הכישלון בבג"ץ חוק הארנונה הוא הזדמנות: הזמן לחוק יסוד לשלטון המקומי
פסיקת בג״ץ שאישרה את חוק קרן הארנונה פגעה בשלטון המקומי ובהפרדה בינו לבין השלטון המרכזי – אך גם הבהירה דבר מהותי: השלטון המקומי הוא לא זרוע ביצוע, אלא עמוד התווך של המשילות והדמוקרטיה בישראל.
הגיע הזמן להפוך את ההכרה הזו לחוק יסוד - ולחזק את יכולותיו של השלטון המקומי, למען הציבור.
בימים שבהם מערכת המשפט מצויה תחת מתקפה מתמדת, קל לראות בפסילת העתירות נגד חוק קרן הארנונה החלטה שמרנית, אולי אפילו פספוס של רגע היסטורי להגן על עקרון הפרדת הרשויות. גם אני, כראשת מועצה שנאבקה בנחישות מול החוק שפוגע בתקציבי הרשויות המקומיות ובתושביהן, הרגשתי תסכול עמוק מההחלטה שלא לבטלו.
אבל דווקא מתוך הההבנה שמערכת המשפט היא אבן יסוד בדמוקרטיה, וגם החלטות שלא נוח לנו איתן חייבות להיתפס כמחייבות – חשוב לשים לב למה שכן נאמר בפסק הדין. הנשיא עמית, המשנה לנשיא סולברג והשופט גרוסקופף ניצלו את ההזדמנות להאיר סוגיה דמוקרטית עמוקה, במיוחד בימים שבהם מנגנוני המשילות הישראלית נחלשים: מהו מעמדו של השלטון המקומי במבנה המשטרי?
בפסק הדין מדגישים השופטים, כי עבור האזרח הבודד, השלטון המקומי הוא הזירה המרכזית שבה מתנהלים חייו - מהחינוך ועד התחבורה, מהרווחה ועד התאורה ברחוב. ובאמת, בעשור האחרון וביתר שאת מאז הקורונה, ה-7 באוקטובר ונפילות הטילים מאיראן אפשר לראות מי באמת נושא על גבו את המדינה. השופטים כינו זאת "רכיב משמעותי בחוסן הלאומי".
לאורך השנים האחרונות וביתר בזמן משברים לאומיים של מגפה עולמית ומלחמה מתמשכת ראינו את תפקידו, תיפקודו וחוסנו של השלטון המקומי. כשהמנגנון הלאומי נתקע ולא ידע לתת מענה לעשרות אלפי תושבים שביתם קרס עליהם במתקפה האיראנית - היה זה השלטון המקומי שמצא את הפתרונות המהירים. כשמגפה עולמית סגרה את שערי מערכת החינוך לחודשים והותירה את התלמידות והתלמידים באוויר - היה זה השלטון המקומי שמצא פתרונות יעילים לייצר להם שגרה. ב- 7 באוקטובר שהממשלה קפאה במקום מרוב הלם - היה זה השלטון המקומי שסיפק את הצרכים המיידיים, תחושת הבטחון והשליטה לאזרחים.
האבסורד הוא כי למרות ההשפעה האדירה שיש לשלטון המקומי בישראל על חיי האזרחים, הוא עדיין חסר מעמד חוקתי. הוא נעדר מחוקי היסוד, אין לו הגנה מפני פגיעה בסמכויות או בתקציבים, והוא כפוף במידה כמעט מוחלטת לשלטון המרכזי. מדינת ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר בעולם המפותח ביחס לשלטון המקומי, ומי שנפגע הם אזרחי מדינת ישראל, וגם הדמוקרטיה הישראלית.
הגיע הזמן לשנות את המצב. אם רוצים באמת לחזק את המשילות במדינת ישראל. צריך להתחיל מהשלטון המקומי. לאפשר לו לפעול באחריות, מתוך סמכות. להפסיק לראות בו שחקן משנה, ולהתחיל לראות בו את מה שהוא באמת: במילותיו של הנשיא עמית "לא ארחיק לכת אם אומר שהשלטון המקומי הוא אותה "רשות רביעית", אחות לשלוש הרשויות המוכרות לנו היטב" או במילים פשוטות יותר, החזית האזרחית של הדמוקרטיה הישראלית.
פסק הדין של בג"ץ לא פסל את חוק קרן הארנונה, חוק שערורייתי, שמכניס את ידה הארוכה של המדינה לכספי הארנונה המקומיים ובכך פוגע באוטונומיה של השלטון המקומי. אבל, פסק הדין עשה מהלך חשוב כאשר הכיר, במפורש, במה שאנחנו יודעות כבר מזמן: שלטון מקומי חזק הוא אינטרס לאומי.
המשימה הבאה, אחרי האמירות החשובות של בג"צ בפסק הדין, היא לעגן את עקרון האוטונומיה המקומית בחוק יסוד, לבזר סמכויות לשלטון המקומי, ולשחרר את הפוטנציאל. לא בשבילנו. בשביל התושבים.
רותם ידלין היא ראשת מועצה אזורית גזר ויו"ר ועדת חינוך של השלטון האזורי
