כשהכול משתנה, מה יכולה מערכת החינוך ללמוד מההייטק, ולהיפך
העולם משתנה בקצב מסחרר. מלחמות פורצות ללא התראה, מגפות מכתיבות סגר, וטכנולוגיות חדשות משנות כללי משחק בין לילה. במציאות כזו, מערכות שרגילות לתכנון ארוך טווח נתקלות בחסמים. מערכת החינוך, שבנויה על יסודות של יציבות ושגרה, מוצאת עצמה נאבקת להתאים עצמה למהירות הנדרשת. מצד שני, יש סקטור שהפך את השינוי המתמיד לדרך חיים - ההייטק. חברות סטארט-אפ פועלות על פי עקרון ה-Agility, זריזות וגמישות שמאפשרות להן להסתגל לכל מצב חדש כמעט בזמן אמת. השאלה המתבקשת היא: האם מערכת החינוך יכולה ללמוד מהגישה הזו, ומה ההייטק יכול ללמוד בחזרה?
רק לאחרונה קיבלנו הדגמה מעשית לצורך בגמישות. כשפרצה מלחמת "עם כלביא", מערכת החינוך נכנסה לסחרור. המלחמה נמשכה 12 ימים בלבד, אולם בתי הספר נאלצו למצוא פתרונות יצירתיים בזמן שמבחני הבגרות נותרו ללא מענה ברור. למעשה, ההחלטה על ביטול הבגרויות ומתן זכות בחירה לתלמידים התקבלה באיחור משמעותי. רק הזמן יוכיח האם מדובר היה בהחלטה נכונה, אך התהליך עצמו חשף פער בין הצורך בתגובה מהירה לבין יכולת המערכת לבצעה.
בעולם ההייטק, סוד ההצלחה טמון ביכולת לתת פתרון מהיר וגמיש לבעיות מפתיעות. כשחברת סטארט-אפ מפתחת מוצר חדש, היא אינה ממתינה עד שיגיע לשלמות מוחלטת. במקום זאת, היא בונה MVP (מוצר מינימלי בר-קיימא), בוחנת אותו בשטח, ומשפרת תוך כדי תנועה. אולם הגמישות הזו אינה אקראית - יש כאן מנגנון סדור ומתוכנן לתגובה לאירועים בלתי צפויים, שמבוסס לעיתים על מודל Design Thinking. גישה זו לפתרון בעיות מתחילה באמפתיה ובהבנת צרכי המשתמשים, ומאפשרת להגיב במהירות לכל שינוי שעולה בדרך. בעולם של שינויים מתמידים, מערכת החינוך צריכה לפתח מנגנונים דומים - ללמוד איך להיענות לשינוי ולפתח חדשנות, כי השינויים צפויים, פשוט לא תמיד יודעים מה הם יהיו.
בהקבלה לגישה ההייטקית, כשמערכת החינוך נדרשת להגיב לאירועים בלתי צפויים, מורים ומורות מוכיחים יכולות הסתגלות מרשימות: העברת תהליך הלמידה לפלטפורמות דיגיטליות תוך שעות, שינוי תכניות לימודים על הדרך, ובנייה של מערכים חדשים במהירות. אולם, כאן מתגלה ההבדל המהותי. שעת לימוד מקוונת יכולה להיכשל ולא בגלל מערכת טכנולוגית פגומה, אלא בגלל גורמים אנושיים כמו תלמיד שלא מצליח להתרכז, ילד שלא פותח את המצלמה בזום בשל בעיות רגשיות וחברתיות. בהקשר זה, חשיבת העיצוב יכולה לעזור. על ידי ניתוח והבנה של הצרכים האמיתיים של התלמידים, יצירת קשר אישי ומשמעותי והצעות של פתרונות מתאימים ואדפטיביים.
יחד עם זאת, גם אם מערכת החינוך יכולה ללמוד מההייטק, היא יכולה ללמד אותו חזרה דברים חשובים. המורים לא פועלים על פי טבלאות אקסל, והמערכת אינה מודדת את כל מה שחשוב. למעשה, כאן ההייטק יכול ללמוד להקשיב יותר ולהיות רגיש למימד האנושי. המורים לא רק מעבירים תכנים - הם מבינים, תומכים, קשובים, הרבה מעבר למה שנמדד במטריקות טכנולוגיות.
לפיכך, אולי הגיע הזמן לשנות את הגישה. לא עוד מערכת חינוך שמנסה "להתאים את עצמה" להייטק, אלא מערכת שיכולה לשלב את העוצמה של החדשנות המהירה עם החום האנושי והקשוב. אנו זקוקים למערכת חינוך שמתמודדת עם שינויים במהירות, אך אינה שוכחת את מה שחשוב באמת: המורה והתלמיד, הקשר שביניהם, והיכולת לשלב בין חדשנות אנושית לטכנולוגיה מתקדמת. בסופו של דבר, אם נלמד לשלב את הגמישות והמהירות מההייטק יחד עם עומק האנושיות שמציע החינוך, נוכל לא רק לשרוד את כל השינויים האלה, אלא גם להפוך אותם להזדמנויות לעיצוב עתיד חינוכי חדש. השינוי הוא לא האויב - הוא ההזדמנות שלנו.
ד"ר אריאלה לונברג היא ראשת החוג לתואר שני בחדשנות וטכנולוגיות בחינוך באקדמית גורדון
