"יש לחוקק חוק יחסי ממון מודרני שיחול באופן ברור גם על זוגות לא נשואים"
ענף דיני המשפחה הופך לדינמי יותר ויותר כתוצאה מהשינויים החברתיים והכלכליים, ובהתאם נדרשת מעורכי הדין בתחום ראייה רחבה במיוחד, הבנה עמוקה של כל מקרה ופתרונות יצירתיים מאי-פעם. לקראת פורום דיני משפחה של Duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט התייחסו עורכי דין מובילים בתחום למגמות ולשינויים שמתרחשים בימים אלו
המשפחה המודרנית מתנהלת כיום במציאות מורכבת ודינמית יותר מאי פעם, וגם דיני המשפחה נדרשים להדביק את קצב השינויים. סוגיות שבעבר נתפסו כיוצאות דופן, כמו הסכמי ממון, תכנון בין דורי של נכסים או מחלוקות ירושה מורכבות, הופכות לחלק בלתי נפרד מהשיח המשפטי והמשפחתי. במקביל, גוברת התחושה כי חלק מהמסגרת החוקית כבר אינה מותאמת במלואה למציאות החברתית והכלכלית של השנים האחרונות. לקראת פורום בכירות ובכירי ענף דיני המשפחה של Duns 100 מבית דן אנד ברדסטריט, עורכי הדין המובילים בתחום התייחסו למגמות המרכזיות, באתגרים המתפתחים ובשינויים הנדרשים לעתיד התחום.
בכתבה לקחו חלק עו"ד יוסי הרשקוביץ, מייסד ובעלים יוסי הרשקוביץ ושות' – משרד עורכי דין ונוטריון, עו"ד ונוטריון חוסין זגייר, מייסד בעלים ומנהל, חוסין עלי זגייר – משרד עורכי דין ונוטריון, עו"ד רחל פוקס מור, מייסדת ובעלים, רחל פוקס מור, משרד עורכי דין ונוטריון ועו"ד לימור מסר, מייסדת ובעלים, לימור מסר עורכי דין.
הסכמי ממון הופכים בשנים האחרונות לנפוצים יותר ויותר. האם זה נכון באמת נכון לכל מקרה? האם נראה הסכמי ממון "דינמיים" (שמשתנים אחת לתקופה) לנוכח שינויים בשוק העבודה, אופציות וכו'?
יוסי הרשקוביץ: הסכמי ממון נכונים במיוחד לזוגות שחיים יחד ללא נישואין. לזוגות הנישאים בגיל מקדם כאשר לכל אחד מהם יש רכוש איתו הוא הגיע לזוגיות. בהחלט יש מקום לעדכונים של הסכמי ממון במהלך החיים הזוגיים".
חוסין זגייר: "פילוסוף צרפתי כתב כי "האמת היא כמו השמש. היא מאפשרת לראות הכל, אך לא מאפשרת להתבונן בה". הסכמי ממון אינם מונעים התדיינות משפטית לאחר פרוץ סכסוך בין בני זוג. הסכמי ממון חלים בעיקר על רכוש בני זוג, לכן הם לא נותנים מענה מקיף לסכסוך המשפחתי, בייחוד כאשר לזוג ישנם ילדים\קטינים, ונדרש להכריע בסוגיות שבמחלוקת, כמו המדור, המשמורת ומהמזונות. לדעתי יש להרחיב תחולת הסכמי הממון, ולאפשר לבני זוג לכלול בהסכם ממון גם ענייני מדור, מזונות ומשמורת, ולהותיר לבית המשפט כוח התערבות רחב בנושאים אלה".
רחל פוקס מור: "למרות המגמה הרווחת, הסכם ממון אינו 'מוצר מדף' שמתאים לכולם. הסכם הממון חיוני במיוחד כאשר ישנו חוסר סימטריה מובהק בכניסה לקשר (נכסי קריירה משמעותיים, דירה רשומה על שם צד אחד, או הון משפחתי קודם), או בפרק ב' כאשר יש רצון להגן על זכויות הילדים מהקשר הראשון. עם זאת, כאשר בני הזוג נכנסים לקשר בעמדת זינוק זהה לחלוטין ללא נכסים, במקרה שכזה, הסכם קשיח מדי עלול לייצר מנגנוני התחשבנות קטנוניים שיפגעו במרקם הזוגי. חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, קובע מנגנון ברירת מחדל של "איזון משאבים" כלומר חלוקה שוויונית של הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, כאשר עבור זוגות צעירים רבים ללא נכסים קודמים, מנגנון זה משקף נאמנה את השותפות שהם מבקשים לייצר. אנחנו כבר רואים ולשיטתי גם נמשיך לראות מעבר למודלים דינמיים יותר, במיוחד לנוכח אופי השתכרות מודרני (מניות, אופציות, מענקי חסימה (RSUs), וסטארט-אפים). הסכם ממון מסורתי וקשיח ('מה ששלי שלי, מה ששלך שלך') לעיתים קרובות אינו מחזיק מעמד במבחן המציאות של נישואין ארוכים, ובתי המשפט נוטים לעיתים לחפש דרכים לרכך אותו אם נוצר עיוות קיצוני (מכוח עילת השיתוף הספציפי). לכן, הפרקטיקה המקצועית נעה לכיוון של מנגנונים מותנים או מדורגים בהסכם עצמו, כגון: מנגנון מדורג לפיו נכסים מסוימים או אחוזים מאופציות יהפכו למשותפים בהדרגה, ככל שהנישואין יימשכו זמן רב יותר או מנגנון עדכון לפיו בני הזוג מתחייבים לשוב לבחון ולעדכן את ההסכם בנקודות זמן מוגדרות (למשל, הולדת ילד, רכישת נכס מקרקעין משותף, או שינוי קיצוני במעמד התעסוקתי)".
