פרשנות
איפה החשיבה? 342 מיליון שקל לאילת - בלי אסטרטגיה
החלטת הממשלה להעביר מאות מיליוני שקלים לאילת כוללת עשרות סעיפים, אך במקום להציג תפיסה כלכלית כוללת היא מציעה אוסף של יוזמות, סתירות פנימיות ושאלה מרכזית אחת: האם מישהו באמת חשב על עתיד העיר?
"אילת. אין עוד מקום כזה. הרים, שמש וים. קניות ללא מע"מ" — כך מבטיח הג'ינגל למי שמתקשר לראש עיריית אילת אלי לנקרי. באופן מפתיע, דווקא הג'ינגל הקצר הזה מצליח ללכוד היטב את מה שמייחד את העיר הדרומית ביותר בישראל. זו גם העיר המרוחקת ביותר בארץ, ולכן קשה להשוות אותה לכל עיר אחרת. מנוע הצמיחה המרכזי שלה הוא התיירות. הפטור ממע"מ, גם אם הוא מנוצל לעיתים לרעה, הוא אחד הכלים המרכזיים למשיכת תיירות פנים. זה אולי תיאור מצמצם של העיר, אך הוא מספק נקודת מוצא ברורה: מהם האתגרים של עיר כה מרוחקת, וכיצד מפתחים עיר שכלכלתה תמשיך להתבסס בעיקר על תיירות גם בעתיד?
דווקא משום כך, החלטת הממשלה שאושרה היום (א') היתה אמורה להציג תפיסה כוללת. במקום זאת, היא מציגה את ההפך הגמור. ההחלטה אינה מציעה חזון לעיר, אלא מקבץ אקראי של תוכניות. אין בה קו מארגן, אין ניתוח שיטתי של אתגרי אילת, ואין ניסיון אמיתי להגדיר לאן העיר צריכה להתפתח בעשור הקרוב. גם הליך העבודה מעורר סימני שאלה. הייעוץ המשפטי מעיד כי קיבל את נוסח ההחלטה שלושה ימים בלבד לפני הבאתה לממשלה, ומשרדי האוצר והפנים אמרו ל"כלכליסט" שלא היו שותפים משמעותיים לגיבושה.
מאבחנים בעיה ופועלים הפוך
המסמך כולל כ־50 עמודים, 53 סעיפים ועלות של כ־342 מיליון שקל בחמש השנים הקרובות. מתוכם, 173 מיליון שקל יגיעו מתקציבי משרדי הממשלה, 138 מיליון שקל מהחלטת ממשלה אחרת המיועדת לרשויות המקומיות, 12 מיליון שקל ממינהלת תנופה ו־18 מיליון שקל מכספים קואליציוניים.
לא ניתן לנתח כל אחד מ־53 הסעיפים, אך אפשר לחלק את ההחלטה לשלושה חלקים: ניהול שוטף של העיר, צעדי פיתוח, ותוספות מגזריות בעלות אופי פוליטי.
דווקא החלק הראשון מעורר את השאלה הפשוטה ביותר: למה הממשלה בכלל צריכה לעסוק בזה? כך למשל, הממשלה מחליטה שהמשרד להגנת הסביבה יבצע פרויקט הצללה בעיר ב־7 מיליון שקל. משרד התחבורה יתבקש להקים 10 עמדות טעינה לאוטובוסים חשמליים ב־3 מיליון שקל. משרד החינוך יקצה כחצי מיליון שקל בשנה ל"יוזמות חינוכיות כלליות". אם אין כאן צורך בהחלטת מדיניות או בתקציב חריג, מדוע נדרשת החלטת ממשלה? חלק גדול מהסעיפים הללו היה יכול להיסגר בהתכתבות בין עובדי הממשלה לעירייה.
