לא, לא "יהיה בסדר"
"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום־יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל" כך אמר יצחק רבין, והדברים נכונים מתמיד כשבוחנים את תגובת מערכת ההשכלה הגבוהה למצב החירום הביטחוני שבו אנו חיים.
עם סיום שנת הלימודים קיבלנו שוב תזכורת כואבת לכאוס שמתחולל באקדמיה הישראלית עם פתיחתו של מבצע "עם כלביא". בזמן שכל מדינת ישראל התכנסה במקלטים והמרחבים המוגנים האקדמיה שוב החלה, כתמיד, לאלתר.
בהתחלה זה פשוט, המשק נסגר ואיתו גם הלימודים. אבל אז המבצע הסתיים ושוב – כל מוסד יצא בהנחיות שונות שמובילות לאפליה ומעודדות חוסר שוויון בין הסטודנטים. למה סטודנט באוניברסיטה הפתוחה צריך לקבל רק 3 ימים ללמוד ואז להיבחן באופן פיזי בעוד שסטודנט בתל חי מקבל שבוע דחייה לכל המבחנים?
כשהופעתי חודש שעבר בוועדת החינוך של הכנסת והצגתי תמונת מצב מדאיגה. סקר עדכני שערכנו מעלה כי 73% מהסטודנטים חוששים להגיע פיזית לקמפוס, 30% מתגוררים ללא מרחב מוגן, ולמעלה מ־75% מהסטודנטים המשרתים במילואים עדיין מגויסים. למרות זאת, אין תקנון חירום אחיד, אין נוהל מסודר לבחינות, והפערים בין המוסדות הולכים ומעמיקים.
אנו סבורים כי יש לקבוע באופן מיידי נוהל חירום אחיד למערכת ההשכלה הגבוהה, שיכלול מתווה ברור לבחינות ולשגרת הלימודים בכל מצב ביטחוני, ויפורסם מבעוד מועד – לא בלילה שלפני, לא תוך כדי אזעקה, אלא בזמן המאפשר היערכות מסודרת ושוויונית לכל הסטודנטים. רק כך נוכל להבטיח צדק, שוויון ושפיות לסטודנטים מכל רחבי הארץ, גם בעתות חירום.
צריך להדגיש שהמחדל של האקדמיה הוא משולש: חוסר יצירתיות, חוסר רגישות והיעדר הכנה מראש.
החוסר בגמישות המחשבתית מגוחך וזועק לשמיים ממי שכביכול מתיימרים להיות חוד החנית של החדשנות והחשיבה מחוץ לקופסה בישראל. העובדה שהאקדמיה בישראל לא מסוגלת לחשוב וליישם פתרונות כמו מבחני הערכה שונים מלבד להכריח סטודנטים להגיע פיזית גם בתקופות קשות היא בעייתית לכל הפחות.
אבל חמור מכך – חוסר הרגישות של האקדמיה כלפי הסטודנטים פשוט מזעזעת. ראשית, צריך לשים את הדברים על השולחן. כולנו היינו באותה סירה, אבל זו לא בדיוק אותה סירה. אין דין סטודנט שהצליח ללמוד בממ"ד יחד עם המשפחה הגרעינית שלו למי שגר בפריפריה והצטופף ובבית מרובה ילדים ונפשות. ישנם סטודנטים רבים בישראל שזקוקים למעונות ולספריה באוניברסיטה כדי ללמוד אז להכריח אותם להגיע ולהיבחן פיזית בהתראה מהרגע להרגע זו פשוט התעלמות מנסיבות המצב במדינה.
זאת בהמשך להתעלמות המתמשכת כמובן מציבור המילואימניקים, ההורים ועוד שהוקפצו בזמן "עם כלביא" ועכשיו מצופים לחזור ולהיבחן כרגיל.
והחוסר השלישי כאמור נוגע בעצב החשוף שלנו כישראלים. אנחנו אלופי העולם בלאלתר, אבל אולי יש מקומות שבהם כדאי לתכנן קצת מראש, לא עדיף להיות מוכנים? באוסטרליה למשל יש נוהל ידוע ומקובל מראש במקרה של שריפות. לא מלחמה קיומית, שריפות יער. אז במדינה כמו שלנו בה חוסר שגרה הפך כמעט לשגרה – לא הגיע הזמן שיהיה לנו נוהל מסודר לעתות חירום? מלחמות, מגיפות, רעידות אדמה ועוד הם אירועים שסביר שיקרו גם בעתיד, לא עדיף שנהיה כבר מוכנים מראש עם נוהל שיספק לכולנו, כל ציבור הסטודנטים בל גם המרצים והאקדמיות קצת ודאות ושפיות?
פעם אחר פעם הגישה ש"יהיה בסדר" נכשלת ומאסנו באלתורים וטלאים של החלטות בדקה ה-90. אנחנו דורשים מדיניות אחידה ומגובשת שתעניק ודאות לכל הסטודנטים והסטודנטיות בישראל. השקעה ויחס הוגן כלפי הסטודנטים היא השקעה בעתיד של מדינת ישראל.
סיון קורן היא יו"ר התאחדות הסטודנטים
