שמתחיל כקושי להבין אלגוריתם עלול להפוך לפער מחשבתי של דור שלם
ילדים יודעים היום לגלול בפיד, לעבור ממשחק אחד לשני, לשתף סרטונים ולתקשר עם חברים בכל פלטפורמה. הם עושים את זה בטבעיות כזו, עד שאנחנו מתפתים לחשוב שהם "נולדו עם זה".
אבל מאחורי כל פעולה כזו מסתתרת מערכת חכמה, אלגוריתם שמחליט מה נראה ומתי. עבור רובם זו קופסה שחורה, טכנולוגיה שהיא קסם. כשמשאירים את זה בגדר קסם, אנחנו גוזלים מהם את ההזדמנות להבין, לשאול וליצור. ומה שנראה היום כחוסר ידע תמים עלול להפוך מחר לפער מחשבתי עמוק, כזה שיותיר דור שלם כצרכנים פסיביים בעולם שבו הם אמורים להיות גם יוזמים.
לפני זמן קצר בתי התנסתה לראשונה באחד ממנועי הבינה המלאכותית. היא שאלה אם אני כותבת משהו איך המחשב יודע מה להגיב בחזרה. השאלה הזו, פשוטה לכאורה, ממחישה עד כמה אנחנו מגדלים דור שמוקף בכלים חכמים, אך הכללים שמנהלים אותם נותרים עבורו עלומים. ההתרגלות לכך שהטכנולוגיה פשוט יודעת עלולה להרחיק את הילדים מהיכולת להבין, לשאול וליצור ולהשאיר אותם במקום של צרכנים בלבד בעולם שבו הם נדרשים להיות גם יוזמים.
העתיד שמחכה לילדינו צפוי להיות מורכב בהרבה. מחקרים בינלאומיים מצביעים על כך שחלק גדול מהמקצועות שבהם יעבדו עדיין לא הומצאו. לצד ההזדמנויות העצומות מתרבים גם האיומים מהצורך בהגנה מפני מתקפות סייבר ועד השאלות האתיות שמעלה הבינה המלאכותית. במציאות כזו, היכולת להבין מערכות מורכבות, לשאול שאלות חכמות ולכוון טכנולוגיה לפי ערכים אנושיים היא לא מותרות אלא תנאי יסוד.
ועדיין, בעוד שהטכנולוגיה מתקדמת בספרינט, מערכת החינוך נעה בקצב מרתון. תוכניות מצוינות במדעים וקורסים חדשניים אכן נכנסים לבתי הספר, אך במקרים רבים עד שהם מוטמעים באופן מלא, הם מתיישנים או אינם רלוונטיים עוד. הילדים פוגשים עולם שמשתנה מול עיניהם, אך הכלים שהם מקבלים כדי להבין אותו מתעדכנים באיחור שמקשה עליהם להדביק את הפער.
הפער הזה אינו רק עניין של תוכן אלא גם של תפיסה. כל עוד אנחנו מתייחסים לטכנולוגיה כאל תוספת נפרדת לשיעורים הקיימים אנחנו מחמיצים את התמונה הרחבה. העולם הדיגיטלי אינו מקצוע בפני עצמו אלא מרחב החיים שבו הילדים שלנו גדלים. לכן החינוך חייב לשזור בתוכו אוריינות דיגיטלית וביקורתית מגיל צעיר ממש כפי שלומדים שפה חדשה.
מכאן נגזרת המשימה הגדולה ביותר של מערכת החינוך. לא להעמיס עוד ועוד מידע אלא להקנות דרכי חשיבה. חשיבה לוגית, פתרון בעיות, יצירתיות, עמידה מול תסכול וחוסר ודאות. אלו אינם כלים למהנדסים בלבד אלא מיומנויות שכל ילד וילדה זקוקים להן כדי לשרוד ולשגשג בעולם בלתי צפוי. אם נמשיך להתעקש על מסירת ידע במקום על פיתוח חשיבה נחמיץ את מהות ההכנה לעתיד.
בסופו של דבר השאלה האמיתית אינה איזה מקצועות נלמד את ילדינו אלא האם נעניק להם את היכולת להבין, לבחור ולהוביל. אם לא נבצע את השינוי הזה כעת נגלה בתוך עשור פער שלא ניתן יהיה לסגור. האחריות מונחת על מערכת החינוך אך גם על ההורים והמורים. רק אם נשים את האוריינות הדיגיטלית והחשיבה הביקורתית בלב ההכשרה נוכל להבטיח שהדור הבא לא רק יסתגל לעולם הטכנולוגי אלא גם ידע להוביל אותו.
ד"ר סתיו אלבר היא מהנדסת תוכנה בגוגל, מרצה ובוגרת הטכניון
