דעה
פיטורי ראש השב"כ הם הכל חוץ מנורמלי
תומכי נתניהו מצטטים מדף המסרים, שאין דבר רגיל יותר מראש ממשלה שמפטר את ראש השב"כ. אלא שהתנהלות נתניהו וחברי ממשלתו היא הכל חוץ מסבירה
"תגידו, באיזו מדינה נורמלית צריך בכלל סיבה מיוחדת להדיח ראש ארגון שאחראי אישית למחדל מודיעיני נוראי שהביא לאסון הגדול בתולדות מדינת ישראל?". כך צייץ אתמול שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' ברשת החברתית X.
האמירה הזו, שחוזרת על עצמה, נראית כלקוחה מדף מסרים שחולק לשרי הממשלה במקביל להחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו להדיח את ראש השב"כ רונן בר. לרגע היא נשמעת הגיונית, אבל למעשה טמון בה עולם ומלואו של היגיון מעוות ומסוכן, שמאיים לפגוע באזרחי ישראל.
נתחיל בביטוי "מדינה נורמלית". לגישתם של סמוטריץ' וחבריו לממשלה, מדינה נורמלית היא כזו שבה ראש השב"כ אמור היה ללכת הביתה כבר ב־8 באוקטובר, וכל יום שהוא נשאר בתפקידו הוא "עיוות מוסרי וביטחוני נורא". אלא שבמדינה נורמלית אמורים לחקור אירועים אסוניים. במדינה נורמלית מקימים ועדת חקירה עצמאית, שבודקת ומסמנת את האחראים והמעורבים, ומגישה לממשלה מסקנות והמלצות שימנעו בעתיד אסונות דומים. במדינה נורמלית ועדה כזו היתה צריכה להתחיל מזמן את עבודתה. אבל באמתלה ש"הכל פוליטי" זה לא קרה.
הוועדה האחרונה שהוקמה, לחקר אסון מירון, מצאה שמה שגרם לאסון האזרחי הגדול בתולדות ישראל והוביל למותם של 45 גברים וילדים היה ריבוי אינטרסים ולחצים פוליטיים שהשפיעו על הליך קבלת ההחלטות. על 16 אנשים הטילה הוועדה אחריות אישית, בראשם מי שכיהן אז כראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולא קיבלה את טענתו שלפיה "לא תפסו אותו בדש המעיל" ולא ידע על הליקויים. הוועדה החליטה אז שלא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו.
שלוש שנים חלפו מאז. אף אירוע שהתרחש במדינה לא מתקרב לממדי אסון טבח 7 באוקטובר. אבל נתניהו, שמעולם, בכל שנותיו כראש ממשלה, לא הכריז על הקמת ועדת חקירה, אינו מתכוון לחרוג ממנהגו כי אתם לא באמת מעניינים אותו. לא אלפי משפחות החטופים והנרצחים של השבעה באוקטובר שמבקשים תשובות, לא תושבי העוטף שרוצים לדעת שהם יכולים לחזור בבטחה לביתם, ולא שאר אזרחי המדינה שזקוקים לביטחון שאירוע כזה לא יישנה. זה הכל חוץ מנורמלי.
אחריות זה לחלשים
סמוטריץ' טען בהמשך שבכלל לא צריך "סיבה מיוחדת" כדי להדיח ראש שב"כ. לגישתו, כל מי שעמדו בראש הארגונים ונשאו במשרות שתפקידן הגנה על ביטחון ישראל, אמורים ללכת הביתה. שר הביטחון והרמטכ"ל כבר התפטרו, גם אלוף פיקוד דרום וראש אגף מודיעין. ראש השב"כ עצמו הודיע שבכוונתו להתפטר. מי שנותרו בתפקידיהם הם סמוטריץ' עצמו, שכיהן באותה עת כשר במשרד הביטחון, וראש הממשלה נתניהו. אם ידעו ואם לאו, האחריות עליהם. ולגישתו של סמוטריץ' - כלל לא צריך "סיבה מיוחדת" כדי שיתפטרו. רק שהם נבחרו על ידי הציבור אז אין מי שידיח אותם. הם לרגע לא חשבו לקבל על עצמם אחריות, בניגוד מוחלט לכל השאר. זה הכל חוץ מנורמלי.
"יש לי חוסר אמון מתמשך בראש השב"כ", הצהיר נתניהו, "ובשל זה החלטתי להביא לסיום תפקידו". אין חולק כי אמון בין שני בעלי התפקידים חיוני לעבודה משותפת, אבל השאלה היא מה מתכוון נתניהו כשהוא אומר "אמון". קיבלנו לכך לא מעט רמזים לאורך השנים, כשנושאי משרה בכירים העידו כי בריאיון לתפקיד נשאלו אם יהיו נאמנים לנתניהו. לכאורה שאלה תמימה, אבל היא מקור כל הרע הפושט היום במגזר הציבורי. נאמנות של פקידי ציבור צריכה להיות למוסדות שאותם הם משרתים ולאזרחי המדינה. הם לא אמורים להגן על מי שמינה אותם, או לשתף איתו פעולה כשהוא נוקט פעולות שפוגעות בציבור או בביטחונו. הם גם לא אמורים להגן עליו כשהוא נחשד בעבירות פליליות.
עריפת ראשים סדרתית
פיטורי ראש השב"כ נראים לסמוטריץ' ולחבריו מהלך נורמלי כי התפיסה שבה אין חוק וסדר מלבד זה שקובעת הממשלה, ואין כוח שיכול לרסן אותה מלבד היא עצמה, כבר חלחלה עמוק כל כך שקשה אפילו להסביר עד כמה מסוכן המקום שהגענו אליו. תשע שנים חלפו מאז קריאתה של מירי רגב "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", תשע שנים שבהן הספיקו ממשלות נתניהו לרמוס כל מוסד ציבורי מקצועי שניסה לפעול למען הכלל ולא היה כנוע לשלטון.
פיטורי ראש השב"כ הם הכל חוץ מנורמלי. הם חלק מתהליך של עריפת ראשים של כל מי שלא מגלה נאמנות אישית לאיש. הנאמנות הכפויה הזו מרסקת את הדרג המקצועי בכל התחומים, לא רק בביטחון אלא גם בחינוך, ברווחה, בבריאות, בביטחון הפנים. וכשהשירות הציבורי יתמלא באנשים שכל נאמנותם מסורה לזה שמינה אותם, ישראל תהיה הכל חוץ ממדינה דמוקרטית נורמלית.
