צו אנטון פילר: הגיע הזמן לייצר ודאות משפטית
במשפט האזרחי, צו אנטון פילר הוא המקביל לצו החיפוש בהליך הפלילי. אלא שבעולם המשפט האזרחי מדובר בפעולה דרסטית וחריגה, הגורמת לחדירה משמעותית לפרטיות
"ההמצאה הגדולה ביותר של המאה ה-20" – כך קרא שופט בית המשפט העליון לערעורים באנגליה, הלורד אלפרד דנינג (1899-1999), להלכה המשפטית החדשנית שיצאה תחת ידיו ב-1975 הידועה כ"צו אנטון פילר". הכינוי לו זכה הצו הינו על שמה של החברה הגרמנית בשם "אנטון פילר", שגילתה כי נציגתה באנגליה מכרה סודות מסחריים שלה לחברות מתחרות ללא אישור. לפיכך, פנתה החברה לבית המשפט האנגלי, בבקשה שיאפשר לה יחד עם בא כוחה להיכנס אל משרדי החברה הבריטית ולתפוס שם מסמכים שיאשרו את טענותיה. הלורד דנינג, שישב בבית המשפט לערעורים, הוציא את הצו המבוקש במעמד צד אחד – והשאר היסטוריה.
לאור השנים הרבות שעברו מאז, אפשר לשגות ולחשוב שמדובר בסיפור מהעבר הרחוק; אך למעשה, ההלכה שקבע הלורד דנינג עדיין אקטואלית – ומשפיעה על רבים ברחבי העולם, כולל בישראל. אפשר לראות בצו אנטון פילר את המקבילה של צו החיפוש בהליך הפלילי. אך יש הבדל משמעותי: צו החיפוש בהליך פלילי חשוב מאוד לחקירה ומניעה של עבירות פליליות, ולכן משתמשים בו לעתים קרובות. ואולם בעולם המשפט האזרחי, מדובר בפעולה דרסטית וחריגה, עד כי הצו זכה לכינוי "נשק יום הדין" על ידי בתי המשפט בישראל, מאחר שהוא מביא לחדירה משמעותית לפרטיות, במיוחד מול עוולות מהתחום המסחרי והאזרחי שניתן לרוב לכמת אותן בכסף.
איך מבקשים את ביטולו של נשק יום הדין?
ניתן היה לצפות כי בתור "נשק יום הדין", הוראות הדין הנוגעות לצו אנטון פילר יהיו ברורות ונהירות, אבל ההיפך הוא הנכון. הוראות הדין הנוגעות לצו, המופיעות בחוק עוולות מסחריות ובתקנותיו וגם בפרק הסעדים הזמניים בתקנות סדר הדין האזרחי - נעדרות הרמוניה חקיקתית, סותרות האחת את השנייה ומתעלמות מסוגיות מהותיות.
כך לדוגמה, על פי סעיף 17(ב) לחוק עוולות מסחריות וההלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה במקרה של זוקו נ' בקוש (ע"ע 15616-11-10), מי שמבקש לבטל את הצו אינו נדרש לפעול באופן יזום ולהגיש בקשה לביטולו, כי ברירת המחדל היא שבית המשפט מזמן את שני הצדדים לדיון בפניו, ודיון זה מתנהל "דה-נובו", כלומר, מחדש ומלכתחילה כאילו הצו מעולם לא ניתן.
לעומת זאת, תקנה 97(ו) לתקנות סד"א קובעת כי מבקש ביטול הצו דווקא כן נדרש לפעול באופן יזום ולהגיש בקשה לביטולו, ורק אם הוגשה בקשה זו, על בית המשפט לקיים דיון במעמד שני הצדדים. אם כן, כאשר הצו ניתן הן מכוח חוק עוולות מסחריות והן מכוח תקנות סד"א, נשאלת השאלה כיצד על המבקש את ביטול הצו לפעול: האם עליו אך להמתין לדיון במעמד שני הצדדים או להגיש בקשה לביטול הצו?
