ניתוח
שלושה שבועות לדד ליין: חבילת המסים של האוצר בסכנת כיווץ
הממשלה חייבת לאשר עד 31 בדצמבר את חבילת המסים שתכניס 40 מיליארד שקל לתקציב 2025, אך הלחצים גוברים והפופוליזם בשיאו. אתמול צומצם המהלך לביטול הטבת מס לפנסיה, וגם מיסוי הרווחים הכלואים - המשמעותי ביותר מבחינה כספית - נמצא תחת מתקפה של המגזר העסקי. המיסוי הגבוה על משקיעי נדל"ן הוארך בשנתיים
דיוני ועדת הכספים בחבילת המסים ל־2025 החלו את השלב המרתוני שלהם. עד לכניסת השנה האזרחית הקרובה מעוניינת הממשלה לאשר בכנסת בשלוש קריאות חבילה של מסים בהיקף רחב, אשר תיכנס לתוקף עוד לפני חקיקת התקציב המלאה שתתקיים במהלך הרבעון הראשון של שנת 2025.
אתמול התקיימו בוועדת הכספים שלושה דיונים, וכל אחד מהם משקף היבט אחר במה שצפוי לנו בנוגע להעברת תקציב המדינה והמסים בשבועות הקרובים. הדיון הראשון שיקף את הפרקטיקה של "לקיחת קרדיט מוגזם על שינויים קוסמטיים".
הדיון סבב סביב הסכמה שהציג שר התיירות חיים כץ בינו לבין האוצר בסוגיית ביטול הטבת המס לפנסיה בשנת 2025. כץ מעורב בחקיקה משום שהוא קידם אותה כשהיה שר בוועדת העבודה והרווחה. כץ אמר בוועדה כי הוא הרגיש מרומה מהצעד הזה ובחר להתערב. לפי ההסכמה המסתמנת, ב־2025 תגדל הטבת המס ל־57% מה"קצבה המזכה". ב־2026 הפטור ממס יהיה על 57.5% מהקצבה המזכה, ב־2027 על 62% מהקצבה המזכה, וב־2028 הטבת המס תגיע לרמה המתוכננת של 67%.
התכנון המקורי של האוצר היה כי בשנת 2025 לא תעלה תקרת הפטור ממס על קצבה פנסיונית מ־52% ל־67% מהקצבה המזכה שעומדת כיום על 9,430 שקל. זאת למרות שהחקיקה כיום קובעת כי הטבת המס תתרחב ל־67%, המהלך היה צפוי להגדיל את הכנסות המדינה ב־400 מיליון שקל מדי שנה. ההסתדרות כבר השיגה התחייבות מהאוצר כי המהלך יימשך רק לשנה אחת, וב־2026 הטבת המס תגדל ל־67% מהקצבה המזכה.
אז מה בעצם השיג חיים כץ? לפי ההסכם המקורי של ההסתדרות והאוצר, הגמלאים ידחו את הטבת המס בשנה וכך המדינה תגדיל את הכנסותיה בשנת 2025 ב־400 מיליון שקל, אך כבר בשנת 2026 הגמלאים יקבלו את הטבת המס המלאה של 67%. לפי המודל של חיים כץ, שההסתדרות הסכימה אליו בסופו של דבר, הגמלאים יתרמו בשנת 2025 רק כ־270 מיליון לקופת המדינה, אך בשנים 2027־2026 הם יתרמו כ־250 מיליון שקל נוספים, כך שבסך הכל, המהלך יגדיל את הכנסות המדינה בכ־500 מיליון שקל במקום ב־400 מיליון שקל.
הסיבה שחיים כץ כל כך דחק בהסתדרות לשנות את הגזירה על הגמלאים לגזירה שתינתן בשלוש שנים ולא בשנה אחת למרות שהפריסה בשלושת השנים יקרה יותר לגמלאים ־ נובעת מהעובדה כי כץ וחברי הכנסת הטילו ספק בכך שהאוצר אכן יעמוד בהתחייבות שלו להגדיל את הטבת המס ב־2026, זאת מכיוון שהאוצר מתנגד להגדלת ההטבה הזו באופן עקרוני, והוא ניסה לבטל את ההגדלה גם לפני המלחמה. המודל שכץ הציע, בעצם מחייב את האוצר להעלות את ההטבה ב־5% כבר בשנת 2025, וכץ וחברי הכנסת מעדיפים ציפור אחת ביד.
בחזרה לדיון בכנסת: חברי הכנסת מהאופוזיציה עמדו על כך כי היה ניתן להמיר את כל הגזירה הזו ב"סגירת משרדים מיותרים וקיצוץ כספים קואליציוניים". חכי"ם אחרים ביקשו לדעת מה המקור התקציבי להקטנת הגזירה ב־130 מיליון שקל, ועל כך השיבו באוצר כי "הממשלה תצטרך למצוא מקור אחר". אבל אף אחד מהמתייחסים לא שם לב כי העסקה שהאוצר רקח עם כץ יקרה יותר מהעסקה שהיתה צפויה עם ההסתדרות. הדפוס הזה, של לקיחת קרדיט של פוליטיקאים על כל מיני הסכמות עם האוצר שאינם אלא שינויים קוסמטיים בפועל, הוא דפוס שצפוי לחזור על עצמו גם בצעדי מיסוי אחרים.