החלק המשמעותי יותר עוסק בפיתוח העיר. כאן כבר מדובר בתקציבים גדולים יותר, ובהם 42.5 מיליון שקל להבטחת זמינות מסוקים לפינוי רפואי. כאן מתגלה הסתירה המרכזית של ההחלטה. משרד ראש הממשלה טוען כי אחת הבעיות המרכזיות של אילת היא התלות בתיירות, שנפגעה בעקבות מלחמת 7 באוקטובר בשל היעדר תיירים מחו"ל. אלא שבאותו מסמך עצמו נכתב שאילת נשענת בעיקר על תיירות פנים ושזו בעיה למרות שזו בדיוק הסיבה שבגללה העיר נפגעה פחות מיעדי תיירות אחרים. בשנת 2025 רק כ־1% מהתיירים שהגיעו לעיר היו מחו"ל. למרות זאת, אילת רשמה שיא כאשר 26.5% מכלל פדיון התיירות בישראל נרשם בעיר, לעומת 20% בלבד ב־2019.
הסתירה אינה מסתיימת כאן. אם הממשלה סבורה שהתלות בתיירות היא בעיה, מדוע כ־57 מיליון שקל מיועדים לעידוד ענף התיירות? ומדוע להוסיף לכך הטבת מע"מ שמוערכת ביותר ממיליארד שקל בשנה? אם רוצים לגוון את מנועי הצמיחה של אילת, קשה להבין מדוע ממשיכים להשקיע כמעט אך ורק במנוע הצמיחה הקיים.
היעדר החשיבה הכלכלית בולט גם בפרק העוסק במערכת הבריאות. ההחלטה מציינת כי בית החולים יוספטל מדורג אחרון במדד היעילות של חדרי הניתוח, ומסיקה מכך שהבעיה היא מחסור בתקציבים. אלא שמדד יעילות אינו מודד כמה כסף יש לבית החולים, אלא עד כמה הוא מנצל את המשאבים הקיימים. כלומר, הנתון שמובא במסמך עשוי דווקא להעיד על בעיות ניהול, אך הממשלה מסיקה ממנו את המסקנה ההפוכה.
למה צריך "מרכז יציאת מצרים"?
אחד העקרונות הבסיסיים במדיניות ציבורית הוא לבחון מדוע החלטות קודמות נכשלו. בדברי ההסבר להחלטה נאמר כי לאורך השנים התקבלו שורת החלטות ממשלה בנוגע לאילת שלא יושמו במלואן. למרות זאת, אין במסמך ניסיון לנתח מדוע זה קרה. בלי להבין מדוע החלטות קודמות כשלו, קשה להאמין שהפעם התוצאה תהיה שונה.
החלק האחרון של ההחלטה כולל שורה של סעיפים שקשה למצוא את הקשר בינם לבין פיתוחה הכלכלי של אילת. כך למשל, מוצע להגדיל את התמיכה בתלמידי ישיבות שילמדו בעיר. קשה להסביר איך זה מחזק את העיר מבחינה כלכלית. דוגמה נוספת היא היוזמה של משרד המורשת להשקיע 3 מיליון שקל בבחינת האפשרות להקים "מרכז יציאת מצרים" באילת ובגיבוש קונספט ראשוני למיזם. הנימוק שמציג המשרד דרמטי לא פחות מהרעיון עצמו: בישראל, כך נטען, אין כיום מרכז לאומי המוקדש ליציאת מצרים, ולכן מדובר ביעד מרכזי של המשרד. עוד נטען שהמרכז צפוי לתרום לתעסוקה, לגוון את כלכלת העיר ולהפחית את התלות בתיירות. קשה שלא לתהות אם אין גבול למה שאפשר להצדיק באמצעות כמה משפטים במסמך ממשלתי.
אילת אכן זקוקה להחלטת ממשלה ייחודית. היא עיר חריגה בנוף הישראלי, עם אתגרים חריגים, ולכן היא דורשת חשיבה אחרת. אבל החלטת הממשלה שאושרה השבוע אינה מציגה אסטרטגיה, אלא רשימת סעיפים. במקום להגדיר לאן אילת צריכה להגיע בעוד עשור, היא מסתפקת באוסף של יוזמות, תקציבים ואינטרסים משרדיים שאינם מתחברים למדיניות אחת.