בעיה פרוצדורלית נוספת טמונה בכך שגם מסגרות הזמנים לקיום הדיון בצו, הקבועות בחוק עוולות מסחריות מחד (7 ימים מיום מתן הצו) ומאידך בתקנות סד"א (14 ימים מיום הגשת הבקשה לביטול), אינן אחידות, דבר שיוצר בלבול רב.
האם הצו יטה את דעתו של בית המשפט?
גם סוגיות מהותיות יותר נותרות ללא מענה. כך למשל, עולה השאלה האם למרות שהנחת המוצא בדיון היא שהצו מעולם לא ניתן - יכול בית המשפט במסגרת הדיון במעמד שני הצדדים להיחשף ולתת משקל לנסיבות ביצוע הצו על ידי בעל התפקיד, ובפרט בנוגע להתנהלותו של מי שכנגדו ניתן הצו? האם בית המשפט אינו אמור לשקול כ"טאבולה-ראסה" אם יש הצדקה להוצאת הצו על פי התנאים האובייקטיביים הקבועים בדין, ותו לא? האם לא קיים חשש שחשיפה לנסיבות ביצוע הצו עלולה להטות את דעתו של בית המשפט או ליצור אצלו רושם מוטעה?
לשם המחשה, נניח כי בעת ביצוע הצו על ידי בעל התפקיד, מי שכנגדו הוצא הצו נבהל ושכח שקיים בביתו מכשיר טלפון ישן. הוא לא דיווח עליו, וזה נמצא על ידי בעל התפקיד במהלך החיפוש. אם עובדה זו תובא לידיעתו של בית המשפט, עלול האחרון לחשוד כי מי שכנגדו הוצא הצו ניסה להסתיר דבר מה, בעוד בפועל מדובר במכשיר ישן שאין עליו שום מידע רלוונטי.
מי יעצור את החדירה לפרטיות?
ומה לגבי העיון במסמכים שנתפסו? כיום, מטעמי יעילות, בתי המשפט מאשרים בדרך כלל להעתיק את מלוא תוכנם של כל המכשירים האלקטרוניים שנתפסו בזמן ביצוע צו אנטון פילר, ואלה כוללים גם תכנים אישיים ופרטיים, אשר מוחזקים אצל בעל התפקיד עד קבלת הנחיות מבית המשפט. האם לבית המשפט סמכות להתיר עיון מורחב מעבר למסמכים עליהם הצביע מבקש הצו? ואם כן - מהו היקף ואופן ביצוע העיון, בשים לב שהמכשירים מכילים גם תכנים אישיים ופרטיים?
גם בהקשר זה, הוראות הדין אינן אחידות וחסרות. לפי תקנות סד"א, אין לבית המשפט סמכות להתיר עיון מורחב מעבר למסמכים עליהם הצביעה מבקשת הצו, אולם מאידך תקנה 18 לתקנות עוולות מסחריות מעניקה לבית המשפט סמכות רחבה, כללית ובלתי מוגבלת לקבוע מה ייעשה בחומרים שנתפסו, מבלי לפרט קריטריונים, מבחנים או שיקולים כלשהם לגבי היקף ואופן העיון, בשים לב לפגיעה הצפויה בפרטיות.
אם כן, ישנן שאלות רבות שנותרו פתוחות בקשר לצו אנטון פילר, דבר אשר מגביר את החשש לפגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד, כמו הזכות לפרטיות; לשימוש לרעה בצו, כמו למשל "מסע דיג" כדי לדלות חומרים של מתחרה אליהם העובד בחר לעבור; ולמתן הכרעות סותרות על ידי בתי המשפט. על כן, מוטב לפעול בהקדם להסדרה והאחדה של הוראות אלה – ולהפיג את אי הוודאות.
עו"ד בני אשכנזי הוא שותף במחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין שטיינמץ, הרינג, גורמן ושות'.
d&b – לדעת להחליט
