כשבית המשפט הופך לזירת סיכון מוניטיני - החוק חייב להתעדכן
כאשר טענות משפטיות הופכות במהירות לסיכון עסקי ולפגיעה באמון, השאלה מה מותר לומר בהליך משפטי כבר אינה רק סוגיה משפטית אלא גם כלכלית
כעורכת דין העוסקת קרוב לשלושה עשורים בליטיגציה, סכסוכים מסחריים וניהול משברים משפטיים עבור אנשי עסקים, חברות ובכירים במשק, אני מזהה בשנים האחרונות שינוי שהמערכת המשפטית טרם הדביקה: הליכים משפטיים כבר אינם נשארים בין כתלי אולם הדיונים.
טענות שמועלות בכתבי טענות, במכתבי דרישה או במהלך דיונים מגיעות כמעט מיד לתקשורת, לגוגל, לרשתות החברתיות ולתוצאות חיפוש שמלוות אנשים וחברות במשך שנים. בעולם כזה, גם אמירה שנאמרת “תוך כדי הליך” יכולה להפוך בתוך זמן קצר לנזק עסקי ממשי.
חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב של אדם - זכות יסוד שהיא חלק בלתי נפרד מכבוד האדם. עם זאת, מדובר בזכות יחסית, שבמקרים מסוימים מתאזנת מול אינטרסים אחרים. אחד מהם הוא הצורך לאפשר למשתתפים בהליך משפטי להתבטא בחופשיות, ללא חשש מתביעות עתידיות.
זו הסיבה שסעיף 13(5) לחוק מעניק חסינות רחבה להתבטאויות שנאמרות במסגרת הליכים משפטיים.
הרציונל הזה חשוב ונכון. מערכת משפט אינה יכולה להתנהל כאשר כל טענה מלווה בחשש מתביעת לשון הרע.
אלא שהמציאות השתנתה.
בשנת 1967 בוטלה הדרישה שלפיה החסינות תחול רק כאשר הפרסום נעשה “לצורך הדיון ובקשר אליו”. באותה תקופה איש לא יכול היה לצפות את המציאות שבה אמירה משפטית הופכת בתוך דקות לכותרת, לשיח ציבורי או לכתם מוניטיני מתמשך.
היום, מוניטין הוא נכס כלכלי לכל דבר.
חברות נמדדות לא רק לפי ביצועים פיננסיים אלא גם לפי אמון. משקיעים בוחנים reputational risk כחלק בלתי נפרד מתהליך השקעה. לקוחות, שותפים עסקיים ובנקים מקבלים החלטות גם על בסיס תפיסה ציבורית.
במציאות כזו, פגיעה בשם טוב אינה עוד עניין תדמיתי בלבד. היא יכולה להשפיע על גיוסי הון, עסקאות, שותפויות, שווי חברה ויכולת לצמוח.
לכן, השאלה האם ניתן לומר כמעט כל דבר במסגרת הליך משפטי - גם כאשר הדברים אינם נדרשים להליך או חורגים ממנו - כבר אינה שאלה משפטית בלבד. זו גם שאלה כלכלית.
בדיוק מהסיבה הזו הגשתי הצעת תיקון לסעיף 13(5) לחוק.
ההצעה אינה מבקשת לצמצם את חופש הטיעון או למנוע ייצוג נחוש. להפך - היא מבקשת להחזיר גבול בסיסי: להגן על טיעון שנדרש לצורך ההליך ובקשר אליו, אך לא על הכפשות או השתלחויות אישיות שאין להן קשר ענייני לניהול התיק.
מערכת משפט חזקה אינה נמדדת רק ביכולת לאפשר חופש טיעון אלא גם ביכולת למנוע שימוש לרעה בכוח שמעניק ההליך המשפטי עצמו.
בעידן שבו שווי נבנה על אמון, גם מערכת המשפט צריכה להכיר בכך שמוניטין הוא כבר לא תוצאהנ- הוא נכס שצריך להגן עליו.
מאת עו"ד יפעת בן דוד עמית, שותפה מייסדת בן דוד - עמית משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
