ישראל דוהרת במדרון מדד השחיתות והשקיפות
תוצרי ההפיכה המשטרית: דיכוי התקשורת, ההתעמרות במערכת המשפט, הגברת הריכוזיות הממשלתית, ידרדרו את ישראל מהמקום ה־30 במדד הבינלאומי לשקיפות
שביל ישראל איננו רק השביל שבו צועדים הישראלים לאורכה ולרוחבה של הארץ. לצדו יש את שבי"ל (שקיפות בינלאומית) ישראל שבו צועדת ישראל במדרון מדד השחיתות. ב־2024 דורגה ישראל במקום ה־30 מתוך 180 מדינות עם ציון של 64 נקודות. לא רע יחסית אבל גם לא הכי טוב אל מול העולם הדמוקרטי שאליו אנחנו מבקשים להשתייך. ארה"ב ניצבת במקום ה־29. קטאר במקום ה־38. במקומות הראשון והשני ניצבות דנמרק ופינלנד, בעיקר בזכות המסורת הפוליטית של שקיפות מקסימלית. שבי"ל ישראל הוא סניף של הארגון החברתי גלובלי Transparency International, ושקיפות היא שם המשחק בבחינת אור השמש כמטהר האולטימטיבי. כך נוהגים בסקנדינביה שכל מדינותיה בעשירייה הראשונה. מלבד דנמרק ופינלנד, נורבגיה מדורגת חמישית ושבדיה שמינית.
1. בפברואר הקרוב יפורסם מדד 2025 ובשבי"ל חוזים ירידה קלה. בעיקר בגלל תוצרי ההפיכה המשטרית — דיכוי התקשורת, ההתעמרות במערכת המשפט, הגברת הריכוזיות הממשלתית. הנסיגה הדמוקרטית תיתן את אותותיה. ישראל תרד אך לא תצנח הודות לעובדה שאנחנו לא לבד והנסיגה הזו היא תופעה כלל־עולמית. אגב, במקום השלישי בדירוג 2024 נמצאת סינגפור, מדינה מיוחדת במינה. הדמוקרטיה בה רחוקה מלהיות מיטבית, אבל השלטון האוטוקרטי־ריכוזי שבה מחויב ופועל לרווחת התושבים. במובן זה סינגפור היא ניסוי משטרי יוצא דופן — אוטוקרטיה שהצליחה לא להירקב ולהישחת.
לאחרונה החליפה השופטת בדימוס ד"ר דפנה אבניאלי את השופטת בדימוס נילי ארד כראש שבי"ל ישראל. החזון של אבניאלי הוא להרחיב את השקיפות לתחום התאגידי־עסקי. "אנו חיים בעידן שבו שקרים, חצאי אמיתות וקונספירציות אינם תופעה שולית", היא אומרת, "אלא כלי שיטתי לערעור האמון במוסדות וביסודות הדמוקרטיים. הפגיעה חודרת בעוצמה גם לעולם העסקי. חברות פועלות כיום בסביבה שבה מידע כוזב, דיסאינפורמציה וקמפיינים מתוזמרים יכולים למחוק מוניטין שנבנה במשך שנים, לערער את אמון משקיעים, לפגוע בעובדים ולהסב נזק כלכלי ממשי. ארגונים שאינם מקפידים על שקיפות ועל ממשל תאגידי אחראי, מגלים שהשוק, הרגולטורים והציבור אינם סלחניים כבעבר. שקיפות אינה נתפס עוד כניהול זהיר — אלא כחובה ממשית".
2. בחינת השחיתות אינה מדד טהור, אלא שיקוף קריטריונים שחלקם סובייקטיביים. גם האובייקטיביים כמו כמות כתבי אישום והרשעות של אישי ציבור יכולים להציף בעיות כפי שמדגים סיפור של מני מזוז, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה ושופט ביהמ"ש העליון: "קולגה ממדינה מרכז אירופית סיפר לי שהקימו אצלם יחידה למאבק בשחיתות. כעבור כמה חודשים ביקרתי שוב באותה מדינה וסיפרו לי שהיחידה נסגרה. למה, שאלתי, היא לא הצליחה? להפך, השיבו לי, היא הצליחה יותר מדי".
הסיפור הזה צריך להדהד היטב גם אצלנו. חקירות שחיתות הן, לגודל הפרדוקס, גם מדד לניקיון ואילו דיכוין הוא מדד לשחיתות, בדומה לתחיבת הלכלוך מתחת לשטיח. ובמילים אחרות: ככל שהשלטון מגדף יותר את ראש אגף חקירות ניצב בועז בלט, אז עוד לא אבדה תקוותנו.
3. “הספר החשוב והמשפיע ביותר שנכתב אי פעם על ההיסטוריה של המשפט הישראלי", הכתיר פרופ' אסף לחובסקי את ספרו של פרופ' מני מאוטנר "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי", שחגג בשבוע שעבר 30 שנה להוצאתו לאור בכנס מיוחד באוניברסיטת תל אביב. בקהל נצפו הנשיא לשעבר של העליון אהרן ברק, היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה ובכירי משפט ואקדמיה נוספים.
פרופ' יואב דותן: "אם אני צריך לבחור בין ממלכת הכזבים של אהרן ברק לבין מלכות הטרור של איתמר בן גביר, אני נשאר עם האפשרות הראשונה"
שמו היבשושי של הספר לא מסגיר את הדרמה שקופלה בין דפיו: הצפת הדיון באקטיביזם השיפוטי ושינוי דרכי ההנמקה והפעולה של העליון משפיטה פורמלית לשפיטה ערכית. הפוליטיקה געשה וסערה אל מול שופטים שעוסקים בערכים. נגד מאוטנר נטען שזרע את ניצני המתקפה הגדולה על מערכת המשפט שהגיעה לשיאה בהפיכה המשטרית. זאת, כשהעביר את העימות הזה לשדה החברתי, הפוליטי ומיסגר אותו כ"מלחמת התרבות בין יהודים חילונים, פרו מערביים וליברלים, מצד אחד, לבין יהודים דתיים, אשר לא אחת הם גם לאומיים, המבקשים לחזק את מעמדן של ההלכה ומורשת היהדות בחייה של ישראל".
4. ביקורתו של מאוטנר, בדומה למשל לזו של פרופ' יואב דותן על הסבירות, גויסה לשורות ההפיכה ושניהם מבקשים להתנער ממנה בכל כוחם. דותן אמר: "אם אני צריך לבחור בין ממלכת הכזבים של אהרן ברק לבין מלכות הטרור של איתמר בן גביר, אני נשאר עם האפשרות הראשונה". מאוטנר דבק בחזון הליברלי שמנחיל העליון וגם עבורו בן גביר הוא דגל אדום. "מלחמת התרבות מלווה את חייו של העם היהודי כבר 250 שנה", אמר בכנס, "מי שיקרא את ההסכמים הקואליציוניים, מי שיראה את הרכב הממשלה, ואני לא מדבר רק על השר הגזען, הנתעב, האלים. מי שיקרא את תוכנית ההפיכה של שר המשפטים מנאומו בינואר 2023, יבין אנו בשיאה של המלחמה. הזמנים הרעים, במונחים ברכטיאניים, מחייבים הרבה פחות אקדמיה והרבה יותר מאבק ציבורי להגנת המשטר. אני מקווה שבסופו של דבר נצליח, והליברליזם הישראלי יישאר על כנו למרות הסכנות הגדולות שמאיימות עליו".
