באיחור של 13 שנה: ישראל נערכת להסדיר את זכויות הנוסעים עם מוגבלות בטיסות
משרד התחבורה פרסם טיוטת תקנות שנועדה להסדיר את זכויותיהם של נוסעים עם מוגבלות, שנים אחרי שישראל התחייבה לאמץ את הסטנדרטים האירופיים בתחום. התקנות יחייבו את חברות התעופה ושדות התעופה לספק סיוע לאורך כל שלבי הנסיעה, אך עדיין יאפשרו לסרב להטיס נוסעים עם מוגבלות מטעמי בטיחות או בשל מגבלות המטוס
ישראל מבקשת סוף סוף להסדיר את נגישותם של אנשים עם מוגבלות בתחום התעופה, אך טיוטת התקנות החדשה מעלה שאלה מתבקשת, מדוע נדרשו שנים של התחייבויות בינלאומיות כדי לקדם הסדרה שאמורה להבטיח זכות בסיסית - האפשרות לטוס באופן שוויוני?
הטיוטה שהגיש הבוקר (א') משרד התחבורה נועדה להרחיב את ההסדרה הקיימת, שכיום מתמקדת בעיקר בהיבטים הנוגעים למבנה כלי הטיס, ולהחיל כללים מקיפים על חברות התעופה ועל מפעילי שדות התעופה. זאת, בין היתר, בהתאם לאמנת שיקגו ולהסכם התעופה בין ישראל לאיחוד האירופי שנחתם ב-2013, הכולל התחייבות להתאמה לסטנדרטים אירופיים בתחום, דבר שלא נעשה עד כה.
אלא שההתחייבות הבינלאומית לא תורגמה עד כה להסדרה מקיפה בדין הישראלי. בעוד שבאיחוד האירופי קיימת רגולציה ייעודית המסדירה את זכויותיהם של נוסעים עם מוגבלות ואת חובות חברות התעופה ומפעילי שדות התעופה, בישראל נותר התחום ללא מענה רגולטורי מלא.
הפער אינו רק משפטי. בהיעדר כללים אחידים וברורים, נוסעים עם מוגבלות נאלצים להתמודד עם חוסר ודאות באשר לזכויותיהם, להיקף הסיוע שהם זכאים לקבל ולחלוקת האחריות בין חברות התעופה לבין מפעילי השדות. במציאות שבה הטיסה היא חלק בלתי נפרד מחופש התנועה, מדובר בחסם של ממש.
הטיוטה מבקשת כעת להסדיר את מסע הנוסע כולו והיא כוללת את חובת מסירת מידע נגיש עוד בשלב רכישת הכרטיס, אפשרות לתיאום סיוע מראש, ליווי בשדה התעופה ובמעברים, סיוע בעלייה למטוס ובתוכו, הובלת מכשור עזר ללא תשלום נוסף, וכן אחריות לתיקון או לפיצוי במקרה של אובדן או נזק לציוד. היא גם מחייבת מפעילי שדות תעופה וחברות תעופה להדריך עובדים הבאים במגע עם נוסעים עם מוגבלות.
אלא שגם אם התקנות יושלמו וייכנסו לתוקף, עצם קידומן מדגיש את הפער בין התחייבויותיה של ישראל להסדרת תחום הנגישות לבין הסדרתו בפועל. לפי הטיוטה, חברות תעופה יוכלו לסרב למכור כרטיס או להעלות נוסע עם מוגבלות אם הדבר נדרש מטעמי בטיחות או אם ממדי המטוס אינם מאפשרים את הטסתו. במקרים מסוימים ניתן יהיה גם לדרוש ממנו להגיע עם מלווה. אמנם מוצע לחייב את החברה לנמק את הסירוב ולנסות להציע חלופה, אך בפועל הנוסע עלול למצוא את עצמו מול החלטה שמתקבלת סמוך למועד הטיסה, כיוון שהוא נדרש להודיע 48 שעות מראש, כשהאפשרויות העומדות בפניו מוגבלות.
