מרכז טאוב: יש פערי תקצוב חריגים לטובת החינוך הממלכתי דתי שאינם מוסברים בנוסחאות
מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה שנוסחאות התקצוב אינן מסבירות את פערי התקצוב לטובת החינוך הממלכתי דתי. החוקרים מתריעים: "יתכן שמדובר בשיקולים זרים". פערי התקצוב בין החינוך הממלכתי דתי לממלכתי לכיתה גדלו בעשור האחרון מ-5% ל-7%
מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית קובע שלא ניתן להסביר את פערי התקצוב לטובת החינוך הממלכתי דתי בחטיבות הביניים בנוסחאות התקצוב הרשמיות. החוקרים, נחום בלס וחיים בלייך, מגדירים תופעה זו כ"מטרידה" שכן "אם אי-אפשר לתלות את הפערים האלה בנוסחאות התקצוב – ייתכן שהתקצוב מושפע משיקולים זרים שאינם קשורים בהכרח למאפייני התלמידים ובתי הספר".
המחקר בוחן את היקף התקציבים שמקצה משרד החינוך לחטיבות הביניים במגזרים ובסוגי פיקוח שונים, והאם יש העדפות ביניהם. ממצאי המחקר מראים כי יש צמצום משמעותי בפערי התקצוב בין החינוך היהודי והערבי בשנים האחרונות. לעומת זאת, עדיין קיימים פערים ניכרים בתקצוב לטובת החינוך הממלכתי דתי לעומת החינוך הממלכתי העברי והממלכתי ערבי.
המחקר מתמקד בשנים 2014–2023, עשור שהתאפיין באירועים משמעותיים שהשפיעו על מערכת החינוך, בהם הסכמי שכר חדשים והפעלת תוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) שהפנתה תקציבים ניכרים לכלל בתי הספר.
החוקרים מצאו כי פער התקצוב לכיתה בין החינוך הממלכתי דתי לחינוך הממלכתי גדל בעשור האמור מ-5% ל-7% (ובשיא הגיעו לכ-10%), הפער בתקציב לתלמיד לטובת החינוך הממלכתי דתי נותר סביב 12% (ובשיאו הגיע לכ-16%). בעקבות רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי שמעדיף שכבות חלשות, הפער בין החינוך הממלכתי העברי כולו לערבי בתקצוב לכיתה קטן מ-15% ל-3%. הפער בתקצוב לתלמיד קטן מ-18% ל-6%. אבל הפער בין התקצוב הממלכתי-דתי לערבי קטן רק מ-21% ל-11% במונחי תקצוב לכיתה ומ-29% ל-18% במונחי תקצוב לתלמיד. כלומר נשארו פערי ענק.
הסיבות המרכזיות לשינויים בפערי התקצוב בין החינוך היהודי לחינוך הערבי הן השיפור בנתונים החברתיים-כלכליים של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי (שמשמעותם תקציב נמוך יותר), לצד ירידה בגודל בתי הספר ועלייה בשיעור כיתות החינוך המיוחד במגזר הערבי (שמשמעותם תקציב מוגדל). החוקרים קובעים שבעוד יכולתם של המשתנים המסבירים להסביר את הפערים בתקצוב לתלמיד גבוהה ויציבה, יכולתם להסביר את הפערים בתקצוב לכיתה נמוכה ואף הולכת ופוחתת לאורך זמן". כאמור הם מגדירים ממצא זה כמטריד.
לטענת בלס, "הנוסחאות כוללות את היתרונות המוכרים של החינוך הממלכתי דתי כמו שעות תפילה ושעות רב. הוא מעריך שהפערים החריגים נובעים מתקציבים שמעבירים מפקחי מקצוע שלהם סלי תקציבים גמישים ומפרויקטים מיוחדים. לדבריו, "לעובדה שעשרות שנים היו שרי חינוך דתיים יש את ההשפעה שלה".
עוד אומר בלס ש"היתרון של החינוך הממלכתי-דתי על פני החינוך הממלכתי הערבי והממלכתי העברי נובע בעיקרו מנוסחאות התקצוב הנוכחיות. אם משרד החינוך שואף לבטל את הפערים בין הקבוצות השונות במערכת החינוך, עליו לפעול לשינוי נוסחאות התקצוב ולהיצמד בנחישות לנוסחאות החדשות, אם יהיו כאלה".
