סכומים במחלוקת: איך קובעים שווי של קניין רוחני?
הכנסות ושיעורי צמיחה אינם הקריטריונים היחידים שעל פיהם צריך להיקבע שווי קניין רוחני של חברה * פסיקה של העליון עוסקת בשאלה איך נקבע שווי קניין רוחני
מי קובע מה שווי הקניין הרוחני של חברה ועל פי אילו פרמטרים הוא נקבע? שאלות מעניינות אלה עולות מפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בעניין חברת התוכנה סי.איי סופטוור שמכרה את קניינה הרוחני לחברה בינלאומית קשורה.
בדיווח לרשות המיסים החברה ציינה כי שווי הקניין הרוחני שנמכר היה כ-110 מיליון שקל. אלא שרשות המיסים טענה כי השווי האמיתי גבוה בהרבה: כ-667 מיליון שקל. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעיקר בשאלה האם מדובר בנכס טכנולוגי דועך או בנכס בעל פוטנציאל צמיחה ורווחיות מתמשכים.
רשות המיסים הסתמכה בין היתר על בקשה שהגישה החברה למדען הראשי (כיום רשות החדשנות), שבה הציגה את מוצריה כמוצרי ליבה חדשניים, בעלי שוק עצום ופוטנציאל גבוה, ואף קיבלה על בסיס כך הטבות מס של מיליוני שקלים. טענת החברה, מנגד, הייתה כי הערכת השווי שעליה התבסס פקיד השומה מנותקת מהמציאות העסקית והטכנולוגית. לשיטתה, שלוש מתוך ארבע התוכנות שנמכרו היו זניחות או גוססות, ואילו התוכנה המרכזית, שהיוותה את עיקר השווי – כבר איבדה את יתרונה התחרותי. לכן, לשיטתה, היה נכון להניח אורך חיים מסחרי קצר וצמיחה שלילית.
ואולם לגישתנו, טענות הצדדים מתמקדות בפן צר למדי של הערכות השווי. מבט רחב יותר על הסוגייה מעלה כי שוויו של קניין רוחני אינו נובע רק מההכנסות שהוא צפוי להניב. יתרה מכך, "קניין רוחני" אינו נכס אחיד. פטנטים, בקשות פטנט, תוכנות, סודות מסחריים, מאגרי ידע וזכויות יוצרים עשויים להפיק את ערכם ממקורות שונים לחלוטין. לצד הניתוח הפיננסי, יש מקום לבחון גם את טיב הנכס עצמו: האם מדובר בטכנולוגיית ליבה או ברכיב משלים; מהו היקף ההגנה המשפטית העומדת מאחוריו; מהו היתרון התחרותי שהוא מקנה; האם קיימות טכנולוגיות חלופיות; ומהי תרומתו למוצרים אחרים או לפיתוחים עתידיים. שיקולים אלה עשויים להשפיע באופן מהותי על ערכו של הנכס, אך אינם תמיד מקבלים ביטוי מלא במסגרת חוות דעת כלכליות מסורתיות.
המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי, שהכרעתו העובדתית התמקדה בשתי שאלות: אורך החיים הצפוי של הקניין הרוחני, ושיעור הצמיחה הצפוי שלו במועד העסקה. בעניין זה, שני הצדדים הביאו מומחים טכנולוגיים וכלכליים בעלי שם, אשר כל אחד מהם צידד בעמדתו בלהט.
ואולם, בית המשפט המחוזי סבר כי במחלוקות בין המומחים קיים קושי מובנה לתור אחר האמת. לכן החליט כי יבחר בתום ההליך האדברסרי באחת משתי חוות הדעת שהגישו הצדדים, ולא יצלול לתוך חוות הדעת של שני הצדדים בניסיון לאזן ולשקלל ביניהן.
הגורם המרכזי שהכריע את הכף היה הבקשה שהגישה החברה למדען הראשי. בית המשפט ראה בה מסמך רשמי מזמן אמת שבו החברה עצמה תיארה את בעלותה בקניין הרוחני ואת גודל השוק של מוצריה. בית המשפט פסק כי מצגים אלה עומדים בסתירה חריפה לטענת החברה בערעור המס, לפיה מדובר היה בנכס דועך, שולי או כמעט חסר ערך.
בפסק הדין נכתב כי אמנם גם עמדת רשות המיסים לא חפה מקשיים (לדוגמא, שיעורי הצמיחה שעליהם הסתמך המומחה מטעמה נראו אופטימיים מדי), אולם משקבע בית המשפט כי חוות הדעת מטעם החברה לא תאמה את התשתית העובדתית, בחר לאמץ את חוות דעת פקיד השומה במלואה, בהתאם לגישה שלפיה עדיף לבחור באחת מחוות הדעת ולא לנסות "למזג" ביניהן.
אלא שבית המשפט העליון קיבל לאחרונה את עמדת החברה, ופסק כי בית משפט המחוזי לא היה חייב לנקוט בכלל הכרעה בינארי ולפיו דחיית חוות דעת המומחה מטעם החברה מחייבת אימוץ חוות דעת המומחה מטעם פקיד השומה כפי שהיא (as is). העליון הורה על החזרת התיק למחוזי, על מנת שימנה מומחה מטעמו לבחינת ערך הקניין הרוחני שנמכר.
ואולם, גם בית המשפט העליון בהחלטתו הקצרה לא התייחס לשאלות רבות בדבר טיב הנכס עצמו. כגון, האם מדובר בטכנולוגיית ליבה או ברכיב משלים, מה היקף ההגנה המשפטית העומדת מאחורי הנכס וכד'.
פרשה זו ממחישה קושי רב המאפיין הערכות שווי של קניין רוחני. במקרים רבים, מרכז הכובד של הדיון מועבר למודלים פיננסיים, לתחזיות הכנסות, לשיעורי צמיחה ולהנחות בדבר אורך החיים הכלכלי של הנכס. ואולם, שוויו של קניין רוחני אינו נובע רק מביצועיו העסקיים בעבר או מהכנסותיו החזויות, אלא גם ממאפייניו המשפטיים והטכנולוגיים. בין היתר, יש לבחון את איכות ההגנה המשפטית שהנכס נהנה ממנה, יכולת האכיפה של הזכויות וההכנסה הצפויה מתמלוגים או פיצויים, משך ההגנה שנותר להן, והאפשרות של מתחרים לעקוף את הפתרון הטכנולוגי או להתחרות בו באמצעות טכנולוגיות חלופיות. הערכת שווי של קניין רוחני היא מטבעה משימה רב-תחומית, המחייבת שילוב בין מומחיות כלכלית, משפטית וטכנולוגית. יש לקוות כי בתי המשפט ירחיבו את הדיון בשאלות אלה.
עורכי הדין יואב אלקלעי ודורון מוטעי הם שותפים במשרד פרל כהן
d&b – לדעת להחליט
