הקרב על המטרו: מי יעסיק יותר מ-23 אלף עובדים זרים בפרויקט הענק
באיזו דרך יועסקו 23,500 עובדים זרים בפרויקט המטרו? סביב שאלה זו מתנהל כרגע מאבק, שעלול להשפיע על לוחות הזמנים של הפרויקט - שאמור להסתיים ב־2037. חברות הביצוע רוצות להביא עובדים שמועסקים אצלן, בתמיכת נת"ע ובניגוד למודל הקיים
האם העסקה של כ־23,500 עובדים זרים בפרויקט המטרו תהיה ישירה בידי החברות שמבצעות את הפרויקט, כפי שדורשת נת"ע, או שהם יועסקו באמצעות תאגידי כוח אדם כפי שנעשה מאז רפורמת "שיטת התאגידים" ב־2005? סביב סוגיה זו ניטש בימים אלה ויכוח עז בין ההסתדרות וחברות כוח האדם לבין נת"ע וחברות הביצוע, שהגיע לשיאו במהלך דיון בוועדת הכנסת המיוחדת לעובדים זרים, בראשות ח"כ חוה אתי עטיה, שנערך בשבוע שעבר.
בזמן שתאגידי כוח אדם וההסתדרות טוענים כי השימוש בתאגידים מבטיח תנאים טובים וחוקיים עבור העובדים הזרים, בנת"ע טוענים כי בפרויקט בסדר גודל כמו המטרו הדבר לא אפשרי. הסיבה לכך, על פי נת”ע, היא שרבות מחברות התשתית הבינלאומיות שצפויות להשתתף במכרזי המטרו, ידרשו לבוא עם הצוותים הקבועים שלהן, עובדים בעלי ניסיון וידע בכלים ובעבודות ההנדסיות שיבצעו החברות. בנוסף, כיוון שמדובר בהעסקה לאורך שנים, ולא באישור סטנדרטי להעסקת עובדים זרים למשך 5-3 שנים כפי שמקובל בשוק, יש צורך במודל שונה שיאפשר לעובד להביא את משפחתו או בת זוגו לארץ, וזאת על מנת להקטין את הסיכוי שינטוש את עבודתו ואת המדינה מוקדם יותר.
את התאגידים שמתנגדים להעסקה ישירה ייצג אייל מוסט מארגון דף חדש, שטען בדיון בוועדה כי השימוש בתאגידי כוח אדם מסדיר את תנאי העסקתם של העובדים הזרים ומגן עליהם, וכי העסקה ישירה עלולה להוביל לבריחה בקרב העובדים הזרים וכתוצאה מכך לאיבוד שליטה על הפרויקט. מוסט מתייחס לתופעה מוכרת: עובדים זרים שמגיעים לארץ באמצעות אישורים, אך לא מסיימים את תקופת ההעסקה, אלא נוטשים את הקבלנים והופכים לעובדים לא חוקיים, ולעתים נעלמים מהרדאר של גורמי האכיפה. תופעה זו גוברת כמובן כשתנאי ההעסקה ירודים.
כמה נוטשים?
הנתונים על תופעת הנטישה חלקיים, שכן קבלנים לא ממהרים לדווח על היעלמות של עובד ולעתים מגלים זאת רק לאחר היעדרות ממושכת. התאגידים טענו בדיון כי 44% מהעובדים הזרים בהעסקה ישירה נוטשים את מקום העבודה, אך בנת”ע טענו כי הם לא מכירים את המספר הזה וכי החברות הבינלאומיות שיקימו את המטרו מגיעות עם כוח עבודה משלהן, מקצועי ובעל ותק, ועל כן סיכויי הבריחה קטנים. בנוסף, בנת”ע חוששים כי אם יאלצו את החברות לשכור עובדים זרים על ידי תאגידי כוח האדם ולא להביא את עובדיהן, הדבר עלול להרתיען ולשבש שנים של עבודת הכנה לגיוס חברות בינלאומיות גדולות לפרויקט. המשנה למנכ"ל המטרו בנת"ע, זוהר זולר, אמר כי "בעולם נהוג שחברות מגיעות לעבוד עם העובדים שלהן, ואם לא נאפשר להן לעבוד איתם, ייתכן שהן לא ירצו לעבוד פה". את דף חדש ליווה גם עו"ד אילן בומבך שמקורב לראש הממשלה ובכירי הליכוד, שקרא לחברי הוועדה להמתין להחלטת הממשלה בעניין עובדים זרים למטרו ולא לקבוע עובדות בשטח ללא כל תשתית משפטית. מנהל הסתדרות עובדי הבניין ועובדים זרים בהסתדרות, עו"ד ואאיל עבאדי, תמך בתאגידים וטען כי מודל ההעסקה שלהם מצליח, וציין כי "מנגד, שמעתי מעובדים טענות רבות כנגד חברות הביצוע".
נציגי חברות הביצוע והקבלנים בישראל דווקא הביעו תמיכה בגמישות בהעסקה של העובדים הזרים. איציק גורביץ' מהתאחדות בוני הארץ הזהיר כי פרויקט המטרו לא יעמוד בלוחות הזמנים, אם לא ייתנו לחברות הביצוע להביא את הגרעין הבסיסי של העובדים מטעמן. גם סמנכ"ל חברת צ'יינה, דני פיין, שהיא חברת ביצוע זרה שפועלת בארץ, אמר כי אין דרך אחרת מלבד העסקה ישירה.
המטרו צפוי להעסיק כ־23,500 עובדים זרים, מדובר בעלות של מיליארדי שקלים רבים ונראה כי המאבק על התקציבים ונתחי השוק רחוק מלהסתיים. למרות הפערים, עטיה אמרה שכיוון שמדובר בפרויקט בסדר גודל עצום, שיעבור ב־24 רשויות מקומיות ובתקציב של מעל 183 מיליארד שקל, יש לסיים את ההכנות לפני שהכנסת מתפזרת. עם זאת, הדיון בוועדה הוא רק חלק מההליך – שכן הבאת העובדים הזרים למטרו צריכה להיות מאושרת בהחלטת ממשלה נפרדת וייעודית, ובנת"ע צפויים לנסות להשפיע על ההחלטה באופן שיתאים לצרכים הייחודיים של המטרו.
"אני חושב ששילוב יכול להיות חלק מהפתרון, אבל הוא לא הפתרון המרכזי", אומר מנכ״ל הלשכה המרכזית לעובדים זרים, יונתן פרימו. "אם לחברה יש עובדים ותיקים, מקצועיים ומוכחים, בהחלט נכון לאפשר לה להביא אותם. עם זאת, אי אפשר לבנות מודל שלם על ההנחה שלכל החברות יש מאגר כזה. בפועל, לא כל החברות שמתמודדות במכרזים מחזיקות עובדים ותיקים שחוזרים אליהן, ובמקרים רבים מדובר גם בגיוסים חדשים. נכון לבחון מודל שמאפשר גמישות, אבל במקביל לוודא שכל עובד מקבל מעטפת מקצועית שמבטיחה את הצלחתו ואת הצלחת הפרויקט".
