רשות שוק ההון יוצאת למלחמה בעוקצים הפנסיוניים, האם הצעדים החדשים באמת יגנו על החוסכים?
לאחר שנים שבהן תעשייה שלמה התפרנסה מהבלבול סביב “כספים אבודים”, רשות שוק ההון מחליטה לשים סוף לתופעה ומגבילה את האפשרות למשוך כספי פנסיה. המטרה ברורה: לעצור את תעשיית ההתחזויות והניצול של חוסכים חסרי ידע פיננסי, ולהחזיר את השליטה לידיים מקצועיות ומפוקחות. אלא שמעבר לרגולציה, הצעד חושף את חוסר האמון בין הציבור למערכת שמנהלת את חסכונותיו
במשך שנים, תעשייה שלמה צמחה סביב אחת התופעות המדאיגות ביותר בשוק ההון הישראלי: “איתור כספים אבודים” או “שחרור כספים קפואים”. מאחורי הסיסמאות האלה הסתתרה מערכת שלמה של חברות פרטיות, מאכערים וגורמים ללא רישיון, שניצלו את הבלבול והפחד של הציבור. הם שידלו אזרחים לבצע משיכות מוקדמות מהחיסכון הפנסיוני, לעיתים תוך שימוש במסמכים מזויפים או בהבטחות כוזבות, והשאירו אחריהם חוסכים חסרי רשת ביטחון לעת זקנה.
השבוע רשות שוק ההון פרסמה טיוטת חוזרים שמבשרת על שינוי כיוון היסטורי. לפי ההנחיות החדשות, בקשה למשיכת כספי פנסיה תתאפשר רק כחלק מתהליך ייעוץ או שיווק פנסיוני שנעשה על ידי גורם מורשה: סוכן, יועץ או משווק פנסיוני הרשום ומלווה את הלקוח באופן קבוע. הגופים המוסדיים יחויבו לוודא ניתוק יחסי עבודה, לבדוק את אמינות המסמכים והאישורים, ולוודא כי החוסך מבין את מלוא ההשלכות של הצעד.
מדובר בצעד הכרחי, אך גם סימן לבעיה עמוקה בהרבה. משיכת כספי פנסיה מוקדמת היא לא רק פעולה פיננסית שגויה; היא ביטוי לחוסר אמון הולך וגדל בין הציבור לבין המערכת שמנהלת את כספו. היא מראה עד כמה תרבות ה"כאן ועכשיו" השתלטה על החשיבה הכלכלית שלנו. בישראל של 2025, שבה יוקר המחיה דוחק, הריבית הגבוהה מכבידה, והעתיד נראה לוט בערפל, רבים רואים בכספי הפנסיה לא נכס אסטרטגי אלא מקור מיידי לפתרון מצוקה.
ההשלכות של הצעד הזה הרסניות. מעבר למס מירבי של 35%, משיכה מוקדמת גוררת ביטול כיסויים ביטוחיים חיוניים, פגיעה בריבית דריבית המצטברת לאורך השנים, והקטנה דרמטית של הקצבה העתידית.
אבל השאלה האמיתית רחבה בהרבה: איך הגענו למצב שבו אזרח במדינה מתקדמת מרגיש שעליו “להציל” את כספי הפנסיה שלו מהמוסדות שנועדו להגן עליו? זו לא רק שאלה של פיקוח, זו שאלה של תרבות כלכלית.
הפנסיה בישראל סובלת מבעיה כפולה: מצד אחד, מערכת מורכבת ובלתי נגישה לציבור הרחב; מצד שני, חוסר חינוך פיננסי בסיסי שמונע מאנשים להבין מה יש להם ולמה אסור להם לוותר עליו. כשהאמון נשחק, כל הצעה לשחרר “כסף ישן” נראית כמו הזדמנות, גם כשהיא למעשה מלכודת.
משיכה מוקדמת היא לא רק טעות כלכלית אלא סימפטום של חרדה. זו תגובה טבעית של אזרח שמרגיש שהוא לבד במערכת שלא מדברת בשפה שלו. ולכן הפתרון האמיתי איננו רק רגולציה, אלא חינוך והסברה. הציבור חייב להבין שפנסיה אינה עוד קופה, אלא מנגנון ביטחון סופר חשוב וקריטי. הריבית דריבית אינה נוסחה מתמטית תיא, אלא מפתח לחירות כלכלית עתידית.
בסופו של דבר, המהלך של רשות שוק ההון מסמן שינוי כיוון: מהתמודדות עם תופעות נקודתיות, לניהול סיכונים מערכתיים ורחב הרבה יותר. הוא מבהיר שמדובר לא רק בהגנה על חוסכים תמימים, אלא בשמירה על יציבות פיננסית ארוכת טווח. כל משיכה מוקדמת מערערת את מאזן הקופות, פוגעת בתזרים של הגופים המוסדיים, ומגדילה את הסיכון להיווצרות אוכלוסייה רחבה של גמלאים ללא כיסוי מספיק.
במקביל, האחריות עוברת לשטח: מתכננים פיננסיים וסוכנים יצטרכו לזהות מראש, בעזרת מודלים, לקוחות במצוקה תזרימית, לבנות להם פתרונות נזילות אלטרנטיביים ולשמור את הפנסיה למטרה שלשמה היא נועדה.
גם הגופים המוסדיים צריכים לשנות את אופן ניהול הסיכון, לאסוף נתונים, לנתח התנהגות ולזהות בזמן אמת מי עלול למשוך כספים מתוך לחץ.
במקביל, יש מקום לדרוש מהציבור אחריות גדולה יותר: להבין שהפנסיה אינה מקור נזילות, אלא חלק ממנגנון ביטוחי־הכנסתי שבלעדיו אין יציבות כלכלית בגיל מבוגר.
המהלך של רשות שוק ההון הוא צעד נכון, אך הצלחתו תימדד לא בכמה משיכות יימנעו השנה, אלא בכמה חוסכים ילמדו לנהל את ההחלטות שלהם באופן מושכל, בלי שהרגולטור יצטרך להתערב בכל פעם מחדש.
מיכאל גורביץ' הוא מתכנן פיננסי ב-SFP