לימור מסר: "הסכם ממון אינו מוצר מדף ואינו נדרש באותה מידה לכל זוג. יש מקרים שבהם הוא כמעט הכרחי — נישואים שניים, פערים רכושיים משמעותיים, דירה שנרכשה לפני הקשר, עסק משפחתי, אופציות, ירושות צפויות או חובות של אחד הצדדים. לעומת זאת, אצל זוג צעיר שמתחיל את חייו כמעט מאפס, לעיתים נכון יותר לנסח הסכם פשוט ומאוזן, ולא ליצור תחושת חשדנות מיותרת בתחילת הדרך.אני בהחלט סבורה שנראה יותר הסכמי ממון 'דינמיים', לא במובן של הסכם שמשתנה אוטומטית ללא שליטה, אלא הסכמים הכוללים מנגנוני עדכון ובחינה מחדש בצמתים משמעותיים: הולדת ילדים, רכישת דירה, הקמת עסק, קבלת ירושה, מעבר לחו״ל, מימוש אופציות או שינוי דרמטי בהכנסות. שוק העבודה השתנה, ובמיוחד בעולם ההייטק והעצמאיים, רכוש כבר אינו רק דירה וחשבון בנק. לכן גם ההסכמים צריכים להיות חכמים, גמישים וצופי פני עתיד".
ישראל עומדת בפני העברת העושר הגדולה בתולדותיה, כאשר דור המייסדים מתחיל להעביר נכסים לילדיו. האם עורכי דין לדיני משפחה הופכים בפועל גם ליועצים אסטרטגיים של המשפחה?
יוסי הרשקוביץ: "כאשר אנו מלווים בעלי הון בהעברת הרכוש אם בדרך של הורשה או בדרך של מתנה מחיים, בהחלט יש מקום להגדרת תפקידנו כיועצים מעבר לעורכי צוואה".
חוסין זגייר: "המציאות יכולה להשתקף במחשבה, והאמת יכולה להתבטא באמירה. עורכי דין אינם יכולים להישאר מייצגים רק של צדדים בסכסוכים משפחתיים, ייעוץ אסטרטגי של עורכי הדין מתחום דיני המשפחה יכול לסייע בהפחתת היקף הסכסוכים המשפחתיים ואף מניעת היווצרותם במקרים רבים".
רחל פוקס מור: "עורכי דין לדיני משפחה כבר מזמן אינם רק 'ליטיגטורים של גירושין', אלא מתפקדים כיועצים אסטרטגיים ומנהלי סיכונים עבור המשפחה כולה. בעבר, הטיפול בנכסים נעשה בנפרד (אצל עורך דין מסחרי או מקרקעין) והטיפול המשפחתי בנפרד. כיום, בשל 'העברת העושר הגדולה', הדיסציפלינות הללו מתמזגות. המשמעות בפועל היא תכנון הוליסטי שמונע סכסוכים עתידיים לרבות בניית אסטרטגיה המשלבת צוואות הדדיות, הסכמי ממון לילדים (כתנאי לקבלת מתנות או ירושות), הקמת נאמנויות, ועריכת הסכמים בין-דוריים בחברות משפחתיות. המטרה היא להגן על ההון המשפחתי מפני זליגה החוצה במקרה של גירושין של מי מהילדים, מחד, ומאידך למנוע מלחמות ירושה קורעות משפחות בתוך דור ההמשך. עורך הדין נדרש להבין במיסים, במקרקעין, בדיני חברות ובפסיכולוגיה משפחתית מורכבת".
לימור מסר: "כן, ובפועל זה כבר קורה. עורך דין לדיני משפחה כבר מזמן אינו עוסק רק בגירושין או בסכסוך לאחר שהמשבר פרץ. יותר ויותר משפחות פונות מראש כדי להסדיר העברה בין־דורית של נכסים, חלוקת זכויות בין ילדים, הגנה על נכסים משפחתיים מפני סכסוכי גירושין עתידיים, צוואות, ייפויי כוח מתמשכים, הסכמי ממון והסכמים בין בני משפחה. במובן הזה עורך הדין לדיני משפחה הופך לחלק ממעגל הייעוץ האסטרטגי של המשפחה, יחד עם רואי חשבון, יועצי מס, עורכי דין בתחום המקרקעין והנאמנויות. התפקיד אינו רק משפטי טכני, אלא גם מניעתי: לזהות מראש נקודות רגישות, להפחית סיכוי לסכסוכים, ולהבטיח שהעברת רכוש בין דורות תיעשה בצורה מסודרת, הוגנת וברורה, בלי לפרק את היחסים המשפחתיים".
