פרשנות
בתי הדין הרבניים רוצים להיות בוררים וגם לאשר את פסק דינם
לאורך הדיונים בחוק הרחבת סמכות בתי הדין הרבניים הם טענו שבסך הכל מדובר בבוררות בהסכמה, עכשיו הם דורשים גם לאשר את פסק הבוררות של עצמם כבית משפט. החוק מעלה שורה של בעיות קשות, בהן פגיעה בזכויות נשים, ילדים ועובדים
הטיעון העיקרי להצדקת חוק הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים היה לכל אורך הדרך שמדובר רק בבוררות בהסכמה. אלא שביום שלישי, בדיון הראשון של ועדת החוקה בהכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, הודיע היועמ"ש החדש של בתי הדין הרבניים רפי רכס שבתי הדין מעוניינים להיות גם הסמכות שמאשרת את פסקי הבוררות לביצוע במקום בתי המשפט המחוזיים. ובמילים אחרות: בתי הדין רוצים להיות בוררים אבל גם להיות בית משפט שמאשר את פסק הבוררות ומאפשר להפעיל אותו.
בתי הדין הרבניים של המדינה מוסמכים בחוק לדון בענייני אישות ובסכסוכים שנלווים אליהם. אבל בעבר הם ישבו גם כבוררים בסכסוכי ממון בלי חוק שהסמיך אותם. זאת, פשוט על סמך ההנחה שזה דבר שבתי דין רבניים עושים. ב־2006 קבע בג"ץ שבית משפט של המדינה אינו יכול לקיים דיונים בלי הסמכה בחוק. מאז מנסות המפלגות הדתיות והחרדיות להשיב לבתי הדין את הסמכות אבל רק בקדנציה הזו נוצרה קואליציה שבה זה אפשרי. ב־2023, במקביל להפיכה המשטרית, אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק של ארבעה חברי כנסת מדגל התורה ומש"ס, בראשות יו"ר ועדת הכספים לשעבר ח"כ משה גפני, שמסמיכה את בתי הדין לדון כבוררים בסכסוכי ממון.
לאדם שמעונין להתדיין בדין תורה אין היום שום בעיה. לא רק שיש עשרות בד"צים חרדים, ח"כ גלעד קריב מהדמוקרטים ציין בישיבת ועדת החוקה שהמדינה מממנת הפעלת בתי דין לממונות במסגרת המועצות הדתיות. יתרה מזאת, כשבד"צ אסר על בתי הדין הרבניים לשבת כבוררים הם טיפלו ב־700 תיקים בשנה בלבד, כלומר הביקוש לשירותיהם לא גדול במיוחד. לכן מאחורי הצעת החוק עומד הרצון לעקוף את בג"ץ ולהחזיר לבתי הדין את מה שכביכול נגזל מהם, גם אם אין בכך כל צורך מעשי.
מעבר לבעיות המעשיות הרבות שההצעה מעוררת, קיים החשש שהיא פותחת פתח למערכת משפט מקבילה לפי ההלכה. מרכז יכין, הגוף שנחשב למחליף של פורום קהלת, הגיש לוועדת החוקה נייר עמדה שבו הוא המליץ שתוענק לבתי הדין לפעול בבוררות עם סמכויות בית משפט והסביר: "על נבחרי הציבור מוטלת החובה, להביא להכרה במשפט התורה במדינת ישראל, לקדם את מערכת המשפט של בתי הדין הדנים על פי התורה".
ההצעה מקודמת בימים אלה במה שנראה כניסיון של המפלגות הדתיות בקואליציה לנקות שולחן ולהעביר חוקים שחשובים להן לפני שהכנסת מתפזרת. היא אושרה בחודש שעבר בקריאה ראשונה במסגרת אחד הדילים המוזרים בין המפלגות החרדיות לקואליציה, שבמסגרתם הן מצביעות בעד הצעת חוק אחת שהן תומכות בה אבל חשובה יותר לליכוד, ובתמורה הקואליציה מצביעה עבור עוד הצעה שהן תומכות בה אבל חשובה להן.
כאמור, בדיון הראשון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית התברר שבתי הדין רוצים בעצם לשבת הן כבוררים והן כבתי הדין שמאשרים את פסקי הדין לבוררות. רכס הסביר זאת, בין היתר, בכך שיש מצב דומה בבתי המשפט לתביעות קטנות. ההבדל הוא שבבתי הדין יכולות להיות בוררויות של מיליונים. כן טען שבית הדין הרבני הגדול שהוא ערכאת הערעור על הבוררות הוא שווה מעמד לבית משפט מחוזי. לכן, לדבריו, לא הגיוני ששופט מחוזי יבטל החלטה של שלושה דיינים בבית הדין הגדול. עם זאת, לשאלת קריב הבהיר רכס שבתי הדין לפחות לא רואים עצמם כסמכות שאליה פונים כדי לבטל את פסק הבורר. במקרה כזה לדעתו צריך לפנות לבית המשפט העליון.
בדיון העלו נציגת משרד המשפטים יעל בלונדהיים ונציג הסיוע המשפטי דניאל רז דאגה עמוקה מכך שיוזם הבוררות יוכל לשלוח הזמנה אליה באמצעות בתי הדין. "אנשים שמקבלים מסמך מבית הדין עלולים להיות מורתעים ולתת את הסכמתם שלא מתוך בחירה חופשית", אמרה בלונדהיים. רז ציין שזה נכון בייחוד כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות, מהסוג שהסיוע המשפטי מטפל בהן. יו"ר הוועדה שמחה רוטמן מהציונות הדתית סירב לבטל את האפשרות וטען שהוכנסה לטופס ההזמנה באות בולטת אמירה מפורשת שאין חובה להסכים לבוררות. "המחשבה שקל לאדם דתי לסרב להזמנה מבית הדין הרבני מתעלמת מפערי הכוחות הדרמטיים", אמר קריב.
אחד החששות שהעלתה בלונדהיים הוא שבתי הדין שפועלים מכוח חוקי ההלכה יפגעו בזכויות מוקנות בחוק של נשים, ילדים ועובדים, דוגמת זכות הילד שיפרנסו אותו או זכות העובד לפנסיה. בלונדהיים סבורה שהמגבלות שנקבעו בחוק אינן מספיקות כדי למנוע זאת. בעבר הראה מחקר של פרופ' רון קליינמן שדיינים חרדים נוטים להעדיף את אינטרס המעסיקים גם על חשבון זכויות מוקנות של עובדים. "בבית הדין מקובל שלאשה אין קניין, וחוזים עומדים לפני חוק המדינה", מסבירה עו"ד בתיה כהנא דרור, המתמחה בבתי הדין הרבניים. בין היתר, משרד המשפטים מתנגד לאפשר גם לקטינים לפנות לבוררות (באמצעות אפוטרופוס).
לא רק על קטינים מסרבים בתי הדין לוותר. החוק החדש יאפשר גם לרשויות שלטוניות להתדיין בהם, מה שמעלה חשש כבד שרשויות מקומיות חרדיות יפנו לנהל שם חילוקי דעות משפטיים עם תושבים. "גוף מינהלי לא יכול לנהוג לפי דין דתי", הסבירה בלונדהיים.
וישנה גם הבעיה שוועדת החוקה מקדמת את החוק כחוק שאין לו עלות תקציבית. זאת, כשברור שמדובר בחוק שמיועד לייצר תקנים וג'ובים.
