הקשר שמחזיק שכונה: קהילה בתכנון עירוני
השנה האחרונה הפכה את המובן מאליו לברור וחד: קהילה איננה בונוס, אלא תשתית. לא תוספת רגשית, אלא תנאי תכנוני. בימי שגרה, קהילה תורמת לאיכות החיים. אבל ברגעי משבר היא זו שמחזיקה את החיים עצמם. ככל שהשכנים מכירים זה את זה, כך תגובת החירום מהירה יותר, הסולידריות גבוהה יותר, והתחושה הכללית בטוחה יותר. דווקא במקומות שבהם קיימים קשרים פשוטים, חיי יומיום שיתופיים או אפילו היכרות בסיסית בין דיירים, יש מי שמבחין אם מישהו לא ירד למרחב המוגן בזמן. יש למי לפנות, ויש על מי לסמוך. אלה אינם ביטויים סנטימנטליים, אלא שכבת הגנה אנושית - רגישה, אך משמעותית.
תחום ההתחדשות העירונית בישראל מביא איתו הזדמנות אדירה לחידוש המרחב העירוני, לשדרוג התשתיות, לשיפור מערכות התחבורה, ולעידוד ציפוף נכון בלב הערים. עם זאת, הוא גם נוגע באופן ישיר במרקמים אנושיים עדינים. כשמתחדשת שכונה, לא מתבצע רק מהלך הנדסי. אנשים עוזבים בתים שגדלו בהם, נפרדים מהשגרה המוכרת להם, וחוזרים לאחר שנים למקום שנראה אחרת לחלוטין. יש מי שמתקשה לזהות את הרחוב, את הפינות המוכרות, או את השכנות שעמדה בלב התחושה של בית. כשהממד הקהילתי נותר מחוץ לשולחן התכנוני, עלול להיווצר מרחב בנוי היטב - אך נטול תחושת שייכות. כדי להימנע מכך, נדרשת ראייה רחבה יותר מצד כלל הגורמים השותפים לתהליך: יזמים, אדריכלים, רשויות מקומיות ודיירים.
תכנון שמבין את חשיבות הקהילה כבר בשלבים הראשונים מייצר לא רק שכונה יעילה, אלא גם מקום שראוי לחיות בו. שילוב של מרחבים פתוחים ונגישים, פינות ישיבה שנוצרות במיקומים טבעיים, שבילים המחברים בין מבנים, ותמהיל דירות מגוון - כל אלה אינם רק החלטות תכנוניות. הם תשתית לקשרים אנושיים. כך למשל, באמסטרדם, נבנתה שכונת Borneo-Sporenburg מתוך תפיסה המשלבת צפיפות עירונית גבוהה עם עידוד של חיים קהילתיים. רחובות הולנדיים צרים המחברים בין חלקי השכונה, מרפסות הפונות למרחב הציבורי, גינות פנימיות נגישות ושטחים חצי פרטיים שתוכננו מראש ליצירת אינטראקציה. לא הוקמה שם קהילה מאולצת, אלא נוצרו תנאים אמיתיים שאפשרו לה לצמוח.
גם בישראל הולכת ומתחזקת ההבנה כי קהילה איננה רכיב צדדי. יותר פרויקטים מתבצעים כיום תוך שיתוף ציבור אמיתי, התאמה לצרכים מקומיים, וליווי מתמשך של התושבים בתהליך כולו. קהילה לא ניתן לייצר באופן יזום, אבל בהחלט ניתן לתכנן עבורה תנאים. שביל שמוביל למפגש, גינה שמאפשרת בילוי ולא רק מעבר, נוכחות אנושית ברחוב שמזמינה קשר ולא רק תנועה - כל אלה מרכיבים שכונתיים חיוניים. גם דרך ההתנהלות של החברות היוזמות משפיעה על התוצאה: שיח מכבד, הקשבה לקולות הדיירים, ושקיפות תהליכית יוצרים לא רק שביעות רצון, אלא תחושת שותפות. כשזו קיימת, גם הקהילה יכולה להיווצר. וכשהיא נוצרת, הפרויקט מצליח לא רק מבחינה תכנונית, אלא גם אנושית.
בתקופה שבה מושם דגש משמעותי על אמצעי מיגון פיזיים, חשוב לזכור גם את המיגון החברתי. הוא אינו מופיע בתקנים ואינו נמדד במספרים, אבל ההשפעה שלו על תחושת הביטחון ברורה. אדם שמרגיש שייך, שמכירים אותו, שיודעים לשים לב כשהוא איננו - הוא אדם בטוח יותר. מרחב עירוני אינו נבחן רק בגובה הבניינים שבו, אלא גם באיכות הקשרים שהוא מאפשר. תחושת השייכות היא שמחוללת את ההבדל בין שכונה יעילה לשכונה חיה.
השנה האחרונה הזכירה לנו עד כמה הקשרים המקומיים הם שכבת ההגנה הקרובה והמשמעותית ביותר. ברגעים של חוסר ודאות, של חרדה ושל בידוד, אלה היו השכנים שהבחינו, שעזרו, שפעלו. לא באמצעות מערכות מתוחכמות, אלא מתוך נוכחות פשוטה ויומיומית. כך נבנה חוסן אמיתי.
העשייה בתחום ההתחדשות העירונית נושאת עמה שליחות עמוקה. לא רק לחדש תשתיות ולהציע פתרונות דיור, אלא גם ליצור סביבות חיים שבהן מתקיימת תחושת שייכות. בית אינו רק מבנה. הוא קשר, הכרות, מבט. ולכן, כאשר קהילה עומדת בלב התכנון, כל פרויקט הופך ממקבץ של דירות למקום שיש בו חיים. כי בית טוב נמדד לא רק בקירות שלו, אלא בקשרים שהוא מאפשר.
רונית אשד לוי היא מנכ"לית אפריקה ישראל מגורים