גפני נחוש להעביר את הוראת השעה
הדיון השני עסק בהארכת מס הרכישה על רוכשי דירות שנייה, בסופו הוחלט להאריך בשנתיים את התקופה שבה יש שיעור מס גבוה (8% מהשקל הראשון) על רוכשי דירת מגורים שאינה הדירה הראשונה. אלא שהדיון עצמו היה סוער, כשחברי הכנסת מהאופוזיציה ונציגי המגזר העסקי תקפו את משרד האוצר בחריפות. למשרד האוצר - שיוצג בדיון על ידי סגן הממונה על התקציבים כפיר בטט - יש צידוקים מקצועיים להטלת המס על המשקיעים. האוצר הסביר כי למרות שמיסוי על משקיעים פוגע בשוק השכירות, הרי שבשלב זה מחירי השכירות עולים בקצב איטי ממחירי הרכישה, ולכן נכון שהמדיניות הממשלתית תתמקד בשמירה על מחירי רכישה נמוכים. מכל מקום, גפני היה נחוש להעביר את הוראת השעה המשאירה את המס הגבוה על משקיעים, זאת אחרי שהוא סירב בעבר להעביר חקיקת קבע כזו.
האפיזודה הזו בוועדת הכספים לימדה את המסר השני החשוב לתקופה זו: בסופו של דבר, מה שחשוב באמת הוא הסיכום של גפני עם סמוטריץ', וזה פחות משנה האם ההופעה המקצועית של נציגי הממשלה היתה מעולה או חלשה.
אסטרטגיה של אחיזת עיניים
הדיון השלישי בוועדת הכספים עסק במיסוי רווחים כלואים. גפני נתן לנציגי המגזר העסקי לדבר הרבה יותר מאשר לנציגי הממשלה והמגזר השלישי, ונציגיו הציגו את האסטרטגיה הטובה ביותר עד כה: להראות כי המהלך של מיסוי רווחים כלואים פוגע במעמד הביניים החבול. האסטרטגיה הזו היא בסופו של דבר אחיזת עיניים אך המנגנון היה כדלהלן: עו"ד רועי כהן, שמשמש כנשיא לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים בישראל דיבר על כך כי המס על "חברות משלח יד" ששיעורי הרווחיות שלהם מעל 25% יפגע בעסקים קטנים, זאת מכיוון שהחוק יחול על חברות שהמחזור שלהן מעל 200 אלף שקל ומעלה.
השימוש במונח "עסק קטן" הקפיץ את החכי"ם, כי לפעמים המונח עסק קטן מזוהה עם בעלי הכנסות נמוכות, אך החוק לא יחול בשום מקרה על אדם שההכנסות שלו נמוכות. החוק איננו "העלאת שיעורי מס על חברות או על יחידים", אלא הוא נועד למיין בצורה מדויקת בין "חברות" לבין "עצמאים". עצמאים שמאוגדים כעוסק מורשה לא זכאים להטבת המס של מיסוי דו־שלבי, ואילו עצמאי שבוחר להתאגד כ"חברה" נהנה מהטבת המס הזו. עצמאי ששיעורי הרווחיות שלו גבוהים מ־25% הוא ככל הנראה אדם שאופי פעילותו הוא של "עוסק", במובן זה שהוא מפיק את ההכנסה שלו מההון האנושי שלו ולא מהשקעות ריאליות במשק.
בשונה מהדברים של כהן, שבשלב מסוים גם התלהם בוועדה וכמעט שהוצא, המהלך של מיסוי "חברות משלח יד", לא מהווה העלאת מס על מעמד הביניים. המהלך לא יגרום לאף אדם לשלם יותר מס מאשר הוא היה משלם כשכיר או כעוסק מורשה. עם זאת, המהלך של כהן זכה להרבה תמיכה ועידוד מאנשי המגזר העסקי, שנאבקים מתחילת הדיונים בחוק מיסוי רווחים כלואים. עד אתמול האווירה בוועדה היתה בעד החוק, אך היא נסדקה מעט בשל הטענה כי מדובר במהלך שיפגע גם במעמד הביניים.
יש לקוות כי חברי הכנסת ייצמדו לנתונים המלמדים כי 83% מההכנסות מהמס הזה צפויות להגיע מהמאיון העליון. תנאי הכניסה למאיון העליון הוא הכנסות של כ־4 מיליון שקל מדי שנה למשק בית. כך או אחרת, הדיון השלישי, לימד כי המסים שפוגעים בקבוצה ספציפית, במיוחד חזקה, זוכים לכמות שעות דיון בלתי פורפורציונלית בוועדה, והטריקים להשפעה על דעתם של חברי הוועדה לא נגמרים לעולם.