מה לדעתך השינוי הדחוף ביותר שמצריך התייחסות כיום מצד המחוקק בתחום דיני המשפחה
יוסי הרשקוביץ: "השוואת המצב המשפטי ביחס למזונות ילדים בין מערכת בתי המשפט למשפחה לבתי הדין הרבניים במיוחד במצב של משמורת משותפת עם הסדרי ראייה שוויוניים מעבר לגיל 6".
חוסין זגייר: "אין דבר שאינו צאצא של תנועה ושינוי, מלבד השם. ההתדיינויות בסכסוכי המשפחה בישראל מפוצלות בין בתי הדין ובתי המשפט האזרחיים, דבר שגורם לחוסר אחידות בתוצאות של ההליכים המשפטיים, ולהיעדר הרמוניה במשפט המשפחה בישראל. הצדק יכול להיעשות בהיעדר כל קשר לזהות עושהו, אולם, לכך נדרשות תוכנות ספציפיות בעושה. לדעתי הפתרון להיעדר ההרמוניה בתחום משפט המשפחה ולסוגיית ההבדלים בין בתי הדין הדתיים למיניהם ובתי המשפט לענייני משפחה, יכולים להיפתר על ידי קביעת תנאים זהים למינוי שופטים ודיינים, וקביעת מנגנון בקרה והשתלמות זהה לשופטים והדיינים. פתרון זה, לדעתי יש להחילו כמנגנון גם על הבישופים והכמרים בבתי הדין הכנייסתיים, על הקאדים בבתי הדין השרעיים ועל קאדים מד'הב בבתי הדין הדרוזיים".
רחל פוקס מור: "למרות התפתחות הפסיקה, המצב החוקי בישראל עדיין מייצר עיוותים קשים בשני תחומים. הראשון הוא מרוץ הסמכויות. חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה אמנם קבע הליך גישור חובה, כתנאי מקדמי להגשת תביעות אך בפועל הוא לא פתר את שורש הבעיה - קרי הפיצול המובנה בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. הדינמיקה שבה הצד שמקדים להגיש תביעה זוכה לקבוע את הערכאה שתדון בגורל חיו (מזונות, רכוש וכו') מייצרת חוסר יציבות משפטית, חוסר אחידות בפסיקה, ומלבה את אש הסכסוך במקום להנמיך אותה.
"הנושא השני הוא עניין הידועים בציבור. מוסד הידועים בציבור בישראל הוא יציר פסיקה. היעדר הגדרות חוקיות ברורות וקשיחות (למשל: הגדרת תקופת מינימום מוגדרת בחוק, או חובת רישום כלשהי) מייצר ערפול משפטי. בני זוג מוצאים את עצמם לעיתים מתדיינים שנים רק בשאלה המקדמית 'האם בכלל היינו ידועים בציבור?' פתרון שיכול להתאים לבעיות אלו הנו חקיקת חוק יחסי ממון מודרני ומקיף שיחול באופן אחיד וברור גם על זוגות לא נשואים (תוך קביעת קריטריונים ברורים), ויצירת האחדה של סמכויות הדיון בענייני רכוש ועניינים אזרחיים תחת ערכאה אחת בלבד, תוך השארת ענייני הסטטוס הדתי בלבד לבתי הדין הדתיים. בשלה העת שהמחוקק יסדיר את התפר שבין הדין הדתי לאזרחי בצורה מפורשת, ולא ישאיר את המלאכה לבתי המשפט הפוסקים ממקרה למקרה".
לימור מסר: "השינוי הדחוף ביותר בעיניי הוא הסדרה חקיקתית ברורה ועדכנית של מזונות ילדים וחלוקת הנטל הכלכלי בין ההורים. מאז פסק הדין בבע״מ 919/15 נוצרה מציאות מורכבת: מצד אחד יש הכרה חשובה בשוויון וביכולת הכלכלית של שני ההורים, אך מצד שני עדיין קיימת אי־ודאות רבה, במיוחד ביחס לילדים מתחת לגיל 6, פערי הכנסה, זמני שהות לא שווים וצרכים מיוחדים של ילדים.
המחוקק צריך לקבוע נוסחה מאוזנת, ברורה וגמישה, שתאפשר ודאות להורים ותפחית התדיינויות מיותרות. ילדים אינם צריכים להיות בני ערובה של חוסר ודאות משפטית. ככל שהכללים יהיו ברורים יותר, כך ניתן יהיה להגיע להסכמות מהר יותר, להפחית סכסוכים, ולמקד את ההליך בטובת הילדים ולא במאבק כלכלי מתמשך בין ההורים".
