דמי כיס הם אף פעם לא רק דמי כיס
בפעם הראשונה שילד מקבל כסף מהוריו, ייתכן שהוא לומד הרבה יותר מאשר איך להוציא אותו. ייתכן שהוא לומד מה כסף אומר. דמיינו ילד שמקבל דמי כיס בכל יום שישי. ברוב השבועות הכסף מגיע כרגיל. ואז, ביום שישי אחד, אחרי ויכוח, אחד ההורים אומר: "לא השבוע. אחרי איך שהתנהגת, לא מגיע לך".
משהו השתנה. הכסף כבר אינו רק כסף. הוא הפך לאישור. הילד עדיין יכול ללמוד לחסוך, להשוות מחירים או לבחור. אבל במקביל הוא לומד שיעור נוסף: כסף יכול להגיע כשאני מתנהג כמו שאתה רוצה — ולהיעלם כשלא.
ברוב המקרים, ההורים כלל לא מתכוונים ללמד את זה. הם רוצים ללמד אחריות, משמעת והכרת תודה. אבל כסף הוא מסר עוצמתי, במיוחד בילדות. הוא יכול להפוך בשקט לתגמול על חיבה, ציות או הישגים. ילד מקבל כסף נוסף אחרי ציון טוב. נער מאבד גישה לכסף אחרי שאכזב את הוריו. הורה שמרגיש אשם על כך שנעדר קונה משהו יקר. אף אחד מהרגעים האלה לא נראה כמו חינוך פיננסי, אבל הוא כזה.
כשישראל מכניסה חינוך פיננסי לבתי הספר, ילדים ילמדו לבנות תקציב, לחסוך ולקבל החלטות עם כסף. אבל בבית הם לומדים משהו עדין יותר: מה אני צריך לעשות, להיות או להפוך להיות כדי לקבל אותו?
אין פירוש הדבר שהורים לעולם לא צריכים לקשור כסף לאחריות. קבלת תשלום עבור עבודה יכולה ללמד שיעור חשוב, וגם להשלכות יש מקום. הבעיה מתחילה כשדברים שונים מתערבבים זה בזה. האם אלה דמי כיס? תשלום על משימה? מתנה? פרס? עונש? כשההורים יודעים את התשובה אבל הילדים לא, הכסף מתחיל להעביר מסרים שאף אחד לא התכוון לשלוח.
בהירות משנה את השיעור. אם ילד מקבל דמי כיס קבועים כדי ללמוד לנהל כסף, אולי כדאי להפריד אותם מאישור או מעונש. כאשר כסף הופך לפרס או לעונש, הוא עלול להתחיל לייצג דברים שצריך ללמוד במקומות אחרים: קבלה לומדים בתוך הקשר; ערך עצמי נבנה מתוך הידיעה שאני בעל ערך גם כשאני טועה; והכרה יכולה להיות קשורה למה שאנחנו עושים ובונים.
דבר אחד הוא כמה שווה מה שאני עושה. דבר אחר הוא כמה אני שווה. אם הילד מרוויח כסף עבור עבודה מסוימת, נקרא לזה תשלום. אם זו מתנה, ניתן לה להיות מתנה. ההבדל אולי נשמע קטן. הוא לא.
ילדים לא לומדים רק מה לעשות עם כסף. הם גם לומדים מה עליהם לעשות כדי לקבל אותו, מה עלול לגרום לו להיעלם, והאם כסף קשור למאמץ, לאהבה, לשליטה או לערך העצמי שלהם. השיעור הזה יכול להישאר איתם במשך עשרות שנים.
יש שאלה אחת, פשוטה להפתיע, שהורים יכולים לשאול את עצמם: "מה אני רוצה שהכסף הזה ילמד?" לא מה אני רוצה שהילד שלי יקנה. לא כמה כסף אני צריך לתת לו. אלא מה אני רוצה שהוא ילמד מעצם העובדה שאני נותן לו את הכסף הזה?
כי דמי כיס יכולים ללמד ילד איך לנהל עשרה שקלים. או שהם יכולים ללמד אותו מה כסף אומר בתוך מערכת יחסים. והשיעור השני עשוי להישאר הרבה יותר זמן מהראשון.
דייגו סוקולובסקי הוא כלכלן ומומחה לפסיכולוגיה פיננסית ומימון התנהגותי. טלי שוורצפיטר היא פסיכולוגית ומנחת תהליכים המתמחה ברגשות, מערכות יחסים ותקשורת. השניים הקימו יחד את DA3 Team, העוסקת בקבלת החלטות פיננסיות ובדינמיקה האנושית שמאחוריהן
