עוף קפוא מברזיל על המנגל? תחשבו שוב
במלחמת חרבות ברזל, הבנו כולנו עד כמה תלויה המדינה ותלויים תושביה בחקלאים המגינים פיזית בגופם על ביטחוננו לאורך הגבולות ושומרים על הביטחון התזונתי הלאומי.
מלחמת חרבות ברזל חשפה אמת מטרידה: ביטחון תזונתי אפשרי אך ורק באמצעות חקלאות ישראלית עצמאית. תלות ביבוא היא לא רק טעות כלכלית, אלא גם סיכון ביטחוני שעלול לקרוס ברגע האמת.
כמו בימי הקורונה, כך בייתר שאת ועל אחת כמה וכמה בעת המלחמה, כשנמלי הים והיבשה נסגרו לתקופות, קווי אספקה נפגעו ועוד, הוכיחה החקלאות הישראלית את עוצמתה. החקלאים המשיכו לעבד אדמות בעוטף עזה תחת אש, ובשדות הצפון המופגז, הרפתנים המשיכו לספק לנו חלב טרי, והלולנים דאגו שלא ייחסר לנו ביצים, מבטיחים אספקת מזון רציפה. תושבי המדינה לא הרגישו לרגע מחסור במזון. לעומת זאת, נתיבי היבוא היו הראשונים שנותקו, בים וביבשה, וחשפו את השבריריות המוחלטת של אסטרטגיית הייבוא.
החקלאות הישראלית אינה רק עניין כלכלי - היא נכס אסטרטגי. בשעה שמדינות רבות בעולם מחזקות את תשתיות המזון המקומיות שלהן, ישראל צועדת בכיוון ההפוך. בעשור האחרון, המדינה הגדילה באופן ניכר את תלותה ביבוא – מדיניות מכוונת שגורסת כי הדבר יוביל להורדת מחירים. אך המציאות מוכיחה שזו ראייה קצרת טווח המסכנת את עצמאותנו הכלכלית.
דוגמה מדאיגה היא הדיון על יבוא עוף קפוא מברזיל. שוק הפטם בישראל מתנהל באופן חופשי עם עשרות שחקנים, שמאזנים את ההיצע והביקוש והמחיר לצרכן הוגן ותחרותי. פתיחת היבוא, גם בהיקפים קטנים, עלולה לפגוע במגדלים המקומיים, לצמצם את מספרם ולהוביל לתוצאה הפוכה – פחות תחרות ועליית מחירים לצרכן. יתרה מכך, מהלך כזה יוביל לפגיעה במגדלים, לסגירת לולים ומשקים חקלאיים ולהורדת האחיזה בגבולות ישראל.
ענף הביצים להבדיל משוק העופות הוא שוק מוסדר והמחיר מפוקח ולכן מהלך של יבוא ביצים בצורה מוסדרת בתקופות בהן קיים מחסור נקודתי הינו הגיוני ונכון, אך פתיחת יבוא בשוק הפטם הוא לא נכון ואין בו כל הצדקה והיגיון
עלינו ללמוד מטעויות העבר. ענף גידול הדגים בישראל הוא דוגמה מובהקת לתהליך שאין ממנו דרך חזרה. מערכות חקלאיות שנסגרות אינן חוזרות - הידע אובד, התשתיות מתפרקות, והתלות ביבוא רק הולכת וגדלה.
המשמעות ברורה: אין מקום לפשרות. צריכת העופות בישראל היא מהגבוהות ביותר בעולם, בשר העוף הוא מרכיב החלבון העיקרי על שולחן החג של הישראלים. מה שקרה בענף הדגים אסור שיקרה בענף הפטם.
ביטחון תזונתי יכול להתקיים אך ורק על בסיס חקלאות מקומית. יבוא אינו פתרון, אינו מוביל להורדת מחירים בהכרח אלא לסיכון אסטרטגי מובהק. המדינה נדרשת לשנות תפיסה מן היסוד - ולהפוך את החקלאות למרכיב מרכזי באסטרטגיה הלאומית.
חקלאות ישראלית אינה בחירה. היא הכרח לאומי, האסם המרכזי שלנו בעת חירום. עכשיו יותר מתמיד.
אירית בן דב היא היא מנכ"לית חברת מילובר
