המהפכה הבאה בדיני העבודה: תמחור השעה הריקה
תעסוקה ריקה משתלטת על הארגונים
יש תופעה שמתרחשת עכשיו בחברות רבות בארץ ובעולם, ואף אחד לא מדבר עליה בקול. לא המנכ”לים, לא מנהלי המשאבי אנוש, ובטח לא העובדים עצמם. אבל היא קיימת, ויש לה שם: תעסוקה ריקה.
הבינה המלאכותית שינתה את כללי המשחק מהר יותר ממה שמישהו ציפה. עובד שביצע 100% ממשימותיו לפני שנתיים מבצע אותן היום ב-20% מהזמן. הפרזנטציה שלקחה שעתיים — עשר דקות. המייל המשפטי שדרש ניסוח מוקפד — ניסוח ראשוני מוכן בשלוש דקות. דו”ח הניתוח שארך יום עבודה שלם — שעה. יעיל? בהחלט. אבל מה קורה עם שמונים האחוזים הנותרים?
מה היא תעסוקה ריקה
קוראים לה בשמות יפים: “זמן פנוי לחשיבה אסטרטגית”, “מרחב לפרויקטים חדשים”, “הזדמנות להכשרה מחדש”. אבל בפועל, עובדים רבים יושבים מול מסך, מנהלים שיחות על שיחות, ומחפשים למלא את הזמן בבירוקרטיה שמייצרת מראית עין של עיסוק. זו לא עצלות. זו הסתגלות רציונלית לסביבה שלא הגדירה מחדש את ציפיותיה.
ארגונים רבים לא מצמצמים משרות, כי הם לא רוצים להיחשב “חברות שמפטרים בגלל AI" אבל הם גם לא מגדירים מחדש מה עשויה להיות עבודה מלאה בעידן הזה. התוצאה: תעסוקה ריקה. עובדים שמרוויחים משכורת שלמה על 20% ערך, ומנהלים שמחזיקים פצצה שמתקתקת.
מה האפשרויות האמיתיות
הפחתת שכר אינה אפשרות. עובדים לעולם לא יסכימו לה, והדין הישראלי אינו מאפשר לכפות אותה. לכן, בפועל, נותרות שתי דרכים אמיתיות.
הדרך הראשונה היא פיטורים. אם התפקיד מבוצע ב-20% מהזמן, ארגון שפועל בכנות יסיק שהוא זקוק לפחות עובדים. זו מסקנה כלכלית הגיונית, אבל גם מסקנה שרוב הארגונים מסרבים להכיר בה בקול רם כי היא מחייבת פעולה, תיעוד, הליך תקין ועלות כלכלית מיידית.
הדרך השנייה היא הסבה מקצועית. להכשיר את העובדים לתפקידים חדשים שעדיין אין להם מענה אנושי. אבל גם כאן יש להיות כנים: רוב התפקידים שיוגדרו “חדשים” לא יהיו תפקידים יצירתיים במלוא מובן המילה. הם יהיו בעיקרם תפקידי ממשק, העברת פקודות למערכות, פיקוח על תוצרי AI, אימות ובקרה. האדם לא יחליף את המכונה, הוא ינהל אותה. זהו שינוי מהותי בטבע העבודה האנושית, ועדיין לא ברור שהמערכת החינוכית והארגונית מוכנה לו.
שוק העבודה ישתנה — וחיוב שעות העבודה בראשו
השינוי הגדול באמת לא יהיה במספר המשרות אלא בהיקף השעות. שוק העבודה שנבנה סביב יום עבודה של שמונה שעות, על מדדי פריון שמניחים כי שעת עבודה שווה שעת עבודה, הולך להתמוטט מבפנים.
המהפכה הבאה: תמחור השעה הריקה
חוק שעות עבודה ומנוחה הכיר מזה עשרות שנים בעיקרון פשוט: שעה שעובד מקדיש מעבר למכסה הרגילה שווה יותר, ומחויבת בגמול מיוחד. הבינה המלאכותית מציבה עכשיו את השאלה ההפוכה: מה שווה שעה שבה העובד נוכח, אבל המכונה עשתה את העבודה?
זו לא שאלה תיאורטית. היא תגיע לבתי הדין, ומוקדם יותר ממה שנדמה.
תארו לעצמכם את החוק של עוד עשר שנים. סעיף חדש בצד גמול שעות נוספות: “גמול שעה ריקה”. המחוקק מגדיר שלוש קטגוריות של שעות עבודה: שעה פעילה שבה העובד יצר בפועל, שעת ממשק שבה פיקח ואישר תוצרי AI, ושעה ריקה שבה נכח פורמלית בלבד. לכל קטגוריה תעריף. לכל תעריף תביעה אפשרית. ולמעסיק שלא תיעד את ההבחנה — חזקה שהכל פעיל.
זה נשמע רחוק. אבל גמול שעות נוספות גם נשמע רחוק לפני שמישהו ניסח אותו לראשונה.
השאלה האמיתית אינה אם המושג “שעה ריקה” ייכנס לחוק. השאלה היא מי יגדיר אותו ראשון: המחוקק, בתי הדין לעבודה, או הצדדים עצמם בהסכמים קיבוציים. ומי שיגדיר את המושגים קודם, יעצב את הדיון כולו.
כי התעסוקה הריקה לא תישאר ריקה לנצח. היא תפרוץ בפיטורים גדולים, בתביעות הרעת תנאים, ובשאלות משפטיות שאיש לא טרח להכין להן תשובות מראש.
השאלה היא רק מי יהיה מוכן כאשר זה יקרה.
מאת אשר אביטן, עו"ד מייסד, אשר אביטן – חברת עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
